Is Every ‘Melech’ in Megillas Esther Hakadosh Baruch Hu?

No, of course not. This doesn’t fit with half the pesukim in any discernible way. Chassidim separate the words, so when it says “King Achashverosh” made a feast for those living in Shushan, it means Avashverosh plus Hashem. Except this adds nothing, because Hashem does everything, anyhow, so you might as well take all words to mean Hashem.

As usual, people rely on a half-quote from a preacher.

Here’s the original Chazal, Esther Rabba 3:10:

אשר למלך אחשורוש, ר’ יודן ור’ לוי בשם ר’ יוחנן כל מקום שנאמר במגלה זו “למלך אחשורוש” במלך אחשורוש הכתוב מדבר וכל מקום שנאמר “למלך” סתם משמש קדש וחול.
In other words, not “Melech” or “Molech” or “Hamelech”, but only “Lamelech”, and even there, only when not accompanied by the specifier “Achashverosh”. And even then, it’s only a maybe; maybe Kodesh, maybe Chol.
Now we’ve narrowed down the list considerably, let’s see where it can or cannot mean “Kodesh”:
ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.
Probably not.
ויאמרו נערי המלך משרתיו יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה.
Definitely not.
ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח…
ויאמר המלך מי בחצר והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין.
Haman praying to Hashem, maybe?
וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם.
Maybe.
That’s it.
I figured I’d better say this now, so you still have time to prepare something else – unless you want to say Purim Torah.

Learning Empathy from Megillas Esther – Avraham Rivkas

Here’s a Hebrew article I wrote for “Beino Uveini”, a Parsha Sheet on interpersonal relationships (yeah, I mean Chessed). The tone is meant to be slightly humorous.

Enjoy!

ניחום או אונאת דברים?

מרדכי והמן (הי, לא להרעיש!) לא ממש היו חברים… בחלק ה”מהפך” שבמגילת אסתר למדים אנו כיצד הוכרח המן לבזות את עצמו עד עפר. אחשורוש צווה על המן לקחת את מרדכי, להלבישו בגדי מלכות, לרוץ לפניו, ולגדל את כבודו. זה לא היה נעים להמן כלל.

הרי המן תכנן אותה שעה לתלות את מרדכי על כך שאינו משתחוה לו. הדבר האחרון שהיינו מצפים ממנו בשעה זאת, אבל וחפוי ראש, הוא לטרוח ולספר את המקרה לאחרים. מה דחוף לו לפרסם את קלונו הלאה? אך כך אכן נוהג המן. המגילה מפרטת (ו’ י”ב): “ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו”.

יש עוד מספר תמיהות לשוניות וסיפוריות. לעיל (ה’ י’) נכתב “אוהביו ואת זרש אשתו”, וכאן מגלים סדר הפוך. למה? תחילה נקראים אנשיו בתואר “אוהביו”, ואח”כ כ”חכמיו”. מדוע? חכמיו דנים “אם מזרע היהודים מרדכי…”, כאילו הדבר מוטל בספק. מה, מישהו עוד לא מכיר את עובדת היות “מרדכי היהודי”, יהודי?

על דרך הפשט ניתן לבאר שהמן ביקש “כתף לבכות עליה”. לכן סיפר “את כל אשר קרהו”. המן לא בא לגלות להם חדשות טכניות, אלא לשפוך את ליבו אל אשתו ואף אל אוהביו, בתקוה לשמוע מהם דברי נחמה. אנשיו היו צריכים לגלות כלפיו חמלה ואמפתיה. אבל תקוותיו נכזבו באחת. פתאום הפכו לו ידידיו ל”חכמים” גדולים, עם טיעונים לוגיים יבשים או חשבונות מתמטיים. אם א’ אז ב’, אם מרדכי יהודי, אתה אבוד. ניתוח אסטרטגי מתנשא אותו טורחים הם לפרט לו בארוכה, משל שאלתו לא נגעה אליו אישית. גם אשתו לא מיהרה לעזרתו. הווה אומר, הנטישה עצמה מעידה על נכונות נבואת הבלהות…

אל תבינו לא נכון, אין מה להצטער בצער המן, אבל יש ללמוד מכאן לקח. להבדיל ממעשי הרשעים, התורה מלמדת אותנו את מידת החמלה. “אם היו יסורים באים עליו, אם היו חלאים באים עליו, אל יאמר כדרך שאמרו חבריו לאיוב, ‘הלא יראתך כסלתיך תקותך ותום דבריך, זכר נא מי הוא נקי אבד'” (ב”מ נ”ח ב’). “אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו” (ברכות ז’ א’). אם אין לך ניחום וחיזוק, שמור על שתיקה. השתתף בצער חברך בהקשבה. כדאי גם ללמוד פרטי הלכות אונאת דברים בשו”ע חושן משפט סימן רכ”ח.

יהי רצון שנזכה להיות חברים אמתיים, ותהיה אך תורת חסד על לשוננו.

הערה: חלק מהנקודות מתוך ספר יוסף לקח.

Have something to say? Write to Avraham Rivkas: CommentTorah@gmail.com

ימי עולם: עשרה מלכים תחת כיפת הרקיע

ילקוט שמעוני מלכים א’ י”ח – רמז רי”א:

חי ה’ אלקיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני שם לבקשך ואמרו אין והשביע את הממלכה ואת הגוי כי לא ימצאכה.

שנו רבותינו, שלשה מלכו בכיפה, אחאב בן עמרי, ונבוכדנאצר ואחשורוש. אחאב דכתיב אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך ואמרו אין והשביע את הממלכה ואת הגוי כי לא ימצאכה ואי לאו דמלך מי מצי משבע להו. אחשורוש דכתיב מהודו ועד כוש. נבוכדנאצר דכתיב והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנאצר וגו’.

ותו ליכא והא איכא שלמה, שאני שלמה דמילתא אחריתי הוה ביה שמלך על העליונים ועל התחתונים שנאמר וישב שלמה על כסא ה’. והא איכא סנחריב, הא הוה ירושלים דלא כבשה. והא איכא דריוש, הא איכא שבע דלא מלך עלייהו דכתיב שפר קדם דריוש והקם על מלכותא אחשדרפניא מאה ועשרים. הא איכא כורש דכתיב כה אמר כור מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי אלהים, ההוא שבוחי הוא דקא משבח נפשיה.

תניא אידך, עשרה מלכים מלכו בכיפה.

המלך הראשון זה הקב”ה, שהוא מושל בעליונים ובתחתונים.

המלך השני הוא נמרוד, שמלך מסוף העולם ועד סופו, שהיו כל הבריות יושבים במקום אחד יראים מן המבול ונמרוד היה מלך עליהם, שנאמר ותהי ראשית ממלכתו בבל.

המלך השלישי זה יוסף, שמלך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף והיו מביאין המס שלהם ומנחתם שארבעים שנה היה משנה למלך וארביעם שנה מלך מעצמו שנאמר ויקם מלך חדש על מצרים.

המלך הרביעי הוא שלמה, שנאמר ושלמה מושל בכל הממלכות והם מביאים איש מנחתו.

המלך החמישי זה אחאב, שמלך מסוף העולם ועד סופו שנאמר חי ה’ אלהיך אם יש גוי וממלכה, והיו לפניו כל שרי אפרכיות של עולם מאתים ושלשים ושנים שנאמר ויפקוד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים ושלשים ושנים.

המלך הששי זה נבוכדנאצר, ולא עוד אלא שמשל אפילו על חיות השדה ועל עוף השמים ולא היו יכולים לפתוח את פיהם כי אם ברשותו שנאמר וגם חית השדה נתתתי לו לעבדו.

המלך השביעי כורש, שנאמר כה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ וגו’. ואחשורוש מלך בחציו של עולם והלא חציו של עולם אינו אלא קי”ו איפרכיות אלא בזכותה של אסתר ניתוספו לו אחד עשר איפרכיות הדא הוא דכתיב הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה.

המלך השמיני זה אלכסנדרוס מוקדון, שנאמר ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים וגו’ על הארץ אין כתיב כאן אלא בא מן המערב על פני הארץ. ולא עוד אלא שרצה לעלות לשמים ולידע מה שבשמים ולירד לתהום ולידע מה שבתהומות ולילך ולידע מה שבקצות הארץ, והחצה הקב”ה מלכותו לארבע רוחות השמים שנאמר ובעמדו תשבר מלכותו.

המלך התשיעי זה מלך המשיח, שנאמר וירד מים עד ים.

המלך העשירי חוזרת המלוכה לבעליה. מי שהיה מלך ראשון הוא יהיה מלך אחרון, שנאמר אני ראשון ואני אחרון, ואומר והיה ה’ למלך על כל הארץ.

Dismissing Another Fraudulent Pamphlet against ‘Kedushas Tziyon’

Seeing as we upload the Kedushas Tziyon newsletters here (though not uncritically), various contacts keep sending me the purpose-made oppositional literature (I am grateful, though, thank God, I usually locate these myself). Now I have happily uploaded such material (with rebuttals) in the past and would do so in the future, as well. But not unconditionally: the materials must be at least minimally scholarly and minimally non-fraudulent (my standards aren’t that high for anti-Zionists..!).

There is an example of something which isn’t even up to their camp’s usual (low) standards, an anthology (yet again?) ironically named: דברים על דיוקם. At least it’s mercifully brief. In passing, note how Rabbi BrandNachlas HashemKedushas Tziyon et alii are continually generating new Torah insights, while their nearly sterile opponents resort to rehashing cheap anthologies (אשר זה סוד אל אחר אסתרס ולא עביד פירין, דלית ליה מגרמיה כלום וכולי).

Since late Chodesh Sivan, I have refused to upload and rebut this anthology because this site discriminates against shoddy content. Anthologies ideally ought to quote lesser-known information, and minimally, must avoid utter lies and misrepresentations. I now make an exception, by reproducing my letter to the latest request. Note: this comes from the same Jews who published the previous pamphlet (self-styled: “מצודת ציון”).

Here is the back-and-forth on the above policy with one of our honorable readers (page numbers added):

Answer to קדושת ציון
דברים על דיוקם
Dear…,
See this on the like:
I would upload and respond here, too, but it must have at least some scholarly value and honesty.
My dear interlocutor:
The words of the חפץ חיים etc. have no value by you?!
The second response:

Dear…,

With all due respect, I doubt you read/understand what I said in the earlier link. Please read it:

https://www.hyehudi.org/%d7%99%d7%91%d7%a9%d7%95-%d7%a9%d7%a0%d7%90%d7%99-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f/

The Chazon Ish quote (p. 7) is known to be fake, Rabbi Meir Simcha (p. 5) later said there is no longer a “3 oaths” problem, quoting sources describing “Galus” (in tutto) are “begging the question”, etc. etc. And quoting those who spoke before central events which change the Halachic status of Israel (in tutto) is plain silly.

Read this well: http://www.rabbibrand.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1312507

Regarding Ya’acov Avinu mentioned by the Chafetz Chaim (p. 4), kindly see this: https://www.hyehudi.org/time-war-time-peace/

And why would I regard the words of those who refused to reopen issues supposedly and eternally “decided” by their teachers as adding any additional weight? Rabbi Wosner (p. 10) and Rabbi Greinemann (p. 11) (N.B. he is the “gaon acher” mentioned below) refused to reexamine the Heter of “selling” Chametz when approached by God-fearing Rabbi Yitzchak Brand, either.

ועוד הלכתי לאחד מגדולי וזקני הרבנים, הגאון האדיר הרב שמואל הלוי וואזנר שליט”א (זצ”ל), אחר ששלחתי לו הספר, והשיב לי שאינו יכול לומר שאני צודק ואינו יכול לומר שאני לא צודק, והסביר הטעם שאינו יכול לומר שאני צודק, כיון שיש הרבה רבנים ששומעים לו, ואם יאמר שמכירת חמץ אין לו ערך, יצעקו עליו שהוא יפסיד הפרנסה שלהם, כי מכירת חמץ נותן פרנסה מכובדת להרבה רבנים. והייתי המום מן התשובה שלו, וכשראה אותי כך, אמר לי בתקיפות “האם אתה לא מבין סברה זו?!”

ואחר הרבה זמן של עיכול התשובה שלו, הבנתי שהוא נמצא במצב של אין בידו למחות, כי חושש ממרד הרבנים, כי מצד עמדה הגדולה שלו בכלל ישראל, אינו מסוגל להכריז בפומבי שמכירת חמץ אין לו ערך, כי יפסלו אותו ויאמרו שהוא חולק על כל גדולי הדור של דורות שעברו, (אף שהוא אחד מגדולי הדור שבדורינו).

אולם למדתי ממנו שהוא בעצם מסכים עם הטענה שלי, רק אינו יכול לומר זה מפורש.

עוד הלכתי אצל גאון אחר בדורנו, והשיב לי על הספר שלי ‘חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן’, ושאלתי אותו, ומה יגיד בלי החזקה הזו, ולא רצה להשיב.

Link for the above: http://www.rabbibrand.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=25555

Likewise see the link here: http://www.rabbibrand.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1656599

וכן אמר הג”ר חיים גריינימן זצ”ל, בסיבת ההתנגדות לתכלת, כדי שלא יבואו לעשות דברים אחרים שהם נגד ההלכה. ועי’ במאמר “החרימו עולים להר הבית קבלנו ריפורמים“.

What does that tell his esteemed scholarship?

Http://hyehudi.org/ “values” a forgotten religion called Judaism. If you desire to fool yourself and others, feel free to open yet another such medium; the target audience is surely larger.

With affection,

Hyehudi.org Editor

Afterthoughts (not sent):

Note the absurdity in retrospect (lost on the anthologists) of quoting the Minchas Elazar making the following false prophecy (page 5):

ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה’ והיא לא תצלח: אל תעלו כי אין ה’ בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם וכו’: ויעפילו לעלות אל ראש ההר וארון ברית ה’ ומשה לא משו מקרב המחנה: י”ל דהוא נבואה על מה שיהיה ועל מה שהיה בזמנינו על ידי הציאניסטען והדומים להם, כל שום וחניכא דאית להו להכתות והמפלגות שעלו לארץ ישראל בחוזק יד לעשות קאלאניען וללחום עם העמים, “ויעפילו לעלות אל ראש ההר” כנגד ציווי השי”ת על ידי חכמינו ואבותינו, שהזהירונו שלא זו הדרך, ומרה תהיה אחריתם ר”ל, והלכו בדרך חוזק ועזות כפירוש רש”י בזה.

This reminds me of another irresponsibly false prophecy made by his epigone, Rabbi Yoel Teitelbaum, referenced earlier here.

As for the Brisker Rav (pp. 7-8), see Rabbi Brand’s essay brought here.

Assorted leftover points and personalities were and are refuted over and over all over this site; search a little!

Enough.

האדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו

אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן!

ליקוטי מוהר”ן תִּנְיָנָא תורה קי”ב

בעולם אומרים שמספיק שוטה אחד כדי לשרוף יער שלם, שכוח הקלקול הוא הרבה יותר, ושבגפרור אחד קטן אתה יכול לעקור עמל ויגיעה של אנשים רבים במשך עשרות ואולי אף מאות שנים, אבל רבי נחמן אומר שזה לא חידוש. החידוש הוא להאמין שבאמצעות מילה טובה אחת שלך, במעשה קטן, אפילו במחשבה אפשר לבנות, להקים ולהציל עולם ומלואו. זו הסיבה שרבי נחמן משתמש במילה: “תַּאֲמִין. אם אדם יבוא לחברו ויאמר לו: “תאמין לי, הלכתי לבית המדרש והוא נמצא בדיוק באותו מקום שהוא היה אתמול!” זה ישמע מצחיק, על משהו פשוט ומובן לא צריך אמונה. רק על משהו שאינו נתפס, שם שייך הביטוי: “אמונה”, וזו הכוונה שכדי להאמין בקלקול לא צריך להיות “בעל אמונה” גדול, כי זהו הטבע האנושי. זה מסתדר לנו מבחינה הגיונית שמספיק שוטה אחד כדי לשרוף יער שלם, אבל להאמין בכוח המתקן , בכוח הבונה – זה פחות נתפס לנו, ולכן בשביל תיקון נדרש שריר יותר של אמונה.

ברובד עמוק יותר, האמונה שייכת רק בתיקון, וקלקול הוא בכלל ההפך מאמונה. רבי נחמן אומר שאמונה היא  מלשון גידול, כמו הפסוק במגילת אסתר המתאר את מרדכי שאימץ וגידל אותה: “ויהי אומן את הדסה”: לשון משפחה אומנת, משפחת אומנה. קלקול לא מגדל או מגדיל שום דבר, אמונה כן.

אז במה רבי נחמן רוצה שנאמין? בדיוק במה שאולי לא נתפס לנו בשכל בקלות. שנאמין שכוח התיקון גדול יותר, שנאמין בו שהוא משמעותי. מרבית הצדיקים לימדו אותנו להיזהר מלשרוף את היער, רבי נחמן מלמד אותנו שתמיד אפשר לנטוע יערות, והנטיעה הזו, התיקון הזה, הגידול הזה, רב יותר מכוח ההרס. איך זה יכול להיות? לכל דבר יש שורש רוחני. כמו שלכל עשב ועשב יש מלאך שאומר לו: “גְדַל!”, כך לכל עשב גם יש מלאך שאומר לו: “חֲדַל!”. לכל פעולה שאדם עושה בעולם העשייה יש השלכה שמשפיעה על העולמות העליונים, וכל מהלך בעולמות העליונים משפיע חזרה על העולם הזה. בעולם הזה הכוח הוא מוגבל, הוא רק השתקפות של “מה שקורה למעלה”, ורבי נחמן בעצם מחזק אותנו שאם אנחנו חושבים שיש לנו כוח השפעה על העולמות העליונים בקלקול – אנחנו צריכים להאמין שיש לנו כוח השפעה גם בתיקון. וברור שבשורש, בעולם הרוחני, כוח התיקון גדול לאין ערוך מכוח הקלקול, ואם נהיה מחוברים לאמונה הזו – , אז גם ההשתלשלות של התיקון לעולם הזה תהיה גלויה וניכרת.

לזה רבי נחמן קורא “אמונה”. הוא מכוון אותנו לחיים של בחירה בטוב, בתיקון. הוא מכוון אותנו למקום של אמונה, של עבודת השם אמיתית ונכונה.

(גירסה קודמת בספריית נשמה, כאן.)