ספר אור החיים על דברים ז’ ט”ז:
ואכלת את כל העמים זו מצות עשה, וגמר אומר אשר ה’ אלהיך נותן לך, הא למדת שאם תתעצלו אתם מואסים במתנת אלהים.
ואומרו לא תחוס עינך וגו’, על דרך אומרו (משלי י”ב י’) ורחמי רשעים אכזרי, פירוש אין זו ממדות הטובות אלא מדה רעה, ולזה מזהיר נגדיות מדה טובה, כי במה שלפנינו אינה אלא רעה.
ואולי שהוצרך להזהיר לא תחוס, לפי שבירך ה’ את ישראל בבנים, ואמרו ז”ל (סנהדרין לו:) שבעל בנים יתרבו רחמיו והראיה שאין ממנים בסנהדרין אלא מי שיש לו בנים, לזה בא מאמר ה’ לנגדיות הטבע שיולד בהם מכח ברכת הבנים.
וגמר אומר ולא תעבוד וגו’, להעירך שרחמנות בדבר זה תוליד מיחוש עבודה זרה, והוא אומרו כי מוקש הוא לך, פירוש העם, שכשאתה חס עליו אתה מתאכזר על עצמך, או פירוש הוא חוזר על הרחמנות אשר צוה עליו לבל יחוס.