אחרי טיול בגבעות שומרון – שיר

שָׁם הָאָדָם כְּמוֹ מֵיתָר מָתוּחַ.

בּוֹנִים, מְגֹרָשִׁים, חוֹזְרִים, בּוֹנִים

בַּמָּקוֹם בּוֹ הַטּוֹעִים מְתַכְנְנִים

קֵן לְשׂוֹנֵא – עָתִיד כְּבוֹר פָּתוּחַ!

הוֹ! תֵּן לָנוּ רִכּוּז רָצוֹן וְרוּחַ

בָּעִיר, לְהָעִיר מֻשְׁלִים וְשַׁאֲנַנִּים

לָקוּם, לִבְנוֹת מֶמְשֶׁלֶת נֶאֱמָנִים

וְעַל מִטָּה רוֹטֶטֶת לֹא לָנוּחַ!

–

לוּ עוֹד נִקַּח יִחוּר מֵאוֹתוֹ סְנֶה

שֶׁשָּׁם בּוֹעֵר, בְּמִדְרָכוֹת הָעִיר

לְהַשְׁתִּיל וּלְהַשְׁרִישׁ, שֶׁשָּׁרָשָׁיו

יִבְקְעוּ שִׁגְרָה וְקִפָּאוֹן יָהִיר

וּבֵין שִׁבְרֵי סִכְסוּךְ וְטַעֲנוֹת שָׁוְא

יַצְמִיחַ סוֹד וְשֵׂכֶל הַבּוֹנֶה!