עליה לרגל – לא מזור למסכנים

שמחת החג בירושלים – כיצד?

זמן שמחתנו הולך ומתקרב, וראוי להתבונן מעט בצורת ההתיחסות הנכונה לחג, ובפרט לעליה לרגל, אשר כמובן עדיין לא זכינו לממש אותה כצורתה המקורית בהיות בית חיינו חרב, אך בהחלט קיימת התקדמות לעבר היעד, כאשר רבבות רבות של יהודים ממלאים את ירושלים העתיקה בימי חול המועד ורחבת הכותל המערבי מלאה בשעות רבות עד אפס מקום.
ראוי בעת זו להתבונן בדברים מאלפים שכתב הרש”ר הירש בפרושו לשמות כג יז על מצות העליה לרגל –

“‘הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם משוחררים החיגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו’ (חגיגה ב ע”א). על-ידי הלכה זו נבדלת העליה לרגל בישראל הבדלה חדה מכל מה שנהוג בחוגים אחרים, ושדומה לעלייה לרגל דמיון חיצוני. המקדש שבישראל איננו ‘אתר של חסד המחולל ניסים ונפלאות’, שאליו עולים בעיקר החולים והישישים, העיוורים והחיגרים, החלושים והנשים, ושאר מוכי היסורים וידועי הסבל שבעמק הבכא’ הלזה – על מנת לבקש ישועות ונחמות ותרופות פלא לחוליי הגוף והנפש. מקדשו של א-ל חי הוא מקדש תורתו, ולא יכירנו מקומו בין בתי החולים וחשוכי המרפא ובתי המחסה לנכאים ולחלכאים. טובי האומה, גיבורי הכוח, אנשים זכרים במלוא בגרותם וגבריותם, אנשים העומדים במרכז העם, העושים את מעשי העם בהווה, ושבהם תלויה כל תקוות העתיד – אותם מזמין א-ל חי אל מקדש תורתו. הם נקראים לצאת מתוך פעילותם ועסקנותם בענייני ההווה והעתיד, ולהתייצב ולהיראות אל פני האדון ה’ במקדש תורתו, כדי להכשיר את עצמם לקראת עבודתו, שהיא עבודת קיום מצוותיו. כי כוח המעשים שבחיי האומה נועד להתקדש לעבודתו, והאומה תראה את כוח עמידתה בהווה ואת תקוות עתידה – לא בכוח גבורתם של בניה, כי אם בעבודת קיום רצון ה’ בכל כוחם ומאודם, וממקדש תורתו ישאבו את רוח ההיחלצות, להפוך את כל החיים הרעננים והתוססים, מלאי הפרחים והפירות, לשיר – מזמור להדר כבוד ה'”.

דברי הרב הירש ראויים להלמד היטב על-ידי כל מי שמגיע לשפוך שיחו בשריד בית מקדשנו בימי החג, לבל נטעה ונגרר אחר אותו דמיון חיצוני לחוגים אחרים ולדתות נפסדות אחרות, מתוך תקוה שבקרוב נזכה לדבר האמיתי ונוכל לשאוב רוח הקודש ממקום המקדש. החגיגה לפני ה’ אינה סובבת סביב ישועות למסכנים, כי אם סביב התחברות של כל כוחות האומה למקור יניקת הקדושה. ה’דת’ אינה מזור למי שלא הצליח להסתדר בחיי המעשה, אלא תורתנו – תורת חיים – היא המצפן המדריך אותנו בכל מעשינו ומתוה לנו את הדרך הסלולה לקיום כל מאוויי הכלל והפרט. בבואנו לעלות לרגל לירושלים, נתחבר למקום הטהור הזה מתוך הבנה, שיעוד אדיר נועד עבורנו בהיותנו עם ה’, ונבוא בשמחה וברינה עם כל כוחות הגוף והנפש, נאכל, נשתה, נשמח ונתענג על ה’, על שזכינו להיות בניו בחיריו. אשרינו, מה טוב  חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו!
—
הכותב הנו יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.
לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה ל: SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG
גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא”ל הנ”ל.

חנם: מתקן גניזה לבנין שלכם

התקבל במייל:

אם הרגש שלכם עדיין לא נשחק לגמרי מלראות דברים הטעונים גניזה מתגוללים באשפתות בחצר הבית שלכם!
אם כל הזמן רציתם לייסד בבנין שלכם כלי להנחת העיתונים ודברי הגניזה, ולזכות בהצלתם, רק הדחיינות והעצלות, או הקושי הטכני מנעו ממכם.
יש כאן הזדמנות!
איש תחזוקה יבא לבנין שלכם ויתקין סל מיוחד לצורך הגניזה.
חינם אין כסף!!!!!!!.
מתי?
ביום כ”ז תשרי תשפ”ה [יתכנו שינויים] עד מתי ניתן להרשם?
עד חג הסוכות, [אחר כך אין התחייבות לקבל הזמנות חדשות].
מה עלי לעשות לצורך כך?
לתאם עם ועד הבית, ולהחליט היכן ברצונכם לקבוע את הסל, [והאם נדרשת קדיחה לצורך כך, או קשירה באזיקונים וכיו”ב].
מה זה דורש ממני אחר כך?
לקחת אחריות לפנות את הגניזה [בממוצע כל כמה שבועות], כולל תשלום, כמו הגניזה הביתית, [אפשר לייצר שותפות בין השכנים לענין].
איך משכנעים את השכנים לענין?
ניתן לקבל חומר מרבני כל החוגים כמעט, על חובת גניזת עיתונים שיש בהם דברי גניזה, כמו”כ ניתן לחלק להם את הקונטרס מכבדי אכבד, ועוד…
מה הענין לעשות בבנין שלי, אם כל החוצות מתגוללים העיתונים, בדיוק הבנין שלי יציל את המצב?
כפי שנתבאר מדברי רבותינו, כל שם שמצילים יש לו ערך רב, וככל שהדבר קרוב יותר אלי, כך התביעה עלי גדולה, וגם לא ישחק הרגש היהודי הבסיסי, ורגש האחריות לדבר שבקדושה.
וטבעם של מהפכות שהן מתחילות מיחידים, כך נכנסו הרבה מושגים טובים לציבור.
החליטו כבר עכשיו ושריינו לכם זכויות ליום הדין!!!!!!
נ.ב. נשמח גם בשותפות בתרומות [כ80 ש”ח להתקן].

x9191273@gmail.com