The Judge’s Blind Spot: The ‘Magnitude Gap’ In Gemara

Shabbos 156a:

אמר להו רבי חנינא, פוקו אמרו ליה לבר ליואי לא מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם… האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא. אמר רבי אשי, אי אומנא אי גנבא, אי טבחא אי מוהלא. אמר רבה, אנא במאדים הואי? אמר אביי, מר נמי עניש וקטיל.

Doesn’t Mar (Rabba) know that שלוחו של אדם כמותו?!

Roy F. Baumeister’s book, “Evil: Inside Human Violence and Cruelty” has an insight he calls the “Magnitude Gap”. There is a vast discrepancy in the perceived quality of an act between the victim (huge) and the perpetrator (minimal), עיין שם.

Some quotes:

A central fact about evil is the discrepancy between the importance of the act to the perpetrator and to the victim. This can be called the magnitude gap. The importance of what takes place is almost always much greater for the victim than for the perpetrator. When trying to understand evil, one is always asking, “How could they do such a horrible thing?” But the horror is usually being measured in the victim’s terms. To the perpetrator, it is often a very small thing.
As we saw earlier, perpetrators generally have less emotion about their acts than do victims. It is almost impossible to submit to r**e, pillage, impoverishment, or possible murder without strong emotional reactions, but it is quite possible to perform those crimes without emotion. In fact, it makes it easier in many ways.
Whole societies and cultures may nurse one grievance for centuries. The victim’s motto is “Never forget.” In contrast, the perpetrator’s motto is “Let bygones be bygones.” Perpetrators can furnish a clear and detailed memory of something that happened long ago, but it seems to be bracketed in time. They do not usually give background events leading up to the act, nor do they describe lasting consequences. If they refer to the present at all, it is usually to say how different the present is from the episode in the past or that what they did wrong long ago has no bearing on the present.
Not that Rabba is evil, Heaven forbid (I have my doubts about those occupying his seat since then), but perhaps this explains the back-and-forth in the gemara here. Rabba, no fool, is so oblivious to his own daily activities that he shockingly is “טועה במציאות”!
What do you think?

היהדות *כבר* מנצחת! השפלת קרנם של שונאי השי”ת, עלי חמינאי ואהרן ברק ימ”ש

‘מפעל החיים של כולנו בסכנה’! מהו המפעל, מהם החיים?…

יום שני, ט”ז טבת התשפ”ו
שני אנשים שעברו מזמן את גיל השמונים נמצאים במצוקה בימים אלו בראותם את מפעל חייהם הולך וקורס לנגד עיניהם. האחד הוא המדריך העליון של המהפכה האיסלמית  באיראן האייתולה עלי חמינאי, השני – לא נעים לומר – הוא המדריך העליון של המהפכה המשפטית בישראל, השופט אהרן ברק.
על-פניו מדובר בשני אנשים הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, פשוטו כמשמעו. האחד מייצג את האסלאם השיעי הקנאי, הדוגל בדיכוי החרות האישית ושעבודו תחת אידיאולוגיה דתית המקדשת את כח הזרוע, את החושניות ואת הקנאות תוך רמיסת האחר, ואילו השני נדמה כמי שדוגל בשימור ערכי החרות וזכויות הפרט בשם החילוניות, הליברליזם והדמוקרטיה.
ועל-אף זאת, קשה להתעלם מהאנלוגיה בין השנים, כאשר בכל העולם כולו רואים את אותה תופעה, בה הקצוות של האסלאם הקנאי מתחברות לפרוגרס השמאלני – בין אם מדובר בתמיכת השמאל בעולם כולו במרצחים העזתים כנגד ישראל, בין אם מדובר במאבקם למען ההגירה המוסלמית שעומדת להחריב את אירופה ואשר כבר עכשיו שנתה את פניה לבלי הכר, בין אם מדובר ביללות השבר שלהם על מעצרו של הדיקטטור המושחת בונצואלה, יללות שנמצאו מקצה הגלובוס ועד קצהו – מראש עיריית ניו-יורק הניאו-נאצי זוהראן ממדאני והמועמדת הכושלת לנשיאות קמלה האריס ועד חבר הכנסת עופר כסיף האוטו-אנטישמי בישראל. בעולם כולו – השמאל הולך עם האסלאם, ובשם החופש, החרות, זכויות האדם והאזרח, הפלורליזם והשוויון, הוא מעניק את תמיכתו לברבריות אכזרית, לדיכוי החרות, להשלטת השריעה הרצחנית על חברות ומדינות, לטרור עולמי, ומעל הכל – לחיסולה של מדינת ישראל.
כיצד חברו להן שתי הקצוות הללו לאותם מאבקים, מה משותף ביניהן? מה מביא אדם מערבי חילוני הסולד מקנאות דתית לתמוך דווקא באלו השואפים להשליט את אותה קנאות על העולם כולו? מה מביא את השמאל בעולם לתמוך במשטרים האכזריים והמדכאים ביותר? התשובה היא, שבסופו של דבר, מדובר בשני הצדדים של אותו מטבע! מדובר בהתכחשות לקיום הבריאה כפי שה’ טבע אותה, בהתכחשות לכך שהחרות האמיתית נתונה בכתב החרות על הלוחות, במוסר התורני, אשר הוא היסוד האמיתי לכל חרות בעולם!
תורת ה’ באה להעמיד חברה מתוקנת, בה האדם הוא באמת בן-חורין. השמאל לא יכול לסבול את זה, משום שבגאוותו הוא אינו מסוגל לשאת עול, בוודאי לא עול מלכות שמים. האסלאם אינו מוסגל לסבול את זה, משום שלדידו – כח הזרוע הוא היסוד היחידי העומד בעולם, והוא מנוגד לעצם תפיסת החרות האנושית. לכן קריאתם היא ‘אללה הוא אכבר’ – אלהיהם אינו אלא אלהי הכח והדיכוי, וכל ביטוי של חסד ורחמים נתפס אצלם כחולשה. הפרוגרס העולמי מקעקע את מוסד הנישואין, בעוד האסלאם מעמיד אותו על תשתית של דיכוי ואלימות. אלו ואלו אינם מסוגלים לקבל את בשורת היהדות, את העמדת העולם על קבלת עול מלכות שמים אמיתית, הנותנת מקום לכל מידה במקומה הנכון והראוי.
אנחנו קוראים בשם ה’ א-ל עולם, וברגעי השיא של תפילת נעילה ביום הקדוש ביותר, אנו זועקים את זעקתם של בני ישראל במעמד הנשגב של אליהו בהר הכרמל – ‘ה’ הוא הא-להים’ – בעל הרחמים – הוא בעל הכחות כולם. באותו מעמד שחטו את נביאי הבעל והאשרה, אבל לא כדי לתת פורקן לחושניות הברברית כפי שהתבטאה בעזה, אלא כדי להעמיד עולם מתוקן, עולם מוסרי, עולם של צדק ויושר ואמת.
האסלאם והפרוגרס כאחד אינם יכולים לסבול כזה עולם. מבחינתם של אלו ואלו – לא יתכן דרך ה’. חמינאי וברק כאחד רואים את מפעל חייהם בסכנה, ובצדק! ה’ השיב את עם ישראל לארצו, ובשנים האחרונות חל תהליך מבורך, בו עם ישראל שב למורשתו, לקראת כינון ממלכת הצדק והיושר, מלכות ה’ אליה ייחלנו אלפי שנים. מדינת התורה, שתקום על אפו וחמתו של ברק ועל אפו וחמתו של חמינאי, מבשרת את קץ האסלאם ואת קץ הפרוגרס כאחת. העולם כולו יראה, כיצד דווקא מתוך קבלת עול מלכות שמים, זוכים לחרות אמיתית, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, כדברי התנא באבות. 
מפעל חייו של אהרן ברק בסכנה – כך אמר בעצרת במוצאי שבת. ביהירותו ובאטימותו, כינה זאת ‘מפעל החיים של כולנו’, ופרש למי שלא הבין – ‘הדמוקרטיה הליברלית הולכת ונחלשת, הולכת ומתפוררת’. כמובן, מפעל החיים אינו של כולנו, הוא של ברק וגדוד מעריציו, המתכחשים ליעוד האמיתי של תורת ה’ ומגנים על זכויותיהם של אויבי ישראל להרוס אותה מן היסוד. האסלאם אינו מפחיד אותם, משום שהוא לא מביא בשורה של חרות אמיתית, המאיימת עליהם. בתפיסתם המתנשאת, העולם יכול להתחלק בין הפרוגרס המערבי ולשריעה המזרחית, ובלבד שלא לתת דריסת רגל לתורת ה’, המוכיחה כי דווקא השעבוד לבורא עולם – היא שמעניקה לאדם את זכויותיו, את חרותו ואת כל האושר והסיפוק, שהעולם המערבי חשב שיצליח להביא באמצעות פריקת אותו עול. תחת זאת, הביאו לניוון החברה, וכל מי שמנתח את מצב החברה המערבית מבין, כי עתידה של אירופה הוא קודר במיוחד, כאשר הילודה האיסלמית לעומת העקרות האירופאית הולכת לצבוע את היבשת בירוק, וגם באמריקה – קיימת מגמה מדאיגה דומה, אם כי שם מנסה הממשל הנוכחי להלחם בה.
אכן, מפעל חייו של ברק – לא של כולנו – הולך וקורס, וזאת משום שמפעל חייו של אברהם אבינו הולך ומתגשם! “כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה’ לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא ה’ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו”. דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט – זה מה שישאר אחר שיקרסו איראן וגרורותיה מכאן, והרודנות המשפטית בישראל מכאן. יש לה’ תכנית בבריאה, והיא הולכת ומתגשמת לנגד עינינו. יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך באמת!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או