יום שני, ב’ טבת התשפ”ו
כידוע לכל מי שמעט חקר את דת הפרוגרס, אשר האמת היחידה והמוחלטת בה מאמינים חסידיה היא שאין אמת מוחלטת, העבירה החמורה ביותר במסגרת ההלכה הפרוגרסיבית היא לומר את האמת. העבירה חמורה במיוחד, כאשר האמת מחזקת את אלו, אשר החלוקה הדיכוטומית של אותה דת הציבה בצד הרע, בצד החזק, בצד המקפח. כך זכה הטרור האיסלמי לצידוק מוסרי, עד שנשיא ארה”ב לשעבר ברק אובמה סרב להכיר בעצם התופעה, וממשיכי דרכו מעניקים רוח גבית לנוחבות ולשאר חיות הטרף השואפות להשלים את עבודתם של הנאצים.
הפיגוע בסידני סיפק בידי מכחישי הטרור האיסלמי קלף מנצח – אחמד אל-אחמד, המוסלמי שהציל במסירות נפש יהודים רבים ונאבק במרצחים. ללא ספק, מדובר בגיבור הראוי לכל ההערכה. אולם מעשהו האצילי אינו משנה את העובדה הפשוטה, ולפיה הטרור האיסלמי הוא תופעה נרחבת, לגיטימית, מקובלת ומוערצת בעולם הערבי, והגינויים והאיומים שקיבל רק ממחישים אמת יסודית זו. אחמד אל-אחמד אינו מייצג כלל, הוא מייצג את היוצא מן הכלל, אבל השקר הפרוגרסיבי יתעלם מזוטות שכאלו. מבחינתו, אין טרור איסלמי, והפיגוע באוסטרליה אינו שונה מכל אירוע פלילי, בו אדם יורה באדם, ואדם אחר מנסה להציל את הקרבן. אין יהודים, אין מוסלמים, אין שום זהות לאומית ושום זהות בכלל. ואל תבלבלו אותם עם העובדות.
אילו היתה התופעה הזאת נחלתו של השמאל ההזוי בלבד, היינו יכולים להתנחם בכך שהרוב השפוי לא קונה את שטיפת המח הזו. אולם הצרה היא, שהשמאל העולמי מצליח למשוך אל תוך מלכודת התודעה שלו גם רבים שאינם מזוהים אתו. באמצעות מילת הקסם ‘גזענות’, הם מצליחים לכפות שיח של שקר על כל המערכת הציבורית, ומי שמסרב ליישר קו מוכתם כגזען ומוצא אל מחוץ לשיח הלגיטימי.
הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא לא פחות מראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. בנאומו המהוקצע בקונגרס האמריקאי לפני קצת יותר משנה, בו זכה למחיאות כפיים סוערות, הציג בפני חברי הקונגרס כמה מגיבורי המערכה שחרפו את נפשם מול הנוחבות ביום המר והנמהר בשמיני עצרת תשפ”ד. היו אז רבים שמעשיהם יחרתו לדורות עולם בהיכל התהילה של הגבורה הישראלית. אולם נתניהו, אשף התקשורת ויחסי הציבור, בחר במספר מצומצם של גיבורים, שיסעו אתו לגבעת הקפיטול ויוצגו לראווה לעיני העולם. אחד מהם היה חייל בדואי מרהט, מוסלמי שלחם באחיו המוסלמים והציל בכך יהודים. נתניהו ידע מדוע הוא לוקח אותו לוושינגטון. כנגד האשמת ישראל בגזענות, באפרטהייד, ברצח עם ובשאר השקרים שהעולם מאשים אותה בהם, וביתר שאת באותו הזמן תחת הממשל הדמוקרטי העוין לישראל, אשר פחות או יותר אימץ את אותו נרטיב שקרי, החייל הבדואי מרהט היה תשובה מוחצת. כך יציג נתניהו את ישראל כמדינה דמוקרטית, ליברלית, המעניקה שוויון לכולם, מול הברבריות העזתית, אשר פוגעת לא רק ביהודים, אלא גם במוסלמים.
הבעיה היחידה היא, שהמיצג הזה הוא מיצג שווא. הרצחנות הערבית אמנם פוגעת בהם עצמם לפני הכל, זה נכון, וישראל אכן מעניקה לערבים הדרים בשטחה – מוסלמים ונוצרים כאחד – זכויות שלא יכלו לחלום עליהם בכל מדינה ערבית. לקחנו את השממה והפכנו אותה לגן פורח – כך אנו משכנעים את הערבי כמה טוב לו בארצנו. אך מה גדולה האכזבה, כאשר הוא אינו משתכנע, ואומר – אכן, אבל השממה הייתה שלנו, והגן הפורח הוא שלכם.
הערבי מעדיף לגור באוהל הבדואי הפרימיטיבי שלו תחת שלטון מוסלמי מאשר לזכות לכל ההטבות שהמדינה הציונית מעניקה לו. החייל הבדואי שמסר נפשו למען ישראל כנגד אחיו המוסלמים – אינו מייצג את הערבי הישראלי המצוי, כפי שאחמד אל-אחמד בסידני הוא יוצא מן הכלל, המעיד על הכלל. ואם הפעיל הפרו-ישראלי יוסף חדאד ירוץ לכנסת, הוא יקבל פחות מאלף קולות, ורובם המוחלט יהיו יהודים. רוב ככל ערביי ישראל יצביעו למפלגות הקוראות למחוק את ישראל מעל המפה כמדינה יהודית, מלבד אלו שאף להם לא יצביעו, כי הם קיצוניים עוד יותר…
החייל האמיץ מרהט שנלחם בחמאס אינו מייצג את תושבי רהט. תושבי רהט מיוצגים על-ידי העובדה, שכעת נתגלו שלושה נוחבות, אשר הסתתרו שם במשך יותר משנתיים מאז הטבח הנורא. אף אחד לא הסגיר אותם במשך שנתיים! כיצד יכול לקרות דבר כזה, אלא אם כן האוכלוסיה האזרחית תומכת ומעניקה גב לטרור? את רהט מייצג ראש העיר טלאל אל-קארנאווי, אשר יזם סיוע ‘הומניטרי’ עבור תושבי רצועת עזה מתוך סולידריות עם מאבקם להשמדת ישראל. נתניהו יודע זאת היטב, אבל הפרוגרס קובע את סדר היום, וכדי לא להיקרא ‘גזען’, הוא חייב לייצר נרטיב נגדי, של יהודים ומוסלמים כאחד הנלחמים נגד הברבריות של החמאס, הגם שנרטיב זה חוטא לאמת. לשם כך, הוא יקח מקרה יוצא מן הכלל וינסה לבנות עליו מגדל פורח באויר. כמו במקרה של אחמד אל-אחמד.
כאמור, העבירה החמורה ביותר בתורת הפרוגרס היא אמירת האמת. אבל תורתנו מלמדת אותנו, כי האמת היא חותמו של הקדוש ברוך הוא (שבת נה.). והאמת היא, שמדינה יהודית אינה יכולה להיות דמוקרטית במובן המערבי של המלה. והאמת היא, שערבי ישראלי אינו מרגיש שווה במדינה שמגדירה את עצמה כיהודית, והוא שואף להפוך אותה למדינה ערבית, או לכל הפחות למדינת כל אזרחיה. והאמת היא, שהמאבק על הארץ הזאת הוא מאבק דתי בין היהדות לאיסלם (ולנצרות, המגבה אף היא את המלחמה נגד ישראל). והאמת היא, שיש כאן מאבק בין עמים, בין קולקטיבים לאומיים, ולא בין אנשים פרטיים. והאמת היא, שגם מעשה נאצל כמו של אחמד אל-אחמד בסידני או כמו של החייל הבדואי מרהט בשמיני עצרת – אינו משנה את התמונה הכללית, ואינו מפחית מחובתנו להוריש את האויב מארצנו. והאמת היא, שהגזענים האמיתיים הם אלו, אשר מצדיקים את האויב הערבי מעצם היותו ערבי, בשל החלוקה השקרית של השמאל בין מקפחים למקופחים, בעוד שתורתנו הקדושה יודעת לכבד ולהעריך את הכבוד הלאומי של האויב, ובדיוק בשל כך היא מבינה שעלינו להוציא אותם מארצנו, שלא יהיו לשכים בעינינו ולצנינים בצדינו.
אמת מול שקר, תורת ה’ מול הפרוגרס השקרי. הבחירה בידינו! “ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך!” (דברים ל יט).
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או