חיי שרה: לומדים אמונה מאבי האומה

לומדים אמונה מאבי האומה

יהודה סגל – כ’ חשון ה’תשע”ח 09/11/17

“יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו”

אנחנו שומעים בפרשתנו על מעשה שליחותו של אליעזר פעמיים. פעם כשזה קורה, ועוד פעם כשהוא חוזר עליו למשפחת רבקה. מה טעם הדבר?

רש”י בפרשתנו, פרשת חיי שרה (כ”ד מ”ב) מביא את דברי המדרש:

אמר רבי אחא, יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה.

במה היא יפה (כלומר עדיפה)? מה עדיפות קורות בקשת אשה ליצחק על פני החוקים והמשפטים שבספרים הבאים בחומש?

תשובה: באמונה המבצבצת מבין אותן שיחות. ולא רק “שיח השדה”, הוא תפילה.

כעין שכתב הרמב”ם בדבריו הידועים בפירוש המשנה בסוף מסכת ברכות:

“… ועוד נדבר בקצת הענין הזה במסכת אבות, ואראך קצת מהסכמת בקיאי הפלוסופים לדברי הכתוב בכל הענינים, ואין זה מקום להביא שם הדבר הזה, לולי אשר כוונתי כשיבא זכר דבר בענין האמונה, לבאר בו מעט כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו.”

בכל המעשים המסופרים בפרשתנו רואים כיצד חיו אבות האומה באמונה תמימה שזלגה גם החוצה, שהשפיעה על אנשי ביתם. לכן בכל אותו סיפור אליעזר מכונה רק “העבד”, כאומר: מאברהם רבו למד.

לכן אנחנו שומעים שוב על תנאי שעשה אליעזר, על “הניסים הנסתרים” עם רבקה (כלשונו של הרמב”ן בסוף פרשת בא), על תפילות שלפני והשתחוויות של אחרי, ואת האמונה הלוהטת שהביאה את אליעזר למסור לרבקה את התכשיטים עוד בטרם שבירר אתה אם היא ממשפחת אברהם (כמו שמעיר הרב אליהו דסלר זצ”ל).

יהי רצון שנזכה ללמוד גם אנחנו מאבותינו הקדושים, לתפוס אומנות אבותינו, ולחיות באמונה טהורה בכל עת ובכל שעה!

בס”ד, יהודה סגל

YSMehadrinews@Gmail.com

[פורסם לראשונה באתר “מהדריניוז” – שאינו פעיל]

בורר: לא הבנתי את היתרו של הילקוט יוסף

שמעתי מכמה אנשים משמו של הרב יצחק יוסף שאפשר עדיין “לתקן” את האיסור ע”י אכילת הפסולת בעודה בידו (לא מצאתי אבל יש דבר דומה כאן גבי לאלתר).

אני לא מצוי בעומק העיון, אבל יותר נראה שנגמרה כבר המלאכה משהפריד אוכל ופסולת באיסור.

וצריך תלמוד.

ט”ו מידות נאמרו בתלמיד חכם

מתוך ספר מעלות המדות, לא מצאתי במקור:

כך שנו חכמים במסכת דרך ארץ, חמש עשרה מידות נאמרו בתלמיד חכם, נאה בביאתו, חסיד בישיבתו, ערום בדעת, פיקח במעשיו, מכיר את מקומו, שמח בחלקו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, כונס זכרן, מרבה (להשיב) [לחשב], שואל ומשיב, שומע ומוסיף על כל פרק דבר, הולך אצל חכמים, ולמד על מנת לעשות.