One of our dear readers is angry at me for approvingly quoting the words of a certain scholar, claiming, (A), I misunderstood the rabbi’s intention and (B), the idea set forth is so loathsome, why, putting these words in the late rabbi’s mouth constitutes the prohibition of shaming a Torah scholar — in spite of the fact I myself agree with the position, as I understand it!
But I cannot accept this.
Even if I was inadvertently misinterpreting things (I beg to differ), the only thing I ever need to worry about is the correctness of my reading. Were this reader’s thesis correct, we would find the same accusation lobbed about in Shas. (I think this is only done in such cases as Brachos 19b, where the sage quoted is being disagreed with, as well: תרגמה רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור אחיכו עליה לאו דלא תסור דאורייתא היא אמר רב כהנא גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו עליה כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור…).
We ought not to fear thought itself! (Subscribe and read the ebook to see what I mean…)
Brachos 19a:
המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים מאי היא דתנן הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת וחכמים אומרים משקין ואמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משוחררת בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון ואמר להם דוגמא השקוה ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו.
Rashi:
דוגמא השקוה, על שהיו הם דומין לה השקוה, שהיו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב כדאמרינן בגיטין בפרק הנזקין.
Anything less than this horrific, unspeakable ridicule must not qualify as מספר אחר מטתן, otherwise, a stronger chiddush would surely have been cited.
And it appears to me the bar here is even higher:
Nedarim 50b:
אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה תורה מפוארה בכלי מכוער אמר לה למדי מבית אבוך במה מניחין יין אמרה ליה במאני דפחרא אמר לה כולי עלמא בפחרא ואתון במאני דפחרא אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא וסרי אמר לה אף אורייתא כן והאיכא שפירין וגמירין אמר לה אי הוו סנו הוו גמירין טפי ההיא דאתיא לקמיה דרב יהודה מנהרדעא לדינא ואיתחייבת מן דינא אמרה ליה שמואל רבך הכי דנן אמר לה ידעת ליה אמרה ליה אין גוצא ורבה כריסיה אוכם ורבה שיניה אמר לה לבזוייה קאתית תיהוי ההיא אתתא בשמתא פקעה ומתה.
Find what I wrote about similar religious OCD\scruplosity\”nerves” problems elsewhere.
As for quoting a scholar’s words in the correct context for the sake of disagreement, see the article here: