דעת הגרח”ק זצ”ל על זוהר לבחורים
היום מפרסמים להיפך, אבל הנה עדות נגד:
ונראה שיש להבדיל בין קריאה — שהוא מנהג עתיק וקדום גם לילדים — לבין לימוד בעיון, שיש בזה תנאים.
היום מפרסמים להיפך, אבל הנה עדות נגד:
ונראה שיש להבדיל בין קריאה — שהוא מנהג עתיק וקדום גם לילדים — לבין לימוד בעיון, שיש בזה תנאים.
[קבלתי.]
שו”ת חוות יאיר סימן קצ”ה:
… ופשטן של דברי המקרא במ”ש רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל אותו תשחית וכרת ובנית מצור וכו’ משמע דמעץ זה בונה סוללות ומצור על העיר ומ”מ דוקא מאילני’ שאינם של מאכל ואיך נתיר לצורך בנין וטעם כל דהו. ונ”ל דגם חז”ל הרגישו בזה ובאשר בלתי מסתבר שתאסור התורה השחתת עץ מאכל אם נצרך למצור ולכיבוש השונא כ”ש אם מלחמת מצוה הוא לכן פרשו בבריית’ רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק ור”ל דרישא דקראי אוסר השחתת עצי פרי דרך השחתה לנקום באויב כמו שאמר ג”כ בספרי שאין מונעים מהם אמת המים ונקטם הרמב”ם בהדדי ספ”ו ממלכים והדר אמר להתיר שניהם לצורך מצור. וקמ”ל שגם לצורך מצור יקדים סרק למאכל … ואם מצוה זו גם במלחמת מצוה צל”ע דרש”י פי’ בחומש על רישא דקראי כי תצור וכו’ מכאן אמרו אין צרין וכו’ ובמלחמת רשות הכתוב מדבר וא“כ ודאי הא דלא תשחית ג”כ מיירי דוקא במלחמת רשות דהא הא דלא תשחית קאי על כי תצור וסיים בתרי’ עד רדתה דמוסב על כי תצור כבגמ’ שבת (צ”ע ברא”ם) ולשון הרמב”ם פ”ו דמלכים על הא דאין צרין וכו’ בין מלחמת מצוה בין מלחמת רשות (ויש שם טעות בדפוס כמ”ש הכ”מ) ובס”פ ב’ דשבת כתב על ואפי’ בשבת ואף על פי שהיא מלחמת רשות ואצ”ל במלחמת מצוה וכן סתם עוד שם פ”ל וכתב הה”מ על שהיא מלחמת רשות מפורש בספרי. וצל”ע שם דאם סתם בספרי דמיירי במלחמת רשות י”ל דבמ”מ מותר לצור לכתחלה אפילו בע”ש. והכי משמע לשון רש”י בחומש הנ”ל ולפי זה הותר במ”מ השחתת עצים וסתימת מעייני‘]
הטרוד יאיר חיים בכרך
+/מהגהות ב”ד/ ע’ שאילת יעב”ץ ח”א (סי’ ע”ו) וחיים שאל (סי’ כ”ב כ”ג) ושאילת שלום מה”ת (סי’ קע”ג).+
Quoting from the official Ishbitza-Radzyn website:
Rabbi Shmuel Shlomo Leiner eventually took over for his father, the Tiferes Yosef, but it took time and a lot of people to convince him. He was very zealous. He held high standards for Radzyner shuls and would close down any that didn’t meet these standards, e.g. one in which the Gabbai didn’t send his daughters to the local Beis Yaakov school but sent to the public school instead. In spite of efforts to bring him to the USA, he elected to stay with his chassidim. He encouraged his chassidim to fight the Nazis, allowing Jews to escape to the woods. Eventually the Nazis found out who had been causing so much trouble for them and hunted him down. He was executed on the 29th if Iyar in 1942. He went down with a fight, spitting at his Nazi captors.
Or on Wikipedia:
The Rebbe was known for encouraging resistance to the orders of the Nazis and the Judenrat and for urging people to break out of the ghettos, flee to the forests and take up arms. (Although he never made it to the woods himself, his brother-in-law, Rabbi Avraham Yissachor Englard, fled to the forest and joined the partisans with a group of Radziner Chasidim.) The story goes that in his last moments, the Rebbe was wrapped in his father’s tallis as a German soldier took him into the Włodawa cemetery at gunpoint. At one point, the Nazi pushed him. The Rebbe turned around, slapped him across the face, and kicked him. This obviously degraded the Germans greatly, thus stunning him by showing the inner power of the Jewish people. The Rebbe was immediately shot to death on that day, 29 Iyar 5702 (1942). Buried in Włodawa.
And see this.
ואת אילון ואת גת רמון, ביהושע חשב שנתנו להם מנחלת דן אלתקא גבתון אילון גת רמון, ופה דלג אלתקא וגבתון וחשב אילון גת רמון לפני אפרים, וזה מטעם שבני דן לא כבשו נחלתם כמוזכר בס’ שופטים, ובני אפרים כבשו אילון וגת רמון ונתנום ללוים ונחשב על שמם, ואלתקא וגבתון לא נכבשו לכן השמיט אותם.