The worst thing about “wokism” is its everlasting insatiability.
As Sobran said long ago:
Liberals have a new wish every time their latest wish is granted. Conservatives should make them spell out their principles and ideals. Instead of doing this, conservatives allow liberals to pursue incremental goals without revealing their ultimate destination. So, thanks to the negligence of their opponents, liberals control the terms of every debate by always demanding ‘more’ while never defining ‘enough.’ The predictable result is that they always get more, and it’s never enough.
It’s never enough ad absurdum, and beyond. Of course, the Left’s various causes coexist in spite of seeming contradiction.
My humble answer is that Judaism, too, is a never-ending quest. It’s never enough for us, either, whether as individuals or as a nation. In the world as it is, we’re supposed to be “subversive”!
Likutei Halachos Pidyon Haben 5:13 asks an obvious question I haven’t seen elsewhere.
In Bechukosai, the Torah promises peace, but then speaks of winning wars. Isn’t “peace” the absence of war?!
אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו… ונתתי גשמיכם בעתם… וישבתם לבטח בארצכם.
ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם.
ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב. ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב.
ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימתי את בריתי אתכם…
Read the original:
וזה, ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב ורדפו מכם חמשה מאה וכו’. כי צריך שיתחזק בכל כח להיות איש חיל וכו’ שיהיה לו חלק במלכות וממשלה דקדשה ועין לקמן על פסוק מלכותך מלכות כל עולמים וכו’ שעקר המלכות והממשלה הוא ממשלה דקדשה, דהינו כשמתגברים להאיר הדעת בחברו וכו’. וזהו, ורדפתם את איביכם וכו’. כי לכאורה תמוה מהו הבטחת הברכה הזאת שירדפו את אויביהם וכו’ וכי זהו התכלית האמתי של ישראל עם קדוש שירדפו את אויביהם ויפילו אותם בחרב וכו’ לנקם ולשפך דם חס ושלום, הלא ה’ יתברך חפץ בשלום ומברך את עמו ישראל בשלום והיה די בהבטחת ונתתי שלום בארץ ולמה לנו לרדף אחר האויבים. אך באמת זה ידוע שכל העולמות לא נבראו כי אם בשביל להכיר ולידע אותו יתברך כמו שאיתא בזהר בגין דישתמודעין לה. ועל כן הכל נברא בשביל ישראל שיקבלו תורתו שהוא הדעת הקדוש שעל ידי זה מכירין ויודעין אותו יתברך. ועל כן כל הגדלה והמלוכה שיכא רק לישראל שעושים רצונו שזוכים לזה הדעת שבשביל זה נברא הכל ועל כן רק הם קרויים אדם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי מי שאין בו זה הדעת הוא חיה בדמות אדם, כמו שמבאר בתחלת התורה הנ”ל. ובשביל זה מחיב כל אחד לעסק בישוב העולם, דהינו להכניס הדעת האמתי באחרים שזה עקר עוסק בישוב העולם, כמו שמבאר שם וכנ”ל. וכשישראל יזכו לעשות רצונו הם מחיבים להשתדל בכל כחם להכניס זה הדעת גם באמות העולם, כמו שכתוב, ספרו בגוים את כבודו וכו’. וכתיב, הודיעו בעמים עלילותיו וכו’ וכן בפסוקים הרבה. וזהו כל המלחמות מצוה שנצטוו ישראל, הכל הוא כדי להשיבם אל האמת להודיעם כי ה’ הוא האלקים שזהו התכלית האמתי. וזה עקר הבטחת ורדפתם את איביכם וכו’ בחינת בקש שלום ורדפהו, בחינת מה שאיתא בזהר הקדוש, זכאה מאן דאחיד בידא דחיבא ובעי למרדף אבתרה. כי זאת הרדיפה היא עקר השלום האמתי, כי כל זמן שאין זוכין לדעת הנ”ל ואין עושין רצונו חס ושלום ואין יוצאין מעונות ופגמים חס ושלום אפלו נדמה שיש לו שלום גדול אין זה שלום כלל כי אין שלום אמר ה’ לרשעים, כי כל זמן שאין מעשיו עולים יפה כרצונו יתברך איך אפשר שיהיה לו שלום אמתי כי הלא גם בעצמיו אין שלום, כמו שכתוב, אין שלום בעצמי מפני חטאתי (ועין במקום אחר מזה).
To illustrate, it’s like war with the Arabs. They don’t even break a sweat until they see the potential of losing ground (both literally and figuratively).
To quote the great Bushism:
“Our enemies are innovative and resourceful, and so are we. They never stop thinking about new ways to harm our country and our people, and neither do we.”
Holy War is never-ending! We wrote more on this here.