לעורר את זכרון הקוראים: הממשל הקודם של טראמפ קרא להקמת מדינה ערבית ביו”ש ועזה
הניצחון של טראמפ – לשמוח בעיניים פקוחות
לפני הבחירות בארה”ב הפצרתי בכל אזרח אמריקאי שאני מכיר להצביע לטראמפ, וגם בדיעבד אני מאוד שמח על הניצחון שלו – אני מאמין שהוא יעשה טוב לאמריקה ויהיה בעל ברית נאמן לישראל. נכון לכתיבת שורות אלה הרכב הקבינט העתידי שלו נראה מדהים, ואין צורך לומר כמה אנחנו מרוצים מן הבחירה במייק האקבי לשגריר בישראל. עם כל זאת, ועל אף תחושותיהם של רבים מחברי כאן בארץ, האדם שייכנס לבית הלבן ב־20 בינואר הוא לא משיח בן דוד.
טראמפ הוא נושא ונותן קשוח. אחד כזה של “בלי בלבולי מוח”. ובדיוק בגלל סוג האנשים שהוא הקיף את עצמו בהם, יהיה קשה מאוד להגיד לו “לא”… ותאמינו לי – יהיו פעמים רבות שזה מה שנצטרך לעשות. אעורר את זכרון הקוראים: הממשל הקודם של טראמפ קרא להקמת מדינה ערבית ביהודה שומרון ועזה – מה שגם אומר ש־20 יישובים יהודים היו הופכים למובלעות מבודדות ומוקפות לגמרי. לא זו אף זו, על פי התכנית הזו המדינה הערבית הזאת הייתה אמורה לכלול בתוכה גם שתי מובלעות גדולות בנגב. אחרון חביב היה “הסכם הגז” עם לבנון שנחתם על ידי ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. ההסכם הזה התבסס על תכנית שרקם הצוות של טראמפ וקראה בין השאר לישראל לוותר על שטחים נרחבים מן המים הטריטוריאליים שלה.
רגע אחד שמואל, אתם בטח שואלים, אם כל זה נכון (וזה נכון), למה בכל זאת בחרת בו? התשובה פשוטה – החלופה הייתה גרועה פי 1,000. ממשל בראשות האריס עם אובמה והחבר’ה שלו שמושכים בחוטים היה טבעת חנק על הגרון שלנו. טראמפ אינו כזה. הוא מבין שישראל צריכה להיות חזקה – לטובתה של אמריקה – ויתמוך בנו ברגעים הקשים, בפרט במה שקשור לתקיפה באיראן. טראמפ לא עומד להישאר ער בלילות בגלל חמאס או חיזבאללה והוא יעזור לנו נגדם רק כשממש נצטרך, אבל איראן זה סיפור אחר. הממשל הנכנס אומר בפה מלא שאיראן חזקה, בתמיכה של רוסיה, היא סכנה לארה”ב, ושהוא ישתמש בישראל כ”קו ההגנה” הראשון של ארה”ב. בעולם אוטופי זאת לא משימה שמישהו היה רוצה לקבל על עצמו אבל במקרה הזה נסכים ברצון. איראן הוכיחה שהטילים הבליסטיים שלה, עם חומר נפץ שיכול להפיל גם בנייני 10 קומות, יכולים לפגוע בכל מקום במדינה. לכן ישראל הביעה הסכמה נלהבת לשתף פעולה עם טראמפ בהבסת איראן.
אבל במה שקשור לערבים שחיים כאן (שהעולם אוהב לקרוא להם “פלסטינים”) זה יהיה אחרת. טראמפ ואפילו מייק האקבי ילחצו על ישראל לעסקאות מסוכנות… ועמידה איתנה מול חברים היא לא עניין קל. מזכיר ההגנה הנכנס, פיט הגסת’, גם הוא בחור טוב, אבל עוד נגלה שהוא לא בדיוק מה שחשבנו עליו לפני כן. גם במקרה הזה הוא יהיה טוב פי מאה ממי שיכול היה להיות מזכיר ההגנה בתרחיש אחר, אבל זה לא אומר שהגיע הזמן לפתוח את השמפניות.
המונח שאני טבעתי אחרי הניצחון של טראמפ הוא שעלינו “לשמוח בעיניים פקוחות”: לשמוח שניצחנו, אבל להיות זהירים כלפי העתיד, כי בסופו של דבר מה שחשוב באמת הוא מי מנהיג את ישראל, לא את אמריקה. בימים שבהם בראש אומתנו עמדו יהושע, דוד המלך, מרדכי ואסתר או יהודה המכבי, לאיש לא היה אכפת מיהו “מנהיג העולם החופשי”. עלינו לשוב לשם – אל תחשבו שזה לא אפשרי. הביטו בחיילים שלנו שנלחמים כמו אריות, באופן שמעולם לא ראינו לפני כן! הגבורה כבר נמצאת שם וכמוה גם האמונה באלוהי העולם שמוביל אותנו לקרב. המרכיב היחיד שחסר במתכון לגאולה הוא מנהיג חזק, גאה, עם אמונה וביטחון מוצקים בצור ישראל וגואלו.
זוהי המשימה החשובה ביותר שלנו כרגע – להתחנן לה’ שישלח לנו את המנהיג הזה. במצרים הוא שמע את קול זעקתנו ושלח לנו את האדם הדגול ביותר בהיסטוריה. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו. לא די לבקש מה’ רק “בניי, חיי ומזוני”. אבינו מלכנו, גאלנו! שלח לנו את האיש שיצא ויבוא לפנינו בקרב, שיבנה את ארצנו וישיב את עם ישראל כולו לביתו. במהרה בימינו אמן!
עם ישראל חי!
שמואל סקט
מיסד ומנהל
קרן “עם ישראל חי” ו”הגרלת החלומות”