Year: 2025

Sefer ‘Kibbutz Galuyos’ by Rabbi Chananya Weissman

How Can I Bash Israel While Urging Jews to Move There?

It’s not a contradiction; it’s the Torah truth

Chananya Weissman
Jul 02, 2025

Today at 4PM Israel time, and every Wednesday at this time, is my weekly Torah class. The new Zoom link to join the live class is below. If you previously registered for the classes, you must use this new link.

https://us05web.zoom.us/j/82043721443?pwd=Ido6V2cqkBNIkvXoxdoq51TBhVbWVK.1

Despite Eretz Yisrael’s central place in the Torah and Jewish life, the issue of living there before Moshiach comes has become a matter of great controversy within Torah-minded circles. There are typically two stereotypes when it comes to this question:

1) The aliya cheerleader

2) The three oaths fundamentalist / Israel basher

The aliya cheerleader relentlessly promotes aliya for one and all, touts both the spiritual and material benefits of life in Israel, reassures his audience that the difficulties of moving to Israel and living there are manageable and often overblown, and warns that the diaspora is bound to become increasingly inhospitable, to put it mildly.

With few exceptions, the aliya cheerleader also tends to be a pom-pom-waving Zionist, who celebrates Israel’s every achievement, no matter how secular (Olympic medals, Nobel Prizes, Eurovision Awards, hi-tech startups, and even being abomination friendly), reveres the IDF with every fibre of his being, staunchly defends Israel and the IDF against all criticism, falls head over heels for any gentile who expresses “support” for Israel (even so little as Israel’s “right to exist” and “right to defend itself”), collaborates with Christian missionary “friends” seeking a stronger foothold in our land, and loathes no one on earth more than Jewish brothers in black hats who have antipathy toward the state and are unwilling to “serve” in its Torah-trampling army. (Genocidal terrorists are a distant second.)

When the state commits atrocities against its own people, such as violently throwing them out of their homes and giving away their land, persecuting citizens and soldiers who defend themselves from attacks, kidnapping and imprisoning Jews without due process, torturing confessions out of innocent people when they need a “Jewish terrorist” (Amiram ben Uliel), the Ringworm affair, the Yemenite Children affair, giving land and weapons to our external enemies, sending soldiers to battle under suicidal rules of engagement, refusing to decisively win a war even when victory is there for the taking, and so much more — the aliya cheerleader shakes his head in dismay, blames it all on leftists, the deep state, and American pressure, and then goes on waving his pom-poms the same as before.

Nothing will change his relationship with the state. No matter how much he is betrayed and abused, the aliya cheerleader will go on waving his pom-poms and the double-pyramid flag with unwavering devotion, while generally covering up or blithely explaining away the dark truths about the state. He has no choice, since otherwise he cannot effectively promote aliya.

The aliya cheerleader is intellectually dishonest.

The three oaths fundamentalist may or may not believe that a single cherry-picked Torah source taken wildly out of context and blown way out of proportion justifies an entire ideology that prohibits Jews from returning to Eretz Yisrael in large numbers and living under their own governance before Moshiach comes.

The vast majority of people who cite these oaths as a reason for remaining in galus — if not THE reason — have absolutely no interest in the Torah’s actual position on the subject, because they want to stay in galus no matter what, and conveniently latch on to whatever supports their choice after the fact. Like so many others who play this game, they are not actually searching for guidance from the Torah and subjugating themselves to Hashem’s will, but hijacking the Torah to suit themselves, while giving off the appearance of religious devotion.

The three oaths fundamentalist is also intellectually dishonest.

This is why he will further justify his position by bashing not just the un-Jewish state, but everything about life in Eretz Yisrael. He delights in this with the same passion as the worst Jew-haters, seizing every opportunity to defame not just the ruling class, but good sincere Jews who resettle the land and make the best of it. The three oaths fundamentalist also shares the Jew-haters’ total lack of nuance and intellectual honesty, penchant for hypocrisy and double standards, lack of critical thinking skills, odious disposition, and even vulgarity.

Then there are those who break stereotypes, who are intellectually honest, and care far more about what the Torah actually teaches than the social approval of a community of clones and drones who are supposed to think alike, or pretend to.

I strongly believe that, barring exceptional circumstances, all Jews should move to Eretz Yisrael or at least seriously aspire to at the earliest feasible time.

I also strongly believe that the founders of the un-Jewish State of Israel were, for the most part, extremely wicked people, and those who continue to rule the land are Erev Rav, who are waging physical and spiritual war against the Jewish people from within, while using their perceived status as representatives of the Jewish people to incite hatred against actual Jews, especially Torah-observant Jews, around the world (as if our enemies need any encouragement).

I strongly believe both of these statements because both of them are true and well-grounded in the Torah. They do not contradict each other.

Continue reading…

From Chananya Weissman, here.

בין איראן לעוטף: באין חזון יטבע עם

שיעור שחיה בערבית

אתמול זכינו לשיעור נוסף בפסיכולוגיה של המאבק על הארץ הזאת. לנוכח הטבח הנורא בעוטף מול אויב נחשל עם נשק מיושן לעומת ההצלחה האדירה באיראן מול מדינה עוצמתית הגדולה מישראל הן בשטח, הן באוכלוסיה, הן במאגרי טבע, מדינה החולשת על מערך שלם של מדינות וארגונים ברחבי המזרח התיכון הסרים למרותה – לנוכח הניגוד הזועק לשמים בין הצלחה לכשלון, בין תשועה לאסון, מובן לכל מי שמשתדל מעט להתבונן, כי לא בכח הצבאי ובעוצמה הכלכלית והמדינית טמונים המפתח לנצחון, כי אם בתחום אחר לגמרי – ברוח, בחזון, באמונה בצדקת המאבק. ובדיוק במקום זה, בו נפגשת הפסיכולוגיה בפוליטיקה, במקום בו נושק הרעיון הפנימי בהתרחשות החיצונית – זכינו לשיעור מאלף בתחום, כאשר ועדת הכנסת דנה בבקשה להדיח את ח”כ איימן עודה בשל התבטאותו, בה השווה את החטופים הישראלים למחבלי החמאס.
מכיון שעודה עבר את הגבול גם בעיני רבים באופוזיציה, אשר בימים כתיקונם רואים בו שותף פוטנציאלי ל’קואליציית השינוי’, התמיכה בהרחקתו כללה גם סיעות כמו ‘יש עתיד’, אשר נציגה סימון דוידסון הצביע בעד ההדחה. הצבעה זו זכתה לתגובה חריפה מח”כ אחמד טיבי, יועצו של ערפאת אשר בכל מדינה אחרת היה תלוי בככר העיר ובישראל הוא יושב בפרלמנט וזוכה לכבוד ולהערכה. טיבי הצליף בדוידסון – “כל הקדנציה הוא הרבה לדבר איך הוא עזר לערבים לבנות בריכות שחיה, אבל בכנסת, הוא דווקא בחר ‘להטביע’ ערבים יחד עם ברוך מרזל וסון הר-מלך שמחאו לו (ולפנינה תמנו) כפיים”.
תגובתו ה’שנונה’ של דוידסון המשיכה את משל הבריכה –  “אני עוזר לחברה הערבית ללמוד לשחות, אתה משאיר אותם ברדודים.”
ובתרגום לשפת הנפש – אחמד, אחמד, אתה לא יודע מה טוב בשבילך! תקשיב לעצתי, אני יודע יותר טוב. למה אתה מתעקש להזדהות כפלשתיני? הרבה יותר טוב להיות ישראלי. אנחנו מעניקים לכם תנאים חומריים טובים יותר מכל מדינות ערב, אפשרויות לקידום כלכלי וחברתי, תרבות, השכלה, מה לא? על זה אתה מוותר בשביל לאומיות פלשתינית? תראה מה קורה בעזה! אתה צריך להיות אסיר תודה על כך שהגענו לארץ שלא הצמיחה כלום והפכנו אותה למעצמה כלכלית, פיתחנו את החקלאות, הקמנו תעשיית היי-טק, היה כאן מדבר שממה, והפכנו אותו לגן פורח!
אכן, עונה לו אחמד טיבי, אבל המדבר היה שלנו, והגן הוא שלכם! לא על הלחם לבדו יחיה הערבי, ורק יהודי נטול כל זהות לאומית, נטול כל שייכות למורשת שלו, נטול כל חוט שדרה רעיוני וכל זיקה אמיתית לארץ – יכול לחשוב שגם הערבי יוותר על כבודו ומורשתו תמורת היי-טק ותרבות הצריכה של המערב הנוצץ. ואגב, אחמד טיבי הוא אדם חילוני למהדרין, אך זה לא משנה אצל הערבים – אנשי החמאס הדתיים ביותר ואנשי בל”ד החילוניים וכל מה שביניהם – כולם כאחד מזדהים עם המאבק בישראל, כולם כאחד אינם מוכנים למכור את כבודם הלאומי, כולם כאחד רואים באל-אקצה את סמל המאבק. אצלנו, לעומת זאת, הימין והשמאל מתווכחים על השאלה האם מטרת המלחמה היא הכנעת החמאס וחיסול הטרור או החזרת החטופים. אך מעטים מאד מוכנים לומר, כי המאבק הוא על כיבוש אדמתנו הגזולה בידי זרים, ויחידי סגולה ממש מבינים, כי שורש המאבק הוא על כבודו של א-להי ישראל והכנעת אלהי הרצח של האסלאם.
בריכות שחיה לא יקנו את הלאומיות הערבית, והערבים אינם זקוקים ליהודים מתנשאים ש’ילמדו’ אותם לשחות במי הישראליות. הרדידות, לדאבוננו, אינה נחלתו של אחמד טיבי, אך היא מצויה בשפע בקרב אותם יהודים, השוגים באשליות הדו-קיום וסבורים, כי בריכות שחיה יפתרו את הסכסוך ויאפשרו לערביי ישראל להשתלב בחברה הישראלית ולצמצם את הפערים החברתיים, שמהם, כביכול, נובע המרמור שלהם, ולא מהעובדה, שישראל היא מדינה יהודית שתחתיה אמורה לקום פלשתין. ועד שאותם יהודים תוהים ומבולבלים לא יתחילו לשחות בים התלמוד וישתו מהמים החיים של התורה הקדושה לכל רוחבה ועומקה, ימשיכו מימין ומשמאל לשגות בקונספציות שכבר הובילו אותנו לאסונות ולדמיין שההטבות הכלכליות יהפכו את ערביי ישראל לאסירי תודה כלפינו. למעשה, ככל שהערבי יותר משכיל, יותר אמיד, יותר מתקדם – כך תודעתו הלאומית יותר מפותחת, והוא יותר מבין, כי הוא אינו נזקק לסימון דוידסון או לכל יהודי אחר שילמד אותו לשחות. הוא שוחה מצוין, תודה רבה, והבריכה שלו צבועה בצבעים של דגל פלשתין. במקום לנסות ללמד אותם, הגיע הזמן שאנחנו נקפוץ למי החיים שנטשנו בעוונותינו, נשוב למושגים התורניים האמיתיים והמקוריים, לזהות היהודית המושרשת בסיני, שמכחה – ורק מכחה – יונקת הזכות שלנו לרשת את הארץ ולהוריש ממנה את אחמד טיבי וחבריו. אם לא נעשה כן, חלילה, אויבינו ישמחו להשליך אותנו לים, ואז לא יעזרו לנו כל שיעורי השחיה.

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG

קריאה לאדמו”ר מגור שלא להנות מתקציבי השלטון‎

מתוך החדשות:

הנגיד יואל לנדא מסאטמאר שנתן את מטוסו הפרטי להטיס את האדמו”ר מגור נתן לו מכתב בו הוא קורא להתנתק מתקציבי המדינה.
“רגעים לפני ירידתו מהמטוס, הותיר הנגיד ר’ יואלי לאנדו מכתב אישי ומרגש בידי כ”ק האדמו”ר שליט”א. המכתב, שנכתב ברגש עז ומתוך דאגה עמוקה לעתידו של עולם התורה בארץ הקודש, מעורר סערה רבה בקרב העולם החרדי בכלל וחסידות גור בפרט, לאחר שלאנדו קורא לאדמו”ר לנטוש את השיטה הנהוגה כיום בעולם התורה ולאמץ את מתכונת סאטמר.

במכתבו, הביע הנגיד את התרשמותו העמוקה מדבריו הקדושים של כ”ק מרן שליט”א בערב חג השבועות, בהם דיבר בגאון ובעוז על מסירות נפש למען טהרת היהדות, ועל החובה לעמוד כחומה בצורה מול גזירות הגיוס ודרישות השלטון בענייני החינוך. על רקע זה, מציע ר’ יואלי לאנדו מעבר למתווה כלכלי עצמאי לחלוטין, בדומה למודל הנהוג בקהילות הקודש בארצות הברית, ובמיוחד בשיטת סאטמר. מתווה זה קורא להפסיק את ההסתמכות על תקציבי המדינה ולהקים מערך החזקת מוסדות הנסמך כולו על נגידים ובעלי בתים מתוך הקהילה עצמה.

הנגיד לאנדו הדגיש במכתבו כי ההסתמכות המתמשכת על כספי המדינה החלישה את הקהילות, ואף הובילה למצבים קשים. לדבריו, “נתקיים בהם ונהי כחגבים בעינינו וכן היינו בעיניהם”. עם זאת, הוא ציין בסיפוק רב כי שינוי כבר מתחולל: מאז הכריז האדמו”ר על הפרישה מהממשלה, ניכרת תסיסה של קידוש השם, ובעקבותיה גויסו סכומים עצומים על ידי עשרות נגידים מחסידות גור בימים ספורים, ללא צורך במסעות גיוס או כבוד חיצוני.

בסיום מכתבו, קרא הנגיד להפוך את בעלי הבתים והנגידים ל”נושאי הארון” בפועל, ולבנות דור חדש של אחראים ונושאי עול, כפי שנהוג בקהילות חו”ל. “לא תומכים אלא שותפים. לא נצרכים אלא בעלי בתים”, כתב הנגיד, בציפייה לבשורה היסטורית שתחזק את מעמד עולם התורה והחסידות בעוז ובכבוד. המכתב כולו משקף כאב לב עמוק ותקווה גדולה למהלך שישנה את פני היהדות החרדית בארץ ישראל”.

חלק מנוסח המכתב:

אמנם, ביותר נתעוררתי לחזק ולאמץ ידי הוכ”ק שליט”א, לאחר מעשה קידוש ה’ האחרון הכביר אשר עשה, כאשר שוב הי’ הוא היחיד שעמד בעוז ובגבורה לצאת מן אותה ממשלה המאיימת לגייס את בחורי ישראל לצבאם הטמא. הלא בושה תכסה פנינו בשמענו יראי ה’ המזדנבים אחריהם ועושים פשרות לטמא את בחורי ישראל, והוכ”ק שליט”א בבחינת אברהם העברי – אשר כל העולם מעבר זה והוא מן העבר השני – לא נכנע בפניהם מאומה, ועמד על המשמר בעוז ובגבורה, ולא נכנע לכל מנעמי השלטון והשררה. וכפי שזכיתי לשמוע בקודש פנימה במוצש”ק ערב קבלת התורה מפי הוכ”ק שליט”א, שיש כאלו שמסכימים לעשות פשרות כאלו ואחרים, אבל בגור לא יהא שום פשרות, אפילו אחוז אחד לא, ואפילו בחור שאינו לומד כל היום אין אנחנו מפקירים, כי אנחנו אין מנהלים משא ומתן על עיקרי היהדות. ואילו היו כל המנהיגים הולכים במהלך זה, בוודאי היו מנצחים את המערכה זה עידן ועידנים”.

“לאחר ששמעתי דברות קדשו כלהבות אש, אבוא ואוסיף עוד איזה מחשבות בענין זה. שהרי ידוע הויכוח בין גדולי ישראל בענין לקיחת התקציבים מהמדינה, ואין אני מכניס ח”ו ראשי בין ההרים הגדולים, אבל כל הויכוח נוגע פעם, אבל היום שראשי המדינה התחילו לגלות טלפיהם החוצה, והחלו דורשים תמורה תחת הממון אשר הם נותנים. והתחילו לדרוש פיקוח שלהם במוסדות החינוך. תחילה עשו זאת בהצנע, והתחילו רק עם המוסדות הרחוקים יותר, וכך נכנסו יותר ויותר עד שבלא שום בושה העלו על השולחן את הדרישה להתערב לגמרי בכל תוכן הלימודים. וביותר התגלה הבושה בכל ענין הגיוס כידוע”.

“מה שיצא מכל זה, שהיות שקהילות החרדים הורגלו לסמוך על המדינה, נעשו חלשים כל כך בעיני עצמם, עד שכיום בטוחים המה באמת שאין למוסדות שלהם שום עתיד בלי המדינה. ובאמת, למרבה הצער, יש צדק בדבריהם. הבעלי בתים התרגלו להשקיע הכסף שלהם בבאנק ולא במוסדות התורה. הציבור נהפך לציבור נצרך שאין לו שום כח עצמי להרחיב גבולות הקדושה שלו. וכל השאיפה שלהם הוא רק למצוא איזה חוק של ה”רע במיעוטו”, הכל בכדי לחזור לקבל הכסף מהמדינה. ונתדרדר המצב לידי כך שאינם מתביישים לעשות פשרות עם נשמות ישראל, למסור ביד צבא השמד יעדים קצבות של נשמות ישראל שיתגייסו, והמה מחליטים מי שלומדים פחות או אינם ראוים לגדל בתורה, מזומנים להיכנס לשערי גיהנום באש הצבא”.

“כל כך נעשו הקהילות חלשים בעיני עצמם, עד שיש מביניהם שלצורך הכסף כבר שיכנעו את עצמם שאכן אין זה עבירה כ”כ גדולה להתגייס לצבא, ושכל אלו שאין לומדים תורה מקומם אכן בצבא. במקום לעמוד כחומה בצורה שאין לנו שום שייכות עם אותו צבא של התאבדות ושמד, וקהילות היראים תורמים די והותר עבור הציבור בכל מפעלות החסד שלהם, הקריבו את כל דיעותיהם עבור פרוטות אלו. ונתקיים בהם מה שכתוב במרגלים בפרשה דאזלינן מינה: “ונהי כחגבים בעינינו וכן היינו בעיניהם”!”.

“מי פילל ומי שיער, שיקרה דבר כזה שאנשים ממחנה היראים ימסרו את בניהם למולך הציוני ולנתק מן התורה ומן היהדות דורות שלימים, הכל עם טענה שאין ברירה אחרת למען בצע כסף כדי שיוכלו להגדיל תורה. והיכן מצינו כזאת, עקירת התורה לשם הקמת תורה? הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו: עד כדי כך אפשר להשפיל כבודה של תורתינו הק’ ולומדיה – שיש מי שמוכנים לרמוס את כבוד תורתינו הק’ עד עפר, ומסכימים לסחור לומדי התורה ולהקריב נשמות למולך ולומר לצבא ‘תקבלו כך וכך נשמות מתוכנו’ – הכל בעבור בצע כסף ולמען יואילו הציונים ‘בטובם’ לזרוק אי אלו פרוטות מסחר הנשמות הלזה?!”.

“ובאמת, יותר מן הכאב על המרידה בה’ – יש לכאוב על הטפשות שבדבר. שברגע שכלל ישראל מתנתק מהקב”ה, ואינו מתרגל לבקש ולהתפלל אליו בכל יום ויום שישפיע עליו פרנסתו, הם עוצרים בזה את השפע, והם נעשים נצרכים ושנארערס אצל הכופרים, במקום שהאברכים והבעלי בתים ירחיבו צינורותיהם להיות פטרוני המוסדות”.

“וכיון שהורגלו המוסדות שאין הם צריכים את הציבור, והורגל הציבור שאין המוסדות זקוקים לו, הגיעו למצב נורא, שצינורות השפע הופסקו אצלם, וקשה למצוא אצלם יהודים שנהפכו לבעלי בתים גבירים. כי העולם דומה לגלגל, אם הציבור מתרגל לתת – אז הוא גם מתרגל להרוויח ולהעשיר, ואם הציבור מתרגל לשבת באפס מעש ולא לשאת בעול מוסדות התורה – אז הוא גם מתרגל שלא להרוויח ולא להעשיר, והרי הם כמו הנחש שמתרגל לאכול עפר כל היום”.

“כפי שכבר דובר בקודש פנימה, זהו עיקר החכמה של רביה”ק מסאטמאר ז”ל בכל שיטתו הק’, שלימד את הציבור לעבוד קשה, ולשאת על כתפיהם העול על כתפיהם. וכך, הניע אצל בני קהילתו את גלגל ההצלחה. המנהלים למדו שאין להם לתלות עיניהם באחרים, רק עליהם לעבוד קשה לגייס את הכסף. והבעלי בתים היו מוכרחים לעבוד קשה בשביל להיות גבירים גדולים, שיש ביכולתם להחזיק בהרחבה את מוסדות התורה. וכך התפתח עולם אדיר של נתינות אדירות”.

“הוא הלך עם מהלך חדש, הוא לא עשה גבירים – וביקש מהם להחזיק המוסדות, אלא הוא השפיע עשירות לכל מי שרצה להיות תומך ופטרון של מוסדות התורה. כך נעשה בין אנשיו, שהגבירים ביניהם אינם מתפארים זה על זה מי יש לו יותר כסף, אלא מי מחזיק יותר מוסדות. הכסף נעשה טפל אל המטרה הגדולה של החזקת המוסדות. כך בא הדבר הזה לידי מצב שכל אברך צעיר שהתחיל להרוויח קצת כסף, אם הוא רוצה לכבד את עצמו הוא מיד נוטל על עצמו עול החזקת מוסד על טהרת הקודש. שיינע פליגע”ר אין הופך אותו למאן דאמר, “פטרון ובונה המוסדות” זה מה שהופך אותו למאן דאמר”.

“אנשיו לא נהפכו לגבירים, אלא נהפכו לצינורות רחבים להקמת והחזקת תורה וחסידות. יותר ממה שהעגל רוצה לינק מהם, רוצה הפרה להניק. ההצלחה שלהם לא נמדד בעיניהם כמה כסף הם עושים, אלא כמה מעשים טובים הם עושים, כמה מפעלי חסד ותורה הם מחזיקים. מעולם לא תראו את מוסדות סאטמאר מסיעים את הגבירים לנסיעות הוקרה בספינות התענוגים של אייראפא. כי היות שאין זה במהלך של נותן ומקבל רק כל אחד מרגיש כאב ופטרון להמוסד, ושותף בדבר כאילו הוא כיסו ממש, לכן, כל אחד מרגיש אחריות לחוס על ממון המוסד, וממילא, חס מלהזכיר לקחת את הממון שלו ולהיות מועל בממון הקרש ולקחת אותם לנסיעה ולהשליך להפקר ובל תשחית. נסיעות אלו לא היו מעודדים את הנותנים להוסיף עוד נתינות עבור זה, ואולי איפכא ח”ו, כי אף אחד מן הנותנים אינו נותן כדי לקבל, רק נותנים מפני האחריות שנטע בהם”.

“והרי המציאות מוכיח, כי בעזר ה׳ כהיום הננו זוכים ורואים קרוב ל״מאה אלפים תשב״ר ובנות ישראל הכשרות״ כ״י, המתחנכים בקרוב לשני מאות מוסדות על טהרת הקודש, המתנוססים לתפארה ברחבי ארה״ק מדן ועד באר שבע, מבלי שיהנו אפילו שוה פרוטה מכספי השלטון, וכל קיומם והחזקתם היא רק מנגידי בית ישראל, המרגישים זכי׳ נשגבה ומיוחדת לחזקם ולעודדם — ובפרט לאחרונה נתוספו כמה וכמה מוסדות מחוגי עולם התורה, וכולם מחזיקים מעמד ״כולו קודש לה׳״, ומחיל אל חיל ספסלי ביהמ״ד נתוספים בעז״ה ימה וקדמה צפונה ונגבה, והגבירים רודפים אחרי המוסדות לחזקם ולעודדם, ורוה״ק אומרת כן ירבה וכן יפרוץ”.

“ובכן, לאחר שהארכנו קצת בדברים, אבוא בזה בשפולי דגלימא של מעכקש”ת אדמו”ר שליט”א עם נתינה הגונה מאד דמי קדימה לטובת המערכה, ובתוספת דברים: בזמן הזה, שהוכ”ק אדמו”ר שליט”א יצא בראש המחנה לקדש שם שמים ברבים, והי’ הנחשון לצאת בריש גלי מן הממשלה שרוצה להסיר לב צעירי ישראל מדרך התורה, ובזה סלל הדרך להצלת היהדות הצרופה בארה”ק. מתנה גדולה הוא בעבור כל הדור כולו וכל העולם כולו, והזדמנות מיוחדת היא עבור קהילה קדושה גור, שיכולים הם כעת להפוך מנצרכים של המדינה להיות “בעלי בתים” על עצמם, ושלא ישלוט בהם אף אחד. יכולים הם כעת לקחת את כל הבעלי בתים והגבירים שיש בקהילתם, ולהפוך אותם מ”תורמים” שצריך לכבד אותם תמיד – להיות נושאי הארון בעצמם”.

“ועתה הוא הזמן שהם יכולים להרחיב ולהגדיל צינורות השפע, ולהפוך להיות “נושאי הארון”. במקום שיצטרכו לבקש מהם כסף – יהפכו הם להיות הרודפים להחזיק במשא עול הקודש. הגיע היום הגדול הזה שקהילה קדושה דגור לא יהיו יותר נצרכים כעניים בפתח אצל המדינה, אלא הם עצמם יהיו הגבירים הגדולים שמחזיקים בעצמם את מוסדות הקודש, וזה ירחיב להם את צינורות השפע בהרחבה גדולה מאד. והרי זאת נראה בחוש, שדווקא הקידוש ה’ הגדול שעשה כ”ק אדמו”ר שליט”א ביציאתו מהממשלה, הוא כבר פתח את צינורות השפע, ובב’ השבועות הללו הי’ קידוש ה’ אדיר פה באמעריקא, שעשרות הגבירים של גור חיכו עבור כ”ק אדמו”ר שליט”א עם עשרות מיליאנע דולרים, באופן שלא נראה כמותו בקהילת גור מיום היותם, בלי נסיעות בספינות לאייראפע. ומה שהצליחו קרן עולם התורה בב’ שנים, נעשה עכשיו בב’ שבועות, הכל מכח שכ”ק אדמו”ר שליט”א הכריז בכל העולם, שיותר אין אנחנו נכנעים להיות קבצנים של המדינה, אלא אנחנו הולכים בעצמנו בעוז ובגאון”.

” ובזה אשים קנצי למילי ואסיים מעין הפתיחה. שבוודאי כבוד גדול הוא לי ולחברי לעמוד לימין הוכ”ק שליט”א ולימין מוסדותיו הקדושים בשעה גורלית זו, ולתמוך ולסייע בידכם שתוכלו באמת להשתחרר מכבלי המדינה לתמידית, ובעז”ה גם אנחנו לעומתו ברוך נאמר להיות הנחשונים לסייע בכל אשר צריך בענין זה. אבל עיקר השאיפה שלנו, שקהילת גור תהפוך להיות כמו הקהילות של סאטמאר, שאין הגבירים בגדר “תומכים” אלא בגדר “נושאים בעול””.

You Will Suffer Either Way! – The Case for Shemiras Einayim

Catching the Eye

 

A deeper look at the fight between Esav’s malach and Yaakov reveals an answer to a question that arises: Why do so many people stumble particularly in the area of the bris?

 

The malach of Esav struck Yaakov’s hip socket: vayiga b’kaf yeraicho, he struck the hip-socket.[17] This refers to the bris milah as seen in the phrase sim na yadcha tachas yeraichi, put your hand under my thigh.[18] The yetzer hara remains entrenched in this area of the bris, persistently causing people to stumble.

 

In 1950, the Satmar Rebbe remarked that his chassidim saw more on a single bus ride from Williamsburg to Manhattan than their grandparents had seen in an entire lifetime in the shtetl.

 

On a Thursday night in Teves in 1984, a 19-year-old boy visited the Steipler (1899–1985). The boy shared that since Elul he had undertaken a personal commitment to enhance his vigilance in shemiras einayim. He related to the Steipler that although he was careful with this, that morning, while visiting a doctor in Tel Aviv, he momentarily stumbled in this area. The Steipler asked him, “Was there even a single moment you resisted your yetzer hara in that situation?” “Yes” was the reply. Hearing this, the 85-year-old Steipler declared, “If I were younger and had the strength, I would stand up for you! Every moment a person conquers the yetzer hara in this area, he is actually like Yosef Hatzadik… The goal is not absolute victory but to keep fighting. Never stop fighting!”

 

In the context of shemiras einayim[19] we can apply the phrase ani lo basi bigvulah hie ba’ah bigvuli, I did not come into her domain, she came into my domain.[20] This means a person must ask: “Do I actively seek out improper sites or did it come into my domain?” Or the question can be asked: “Did it catch your eye or were you looking for it?”[21]

 

A helpful perspective for shemiras einayim is understanding that each person is allotted a fixed amount of pain and pleasure in life. Any pain endured as a consequence of guarding your eyes reduces the predetermined quota of life’s suffering. Conversely, if you get pleasure from the lack of shemiras einayim, it depletes the store of pleasure otherwise destined for you.

 

In one of the Al Cheits we say, “for our sin with the evil inclination” (al cheit she’chatanu l’fanecha b’yetzer hara). This seems puzzling—aren’t all sins committed due to the yetzer hara?

 

The answer lies in the fact that we often create situations that empower the yetzer hara. A person might encounter inappropriate sights, but such temptations could have been avoided by choosing a different path or environment.[22]

 

 

 

[17] Breishis 32:26.

[18] Breishis 24:2, Rashi.

[19] R’ Shimshon Dovid Pincus once remarked, “After I pass away I hope to meet R’ Akiva Eiger. He will likely ask me to explain Tosafos on Baba Metzia 21a, to which I will honestly reply ‘I don’t know.’ But then I’ll pose my own question: ‘When was the last time you had to walk through Yaffo street in Downtown Yerushalayim and avert your eyes from improper sights?’ I will not be able to answer his question but he won’t be able to answer mine either.”

[20] Avoda Zara 3:4. The phrase v’Noach matza chein b’einei Hashem, Noach found grace in the eyes of Hashem (Breishis 6:8) can be interpreted as Noach possessed “godly eyes,” meaning he refrained from gazing at inappropriate sights. Another interpretation is that he found grace in Hashem’s eyes because of his vigilance in guarding his eyes.

[21] There was once a successful traveling businessman named Dovid who maintained his shemiras einayim by habitually tilting his head downward while walking. During one of his business trips to a foreign city, a stranger named Joe approached him and asked with concern, “Are you okay? I noticed you’re walking with your head down.” Caught off guard, Dovid spontaneously replied, “I am an orthodox Jew and we strive not to look at anything inappropriate.” Joe was intrigued, “Wow, that’s incredible. I am not Jewish but my mother is.” Dovid smiled and gently clarified, “Actually, if your mother is Jewish, that means you’re also Jewish.” Joe stood in shock. “So I am part of these people that live on a higher plane?!” That chance encounter sparked something within Joe. Inspired by the values he had just discovered, he eventually embraced an observant Jewish life. And it all began with one man’s unwavering commitment to shemiras einayim.

[22] The story is told of a man who was unable to sleep at night because of his fear of a “boogeyman” under his bed. To resolve this issue, he headed to a psychologist. After several meetings he stopped his visits to the psychologist. When he later bumped into the psychologist on the street, he explained that his problem was resolved: “My Rabbi said, ‘Just cut the legs of the bed off and then there will be no room for the ‘boogeyman.’” Many issues in our lives could be resolved if we would cut the legs off of the issue by not getting into the problem in the first place. For example, a person may have an issue with looking at the improper when this easily could be solved by not traveling down those streets where he could avoid such tests.

I’m thrilled to share that my new book, “Astounding Torah Insights about
the Human Body,” is now available in paperback, hardcover, and digital
formats!Order now on Amazon: https://amzn.to/3eyh5xP
WhatsApp: +972 54 849 5217
Israel: 054 849 5217
US: 917 732 2371
Email: yalt3285@gmail.com

What’s Inside?

This unique sefer explores profound and thought-provoking questions, such
as:
What is the significance of the *Lashon Hakodesh* names for various body
parts?
Where does the Torah hint at different ways of breathing?
What is the spiritual connection between the esophagus and trachea?
Where are handshakes mentioned in the Torah?
What does the Torah say about healthy eating and exercise?

With over 70 essays, this book illuminates the Torah’s deep wisdom about
the human body—making it both a fascinating read and a powerful educational
resource.

Rabbi Yeshoshua Alt

Writer of the weekly Fascinating Insights Torah sheet in English, עברית ,אידיש and français
Author of Ten Books, including the recently released “Astounding Torah Insights about the Human Body”