כלכלן בתור שכזה לא אומר “מה לעשות” אלא “בהנחה שתרצה להשיג תוצאה איקס, הנה מה שעליך לעשות או להמנע מלעשות”, ואין טעם ברצון.
דיני הפקעת שערים אינם נגזרת של חוקי כלכלה טבעיים אלא אדרבא (אכמ”ל), כשם שחז”ל ידעו שהלכות “יהרג ואל יעבור” אינן פטנט להארכת חיים אישית — ואעפ”כ.
האיסור על הפקעת מחירי חיי נפש “אמורים” לגרום למות מי שאינו בפנינו, אבל מצילים את הנפש העומדת בפנינו, ובעיני חז”ל אל לנו לדאוג אלא לקונה הנוכחי, ומן השמים ירחמו על השאר. וכעי”ז בדין תורה אין חוקי “התישנות”, משא”כ בערכאות.
וכן נטילת רבית אין זה גזל בפשטות אלא שכר המתנת מעות, ודוק בגמ’ ב”מ ע”ה ב’: “שמשימים משה רבינו חכם ותורתו אמת ואומרין אילו היה יודע משה רבינו שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו”, וההפסדים כעונש בדיני שמים כשנוטל רבית מישראל אחיו, אבל לא מדרך הטבע.
(כבר רמזנו לזה בעבר, אבל לא יזיק לכתוב יותר בפירוש.)
Yisroel Reisman (ישראל הלוי רייזמן) is an American rabbi and posek of Orthodox and Haredi Judaism who resides in Brooklyn, New York. Reisman is one of the roshei yeshiva (deans) at Yeshiva Torah Vodaas, where he received semicha. He is the rabbi of the summer camp network run by Agudath Israel of America. Reisman is the author of several books on halacha and Tanach.
With a CV like that, I’ll bet some would call him a “Great”.
The name of the class is “Hashkafa Q and A With YU Semicha Talmidim“. (So, these are the next incoming crop!) The original question was how to teach about Tefillah (hard to hear exactly). The rabbi answers that it’s challenging, and he himself finds it hard to focus his mind.
He then segues into destroying the holiness of the Jewish people (“Yeshivish” untranslated. Ellipses are to capture cadence and pauses, and DO NOT mean deletions), and I transcribe (approx. minutes 43-46):
… [When] Rav Pam was alive, he used to ask me what’s the Navi shiur about this week. Very often. Once on Thursday: “What’s it about this week?” I told him: Shmiras Einayim. I was up to David and Bas Sheva. Chazal say: “Lo chata David ela be’einav”. So, I wanted to klerr, if Shmiras Einayim is an issur by itself, or it’s just shema it’ll come to other things. I had a whole shiur prepared. So, Rav Pam says, don’t talk about that. I said: What should I talk about? So, you can’t talk to a rabbim about Shmiras Einayim. Some people find it very challenging; it’s a big nisayon for them. Some people, they find it easy; it’s not a nisayon. Whatever you say, you’re gonna mess it up with some people: Make it sound terrible, so the fellow for whom it’s a big nisayon is gonna have chalishus hada’as. He’s gonna… You make it sound not so terrible, so we’re inviting the people for whom it’s easy…. He said, you can’t talk about Shmiras Einayim berabbim. That’s what he told me. And since then, there are books that have come out.
I remember they sent a case of books about Shmiras Einayim to Camp Agudah, so I told the person in charge to take it to the garbage dumpster. Straight to the garbage dumpster. He said, “You’re not allowed to throw it out”. I said, I’m not throwing it out, the garbage men will get rid of it. [Laughter by the audience.] It’s the worst thing for teenagers; terrible. I have eighth-grade rebbeim who talk about Shmiras Einayim, and they killboys. They really kill them. Boys are [in] a big nisayon, and they talk about going to Gehenom for Zera Levatala. Some people find it very hard. Zera Levatala is a big challenge for a lot of people. You know, some people don’t find it a nisayon at all. And you tell a person that if he’s oveir on these things, he’s going straight to Gehenom. He has no choice… You killpeople. There are certain things that are just not shaveh lechol nefesh…
End quote.
And then the speaker goes on to explain how kavana in davening can be taught piecemeal, etc. And yet he strangely doesn’t apply the same logic to personal holiness! He also implies this cannot even be taught privately in a serious way (as if the rebbes have time for each student, ha!). Nor does he differentiate between those who haven’t sinned and those who have. He doesn’t even make the common (though overstated) distinction between students deeply involved in learning and others. Do his ilk and students even speak out before the yetzer arrives, or do they callously allow youngsters to stumble up until they seemingly have “no choice”?! The books are in the garbage, after all.
The educator doesn’t even grasp that a lack of Shmiras Einayim and/or Hotza’as Zera Levatala, too, has caused Jews to go off the rails. (Even for goyim. Ted Bundy blamed viewing obscenity on his own path to evil.) Also, a young person’s own soul often tells him he is bad and shameful for doing these things, without any conditioning (see Kinsey, Carnes, Grubbs, et al.), so it’s not the rabbi alone driving the poor kids crazy. Aderabba, if he speaks the whole truth, a real rabbi can help them climb out of the suicidal pit (go here), and help them avoid it in the first place by promoting avoidance in advance, and Teshuva and tikunim afterward!
As far as I know, even Rabbi Reisman’s Beis Medrash officially accepts Tana Devei Eliyahu (chap. 18) as authoritative:
פעם אחת הייתי מהלך בתוך הגולה שבבבל ונכנסתי לעיר גדולה של ישראל ואין שם גוים כלל ומצאתי שם מלמד תינוקות אחד וישבו לפניו מאתים נערים שרובן בני שמונה עשרה שנה ובני עשרים שנה ולשנה האחרת חזרתי לשם ומצאתי את התלמידים ואין רבם ביניהם אלא בן אחד בלבד שהוא היה בן בן בנו שבשביל מעשיהם המקולקלים של אותן נערים מת רבן ומתה אשתו ומת בנו ומתו כל הנערים שרובן בני שמונה עשרה ובני עשרים ולא נשתיירו רק הקטנים והייתי בוכה ומתאנח עליהם עד שבא אלי מלאך מן השמים ואמר לי מפני מה אתה בוכה ומתאנח אמרתי לו וכי לא אבכה ואתאנח על אלו שבאו לידי מקרא ומשנה ועכשיו הלכו להם והיו כלא היו ואמר לי לא יפה עשית שאתה בוכה ומתאבל ומתאנח עליהם אמרתי לו מפני מה ואמר לי שהן היו עושין דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ומקולקלין בעצמם והיו מוציאין שכבת זרע חנם והן לא היו יודעין בעצמן שהמיתה משגתן.
Claude’s translation:
Once, I was traveling in the Babylonian exile and entered a large Jewish city with no non-Jews at all. There I found one teacher with 200 students sitting before him, most of them 18 and 20 years old. The following year, I returned and found the students, but their teacher was not among them – only one young child remained, his great-grandson. Because of the corrupt deeds of those young men, their teacher died, his wife died, his son died, and all the students who were mostly 18 and 20 years old died – only the small children remained. I wept and mourned for them until an angel came to me from heaven and said: “Why do you weep and mourn?” I said: “Should I not weep and mourn for those who had achieved Scripture and Mishnah, and now they are gone as if they never were?” He said: “You did not do well to weep and mourn for them.” I asked: “Why?” He said: “They were doing ugly and inappropriate things, corrupting themselves and wasting seed in vain, and they did not know that death was pursuing them.”
The rabbi denies Bechira Chofshis, Free Will (by saying: “No choice”). (Even if Hashem can testify Yehuda in fact had no free will at Maaseh Tamar, or the like, that is certainly not for Yehuda himself to say, chas vechalila.) This person is fully kofer in the Torah, which says explicit mitzvos are all “shaveh lechol nefesh” [By the way, I wonder if he permits smoking on Yom Tov], like Iyov (Bava Basra 16a):
אמר רבא, בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין אמר לפניו רבונו של עולם בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות בראת גן עדן בראת גיהנם בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך.
ומאי אהדרו ליה חבריה [דאיוב], אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע ברא לו תורה תבלין.
As Chazal say explicitly, e.g., “אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי”; neither option means rest! Sin “kills” no less, even in this world. Do I even need to note that?! And what about teaching against Gezel (רובן בגזל ומיעוטן בעריות)?
Yes, the solution ought to be “Torah tavlin”. Except that Jews go to a Torah shiur, and then the speaker himself tells them that keeping the Torah is too hard! This rabbi is not alone by any means. Many, many “rabbis” today are actually missionaries, for lack of a better word (as explained all over this site). Indeed, the real reason to move to Eretz Yisrael (as supported by R’ Reisman himself, as well) is to escape “rabbis” like this, and the communities that vet for them and/or corrupt them. We have the same problem, but for better or worse, it’s far more subtle here at the higher levels.
(And if he wants to use the actual halachic category of “Onnes”, that has many new implications. Don’t go there.)
Also, I wonder: Does this so-called American “posek” really think the instruction from Rabbi Avraham Pam at all supports not teaching about Shmiras Einayim, period?!
Bottom line:Shlep Bilam and his students straight to the garbage dumpster!
Note: Google informs me Rabbi Reisman himself does have shiurim online regarding personal holiness, presumably for adults (for example, here). Didn’t check them out. But again, he’s just a sample; unfortunately, there are plenty of others.
Rebbe Nachman zatzal in Sichot Haran 51, beneath the existentialism etc., seems to contradict basic economics, as explained by Murray Rothbard. To quote: גם היכן הוא כל המעות שעושין מימות עולם כי מעולם עושין תמיד מעות והיכן הוא כל המעות רק באמת אינו כלום לגמרי. He’s using hyperbole. Not that money has vanished, but rather that the money supply hasn’t grown as one might expect over time. In fact, wealth does grow, but it doesn’t look only like a gold mine.
Both Rothbard and Rebbe Nachman are making empirical, economic claims about the nature of money — not allegories or metaphors. They are in the same arena, but Rothbard makes a lot of sense: Money supply is economically neutral (or nearly so, if the coins themselves are made of precious metals). So long as prices can adjust, any total quantity will suffice. What matters is real goods, capital, and production, not the nominal stock of currency.
We now get:
Capital formation: All those mills, factories, infrastructure, tools, and productive equipment built over centuries
Knowledge accumulation: Inventions, techniques, and scientific discoveries that permanently increase productive capacity
Population growth: The wealth has been “diluted” across vastly more people, but each person today lives better than royalty of past eras
Division of labor: Specialization has made everyone more productive than subsistence farmers could ever be
Each generation uses accumulated resources to carve out leisure time for innovation, which leads to better tools, which enable more production, thus supporting more people worldwide at increasingly higher living standards.
Even in pre-industrial times, productive investment was unevenly turning “money” into real capital that improved living standards for all:
Massive capital formation: Roads, bridges, mills, ships, agricultural improvements, buildings
Population growth: More people living better than their ancestors
Technological advancement: Better farming techniques, early industrial machinery, improved metallurgy
Expanding trade networks: Growing commerce between regions and nations
Even 18th-century farmers lived better than medieval peasants precisely because previous generations had invested rather than hoarded.
Indeed, he himself observes this, Sichot Haran 307:
לענין מה שדרך העולם לומר בכל שנה ובכל עת שעכשו אינם עתים טובות ובשנים הקודמים היה טוב יותר וכו’. כידוע שיחות כאלו בין רב העולם, דברנו עמו מזה הרבה. ורב השיחה היה שספרו לפניו הרבה שבימים הראשונים הטובים היה הכל בזול גדול הרבה יותר משל עכשו. כי לא היה אז נגידים ועשירים גדולים כמו עכשו. ומה שמוציא עכשו בעל הבית פשוט ואפלו מקבל חשוב הוא יותר מההוצאות של הנגידים, שבשנים הקודמים כידוע ומפורסם כל זה. ענה ואמר: הלא אדרבא, השם יתברך מנהיג עתה העולם יפה יותר מקדם!
6 שאלות למגזר הסרוג, עם גניזת חוק הגיוס והתפוררות הממשלה
הרב אברהם ליפשיץ
“הציבור לא יסלח לנציגים שיהיו חתומים על ‘חוק ההשתמטות’!”; “תוכיחו שאתם לא שפוטים של החרדים!”; “בתהליכים ארוכים הם לא יתגייסו גם עוד מאה שנה. רק בכפיה!”
לצערי הרב, זה הצליח. כל המשפטים החריפים הללו שמסתובבים במחוזותינו בשנתיים האחרונות (והדוגמאות שציינתי הן העדינות שבהם) – פעלו את פעולתם. הרי מטרתם הייתה אחת – ללחוץ על הח”כים הסרוגים שלא להגיע להסכמות עם החרדים בענין הגיוס. כך גם המודעות השבועיות בעלונים, עם תזכורות מהתנ”ך על מצות המלחמה, שפנו אמנם לחרדים, אך מטרתן הייתה זהה – הלחץ על הנבחרים הסרוגים.
ואחרי שכל הלחץ הזה הצליח, והחרדים פרשו מהממשלה, אני מבקש רגע לעצור ולשאול כמה שאלות את ציבורנו הקדוש והיקר כל כך. שאלות שמטרידות ומעציבות אותי מאוד, כבר תקופה ארוכה. (יש לי לא מעט שאלות גם כלפי הציבור החרדי, כמובן, אבל כבוגר צבא וכבוגר ישיבה, אני מרגיש צורך לפנות לציבור ממנו אני בא).
אפרט את תמיהותיי:
א. נכון, גדלנו וחונכנו על ברכי ערך השירות הצבאי. מבחינתנו זה לא רק חובה אזרחית ולא רק משימה ערכית. אצלנו זה הרבה יותר מזה, זה הכי גדול שיש – זה מצוה! זה רצון ה’, שכדי לקיימו באנו לעולם. ולא רק מצוה אחת, שתי מצוות. ולא סתם שתי מצוות. שתי מצוות שעליהן נאמר שהן שקולות ככל התורה כולה: א. “עזרת ישראל מיד צר”, כלשון הרמב”ם. ב. כיבוש הארץ, שכולל גם שמירה על המשך שלטוננו ויישובנו בה, כדברי הרמב”ן. לכן מובנות מאליהן הציפייה והשאיפה שכל עם ישראל יקיימו אותן.
אבל רגע – ממתי הדרך להגשמת החזון הזה – לראות את עם ישראל שותף עימנו במצוות – עוברת דרך כפיה, כח, סנקציות, ביטויים חריפים והטחת עלבונות כנגד כל מי שעדיין לא שותף להן? מתי אי פעם חינכנו או פעלנו ככה?
הרי יש עוד כמה מצוות שעליהן נאמר שהן שקולות ככל התורה כולה, כמו תלמוד תורה, שבת וציצית. גם כלפיהן עומדות ציפייתנו ושאיפתנו – לראותן מתקיימות על ידי כל העם. אז למה מעולם לא קראנו להפעיל כח וסנקציות כנגד כל מי שלא לובש ציצית? למה מעולם לא דרשנו לכפות לימוד תורה על כל מי שלא משרת כרגע בצבא? מדוע מעולם לא ראינו בעלונים מודעה בסגנון: “אחינו החילוניים, מה עם ‘תלמוד תורה כנגד כולם’!”; או מודעה שמשלבת בין הציטוט הכל-כך ברור ממסכת מכות: “מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה!”, ומתחתיו, בגופנים זועקים ובצבע אדום: “האחיכם ילמדו תורה, ואתם תלכו לקולנוע?“
הרי חז”ל גם אומרים ש”אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן – מיד נגאלים”. זה כל כך קל. מספיק שעם ישראל יחליט לשמור שתי שבתות כמו שצריך, כולה שתי שבתות, ותבוא הגאולה השלימה. בלי חמאס, בלי איראן ובלי שאר החזיתות! זה צורך כל כך ברור ומיידי. מדינת ישראל זקוקה להמון שומרי שבת נוספים, לא מחר, עכשיו! אז למה לא מעולם לא יצאנו בקמפיין אגרסיבי כנגד מחללי השבת, משתמטי הקידוש, מעכבי הגאולה?
אפשר להאריך עוד הרבה בנק’ זו, אבל נראה שהבנתם את המסר. כנראה שכולנו מבינים שאי אפשר להחזיר בתשובה בכוח, בסנקציות, בהשמצות ובעלבונות. אבל מה שלא מובן זה מדוע זה לא נכון כשמדובר בחרדים? מישהו יכול להסביר לי, פעם אחת ולתמיד, מה ההבדל? (חייב לציין ששאלתי שאלה זו לא מעט חברים ממגזרנו בשנתיים האחרונות, ומעולם לא קיבלתי תשובה ברורה).
והאמת שזה יותר מזה, כדברי הרב צבי יהודה זצ”ל לגבי החרדים. כתוב שהמשיח יבוא להחזיר את הצדיקים בתשובה. הרצי”ה פירש שהכוונה היא, בין היתר, גם כלפי אותם אלו שמדקדקים במצוות, באופן כללי, אך תפיסת עולמם לא רואה בעין יפה את תהליך השיבה לציון, ולכן הם גם פחות שותפים במצוות שמתלוות אליה. לשנות את תפיסתם זו משימה הרבה יותר קשה מהחזרה בתשובה רגילה – כי הם באים בטענות של קודש, הם מקשים קושיות שיש בהן לא מעט אמת, ולכן זו תהיה עבודה של המשיח. אז נכון, אנחנו לא נעלבים כשמטיחים בפני ציבורנו: “משיחיים!”. אדרבה, אנחנו רואים זאת כמחמאה. אנחנו מאמינים ומחכים למשיח בכל יום. אבל האם יצאה איזו שהיא החלטה בוועידת בני עקיבא שתפקידנו כעת הוא להחליף את המשיח בעבודתו?
ב. לאחרונה יצא לי לשמוע כמה משפטים נוקבים כנגד חרדים ש”נתפסו” יושבים בפיצרייה, או בצ’ולנט בליל שישי: “הנה! זו ההוכחה שלא התורה בראש מעיינם! הם סתם פרזיטים!”; ראיתי מי שהוכיח זאת גם מיציאת הישיבות לבין הזמנים, כאילו שיש איזה מקצוע בעולם שלא צריך להתאוורר בו, כאילו שבישיבות הציוניות אין בין הזמנים. אף יצא לי לשמוע משפטים מעין אלו גם מכאלו שכשהם היו בישיבת הסדר (ולכן הם עשו פחות מחצי מהשירות הכללי) הם לא וויתרו על דקה של בין הזמנים.
ואני שואל: מדוע כשאתם רואים חרדי בפלאפל – אתם רותחים ושואלים אותו למה הוא לא עשה צבא, וכשאתם רואים חילוני שיוצא מהאצטדיון – אתם מחייכים ושואלים אותו מי ניצח?
ג. אבל זה לא רק שאלה למה פגשנו קמפיין רק נגד השתמטות משירות בצבא ולא גם נגד השתמטות ממצוות אחרות (שגם להן יש השפעה קריטית על עתיד כולנו, כאמור). השאלה היא למה בכלל הופכים את הציבור החרדי ל”משתמטים” ו”פרזיטים”? הרי כפי שהזכרנו, וכפי שמובא בחז”ל במקומות רבים נוספים, ללימוד התורה יש חלק מכריע בניצחון במלחמה. למשל, את שם המקום בו נלחמנו עם עמלק – “רפידים” – מסבירים חז”ל – “לפי שרפו ישראל ידיהם מדברי תורה – לכך בא שונא עליהם”. הם מדגישים שככה זה תמיד: “לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידים מן התורה” (לתשומת לב הוועדה שתחקור את אירועי שמחת תורה דאשתקד). לאור זאת, אם כבר הוחלט לעשות קמפיין שקשור לחרדים – אני בכלל הייתי מציע קמפיין אחר לגמרי:
הרי כאמור, במדינת ישראל אין שוויון גם בנטל התורה. ציבורים שלמים כמעט ולא לומדים תורה. בציונות הדתית אמנם יש הרבה תורה, ב”ה, אבל צריך להודות שעולם התורה החרדי גדול לאין ערוך, אולי פי עשר! רק כמות הלומדים בישיבת מיר לבדה היא כמעט כמו כל הישיבות הציוניות ביחד. מאות אלפי חרדים מקדישים שנים רבות מאוד ללימוד התורה, עם כל הקשיים הכלכליים שיש בזה.
לכן, אני גם לא כ”כ אוהב את המשפטים שמסייגים: “לא נכון, החרדים גם תורמים למדינה, תראו למשל את ‘איחוד הצלה’, ‘זק”א’, ‘מתנת-חיים’, הרב פירר וכו’?”. אמנם ודאי שכל זה מספיק בשביל לפרוך את הכינוי הצורם: “המגזר שרק מקבל מהמדינה”, אבל מדוע מתעלמים מהתרומה של הציבור החרדי בלימוד התורה שלו להצלחת המלחמה? זו תרומה אדירה. זו תרומה קריטית. פגיעה בתקציבי הישיבות, מכסות וסנקציות על עולם התורה – מהוות פגיעה חמורה בביטחון המדינה! אז האם לא היה עדיף לצאת בקמפיין אחר לחלוטין – קמפיין לחיזוק הישיבות ותקציביהן?
שאלה זו מתחדדת עוד יותר אחרי הניצחון האדיר של הלחימה באיראן. האם מישהו באמת חושב שזה היה רק בגלל המודיעין המדהים, בגלל האומץ של נתניהו וממשלתו, ובגלל הטייסים המוכשרים? האם ללומדי התורה אין גם חלק דרמטי בהצלחה המטורפת הזו?
ד. אבל עזבו את לומדי התורה החרדים. הם סתם מחפשי נוחות ואוהבי מזגנים. אבל מה עם לומדי התורה מהמגזר שלנו? הרי כשם שאי אפשר לנצח בלי חיילים, כך גם אי אפשר לנצח בלי לומדי תורה. “אלמלא דוד שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה, ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה”. הא בלא הא – לא סגי. אז לצד כל ההערכה וההצדעה (הראויות מאוד) לחיילים, מדוע לומדי התורה, לפחות ממגזרנו, לא זוכים גם הם לאיזו טיפת הערכה, משהו? למה להם לא מגיעה אף מודעת תמיכה, אף מילה של הכרת הטוב, אף קריאה לתגבור רציני ותקצוב משמעותי?
ה. ומה עם תלמודי התורה הציוניים, שאבותיהם (ומוריהם) כן משרתים בצבא? למה להם אף אחד לא דואג? כשאבי מעוז ניסה לדאוג לתקציבים מינימליים עבורם ולא הצליח – מדוע לא נשמעה שום זעקה בענין? מדוע לא ראינו מודעות גדולות עם הפסוק: “מפי עוללים ויונקים יסדת עוז… להשבית אויב ומתנקם”?
ו. בשבת שקדמה לחג השבועות האחרון, רפרפתי קצת בעלונים. הייתה לי אז אכזבה נוספת. ציפיתי שבשבת שלפני זמן מתן תורתנו, יביאו סיפורים על גדולי התורה שלנו זצ”ל, או ראיונות נרחבים מגדולי רבותינו שליט”א, טעימות מחיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים, טיפים ממי שזכו להעמיד תלמידים הרבה, עצות איך מגיעים למצב של “אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה”… אבל לא. כלום. נאדה. מלבד עלון אחד, שהביא שיחת חג עם הרב יצחק בן שחר שליט”א, כמעט ולא מצאתי ולו מילה אחת בשבחה של תורה, לומדיה וגדוליה. רק דיבורים על דוד זיני או על היועמ”שית או על גיוס חרדים וכו’.
עכשיו תראו, אני האחרון שיזלזל במינוי (הקריטי) של דוד זיני לראש השב”כ (בתפילה שזה אכן יקרה בסוף). אבל האם בין אינספור המילים על דוד זיני ועופר וינטר, אין טיפת מקום, לפחות לקראת חג מתן תורה, גם לכמה מילים על הרב צבי יהודה, הרב שאול ישראלי, הרב מרדכי אליהו, וממשיכיהם שליט”א?
אני לא מבין, האם הציבור הסרוג מעריך קצת את לומדי התורה (לפחות מהמגזר שלו) – את הישיבות, את תלמודי התורה, את גדולי התורה? האם נהיינו מטריאליסטים? תגידו, אנחנו מוקירים גם “ספרא וסייפא” או רק “סייפא וסייפא וסייפא”?
עד פה שאלותיי. אשמח אם מישהו מציבורנו המשיחי יחזירני בתשובה.
