שוב כתבתי לרב י. כהן לתת אפשרות תגובה דרך האתר, והוא משיב כך:
לא שהייתי משתתק, רק הייתי טרוד בחודש תשרי בדברים שונים, ועכשיו עניתי ושלחתי אלא מערכת “קדושת ציון”. נא לפנות את הקוראים שלכם להמתין עד שיופיע שם.
ע”כ.
נו, נחכה בסבלנות.
עם זאת, חשוב מאד להמנע מלהכנס לאופוריה, אשר רבים לוקים בה כעת, לרבות בקרב ציבור היראים באמת. חשוב לזכור – טראמפ נבחר לתפקיד נשיא ארה”ב, לא לראשות ממשלת ישראל. האינטרס שלו הוא האינטרס האמריקאי, וכאיש עסקים ממולח, הוא עושה את הטוב ביותר בעיניו לטובת ארצו. אין כל פגם בכך. אבל חשוב לנו לזכור, כי כפי שבמובנים רבים רואה טראמפ את האינטרס האמריקאי ככזה שתומך בישראל חזקה ובנצחון שלה על אויביה, בכל רגע נתון הוא עלול להחליט, כי צריך הסכם שלום במזרח התיכון, והוא ידרוש מישראל פשרות. במובנים רבים, יהיה לנתניהו קשה לסרב לטראמפ יותר מלכל נשיא אחר, וכבר ראינו את ‘עסקת המאה’ בקנדציה הקודמת שלו, אשר במסגרתה רצה להקים מדינה למרצחינו על-פני שטח של כשבעים אחוזים מיהודה ושומרון, לחבר אותה לרצועת עזה, שהשטח של המרצחים בה יורחב משמעותית, להגביל ולהקפיא את ההתישבות היהודית, להחיל ריבונות פלשתינאצית על שכונות מסוימות בירושלים, לשחרר את ה’אסירים הפלשתינים’ ולהעניק להם אזרחות במדינתם החדשה, ועוד דברים הזויים מהסוג הזה. נתניהו, אין צורך לומר, תמך בתכנית. הרי לא מסרבים לידידנו הטוב ביותר…
על-כן חשוב, שלא להכנס לאופוריה, ולזכור תמיד, כי בורא עולם הוא בעל בריתנו האמיתי והיחידי, ושאם נדבק בו ונפנים את משמעות הברכה של ‘הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב’ – רק אז נזכה לשלום, לשלוה, לבטחון, לשגשוג ולצמיחה, ומשם לגאולה השלמה בקבלת עול מלכות שמים על-ידי קידוש שמו יתברך לעיני עולם ומלואו. טראמפ, כאמור, הוא איש עסקים, וכאשר יבין שלא ניתן להזיז את ישראל מהברית שלה עם בורא עולם, יבין שזהו נתון יסוד, כלל ברזל, שעליו לעבוד עמו. אז יאמרו בגויים הגדיל ה’ לעשות עם אלה…
Ben Sira (See translation by TheMercava) via Sanhedrin 100b:
אל תצר צרת מחר כי לא תלד מה ילד יום. שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו.
רש”י בראשית י”ב ט’:
“הלוך ונסוע” – לפרקים יושב כאן חדש או יותר ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר וכל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של א”י והוא לצד ירושלים (פי’ ירושלים היתה באמצע העולם וסוף ארץ ישראל כן פי’ בישעי’) שהיא בחלקו של יהודה שנטלו בדרומה של א”י הר המוריה שהיא נחלתו בב”ר
There have been great Jewish rabbis in both recent and early generations, including some towering figures, of whom we also know [some of] what they themselves actually did on their path to true greatness (often by their own testimony). Look, aside from the usual—learning hard, praying hard, Bitachon, etc. (nothing unique there)—there was something else, a certain action we know almost all of them added to their regime.
Now, while great and moderately great Jews may give all manner of personal advice on how to come close to Hashem (based on…), some of it very comprehensive and extensive (perhaps to the point of leaving less time/far less time for The Basics!), they also explicitly advise against or even prohibit following their known, personal example regarding that, ah, certain action (especially in “later” generations).
In short: “Do as I SAY, not as I DO!”
I won’t explain what I mean exactly, since you should have already guessed.
And yet…
And yet, their lofty path remains obscure. The vast majority of their students achieve little comparable to those whose guidance they ostensibly heed.
Which makes me wonder. After all, we only care about these rabbis’ advice since they themselves reached great things. כמה יוסף איכא בשוקא.
So… perhaps we should copy the actual action we know was taken sooner than taking the logical\inspiring advice dispensed to others (which they may not have even tried themselves, especially way back when they were holding religiously right where we youngsters/stragglers are), eh?
As the expression goes: “In theory, Theory and Practice are the same. But in practice, they are not”.
(No, I’m not going to explain! If you don’t know, this article wasn’t meant for you.)
Yes, I know this is very chutzpadig. When I die, my rebbe will probably give me a big potch.
Here’s another article in this vein.