Month: January 2026 – ז׳ בשבט תשפ״ו
אמן כהלכה — ענית קדושה כהלכתה, ותשובות קצרות לשאלות הקוראים
Reprinted with permission.
The Supposed Statement on Stopping Military ‘Aid’ To Israel ‘Within a Decade’…
It’s just red meat for the base. And maybe trying to minimize Jew-hatred. In fact, he used a weasel word: “hopes”, and no firm timetable. This is cause for joy?!
Firstly, the current “aid” package expires in 2028.
Secondly, the guy is 76, under practical term limits, and has legal troubles.
(The economic aid phase-out 20 years ago was announced by the same person, but it’s less “sensitive”, and was actually carried out over multiple governments by consensus.)
How come pols always get away with obvious nonsense, speaking of time spans they clearly don’t have?!
People quote politicians because politics makes you stupid.
הצעה לגופי פיקוח ובקרה פנימיים – בעקבות אסון המעון
הרבה יהודים מדברים כמו אנרכסיטים כלפי השלטונות. לא רק “מי צריך את המדינה?!” אלא “מי צריך ABCD” פלוני ואלמוני של המדינה?!”
ת”ל, זה מוצא ביטוי נרחב בגמ”חים ותחבורת מהדרין ותקנות קהילתיות, “חבר” וכדומה באינטרנט ומערכות סינון, ועדות קבלה, הצלה, “חסדי עמרם”, וכדומה, אבל איפה ה”דיירקט אקשן” בנקודות הכי כואבות?! אם באמת לא צריך את המדינה, אז למה לא יוצרים אלטרנטיבות מעשיות ופרקטיות (חנם או בתשלום), למן כיבוי אש ומגילות יוחסין ועד שמירה (כמובן, יש חסמים ממשלתיים מכוונים ברבים מהענפים הללו, וזה גם לא יחליף בזמן הקרוב את עול המס)?
בעקבות מה שדווח לאחרונה (ולא טרחתי לבדוק עובדות כלל) מעשה בתינוקות שנפטרו, ל”ע, חוזרת השאלה המערכתית:
למה לא נעמיד אדריכלים מוסמכים, מפקחי בטיחות אש ומבנים, ומומחי בטיחות ילדים מטעם ארגונים פרטיים וחברות ביטוח ע”י בית דין, ממש כמו בהכשרים פרטיים (כדוגמת הרב לנדאו, בד”ץ עד”ח וכו’), גם במפעלים (זוכרים את השריפה שפרצה במאפיית מצות “שחורה” במאה שערים? בעית תברואה במשחטה “פיראטית” שם?) אבל בעיקר ובדחיפות במוסדות חינוך הילדים והצעירים שלנו (בין שבבית ממש, ובין בשחור ובין ה”לגיטימיים” מטעם, עם ה”סיכון מוסרי” שבזה). “רוחניות” מעל הכל (וגם שם, נדיר בעוה”ר שזה נעשה בצורה מחייבת, עם סטנדרטים, ו”באו חשבון” מינימלי), אבל גם “גשמיות” זה חלק מהרוחניות. דבר שבממון תנאו קיים.
אם ה”שחור” זהו מקור הבעיה והמדינה זהו הפתרון, וכי הבעיה התחילה היום? וכי לא נותרו עוד מוסדות דומים גם היום?! וכי לא היו מקרים גרועים בהרבה במוסדות רשמיים ומאושרים ומפוקחים?! וכי מי יקבע מינון מטפלות\ילדים בטוח בדויק? אנשים עם שתי ילדים וכלב?! שוב, מבלי להיכנס לעובדות וכו’.
הלא זהו חובת בית דין מדין צרכי העיר, עיין חו”מ סי’ קס”ג. חובת החינוך גם על בית דין (יורה דעה סימן רמ”ה ז’). התורה גם נתנה כח לכל בית דין לתקן תקנות בהלכות ממונות לצורך השעה כראות עיניהם, על דרך תקנות שו”ם וטוליטולה (ראה שו”ע אבן העזר סימן קי”ח). הערה: אני ממש לא מתכון לסמוך על ב”ד לבד, אלא על גופים מטעם ב”ד.
מנגנוני השוק פועלים דרך:
- תחרות על מוניטין – מוסד עם תקלת בטיחות מאבד לקוחות: טוב שם משמן טוב
- שקיפות מוכפלת – הכשרי בטיחות מתחרים (כמו בכשרות) נלחמים על אמינות ועל מחירים
- מבחן התוצאה – הורים מצביעים ברגלים: “לא שולחת את הילד לגן שמקבל הכשר מבד”ץ X, כי הם לא זיהו את בעיות הבטיחות/המלמד הבעייתי בגן Y“
לעומת זאת, במונופול ממשלתי:
- אפס תחרות במדרגים של פיקוח ואין גם סקאלות מחירים בהתאם, הכל כן\לא
- אי-גמישות (או איטיות וסרבול) לשינויים במציאות שאמורים להחמיר או להקל בכללים בזמן-אמת
- הפקידים ללא אחריות אישית
- ההשגחה עתים מחמירה יותר מדי ועתים מקילה יותר מדי ו”מידה אחת לכולם” נוקשה
- התקציבים מובטחים כמעט ללא קשר לביצועים, או אף: “כשלונות מגבירים תקציבים”.
- ההורים\לקוחות חסרי מנגנון לחץ אמיתי
- אין להם שום אינטרס “להסתכן” ולהתיר דברים או להאיץ תהליכים, וק”ל. וזה עוד נקרא בפיהם “דאגה לציבור”
- אין להם מספיק פקחים אפי’ לשיטתם (!), למרות כל המילארדים במסים של גזלנותא דמלכותא
הלא “משרד החינוך” לא רק מכניס תכנים של שמד, הוא גם בודק את העבר הפלילי של כל אדם שרוצים להכניס כמחנך וכו’. הלא אפשר ל”הכשרים” לעשות את זה לבד (אמנם קצת יותר מסובך חוקית, ואולי צריך שיתן רשות כדי להתקבל, אבל מאידך יש לנו גם דרכים לגלות את מה שהמדינה לא יודעת, כי היא עובדת רק עם רישומים, בפרט דיגיטליים; ע”ע בירורי שידוכים). וכי אנשים שמאמינים בפיצוץ אוכלוסין, הפלה וכו’ יהיו ערבים על חיינו, בפרט לאחר מה שראינו בקורונה ובמלחמת שמיני עצרת (שלא לדבר על העבר הרחוק יותר במדינה)?
כבר סיפרנו בעבר על מפעל מצות חוקי שהגיעו פקחי מש’ הבריאות שצוו עליהם לסגור את החלונות מטעמי “בריאות המזון”. נו, אז הם סגרו. אח”כ באו לשם פקחי “אש” שצוו עליהם לפתוח את אותם חלונות מפני “סכנת שריפה”. נו נו, אז הם פתחו חלונות. שאלה: אם היה לנו הכשרים משלנו, עם מימון של הלקוחות לבריאות ונגד אש (יו”ד סי’ קט”ז! אש הוא “אב המזיק”! דין “מעקה” זה גניבה רעיונית מאתנו, ולא חיקוי מצדנו!), וכי נראה לכם שלא היו מצליחים לתאם הוראות ביניהם באופן הגיוני?!
ההצלחה של גופי הכשרות הפרטיים והמתחרים היא עצומה ומתעצמת (לא שאין הרבה בעיות, ואכמ”ל למה ואיך). מה פתאום לסמוך על כשרות סטייל “הרבנות” [רחמנא לישזבן!] בשאר תחומי החיים?! למה שלא נרחיב את המודל המצליח שלנו הלאה? ודוקא עכשיו! אם צבור היראים גדול מספיק כדי להוות איום דמוגרפי ופיננסי (קרי רוחני) אימתני על שלטון הערב רב באה”ק כמו שרואים בחוש ב”ה, הרי שהוא גם גדול מספיק כדי להתחיל במלאכת החלפת והקבלת כל המוסדות באופן פרטי ומבוזר (אבל לא צריך ספורט וכו’…). לא מפיהם אנו חיין.
למעשה: הפתרון אינו “פיקוח ממשלתי מוגבר” ח”ו (וכי מותר ע”פ תורה לשלוח לכלא?) או ענישה מזדמנת ומקומית או “אזרחות” ומיסוד-יתר (כחפץ החרדים של “צריך עיון” ודומיהם) אלא אדרבא: העברת האחריות בכל המובנים לידי הקהילה היהודית והשוק החפשי, שם האינטרסים האמיתיים והאחריות הישירה והידע הפנימי המדויק והמעודכן מאפשרים לקיים גם את המצוות של שמירת הגוף והנפש, ולא במידה ובאופן ובמחירים שנקבעו באופן שרירותי ועקום בידי מוסדות מדינה מנותקת וחילונית.
כתבה דומה באנגלית כאן.