If Israel Exists, So Does God!

A short essay by one Berel Salomon on LinkedIn (misattributed online to a certain non-Jew):

There’s something about Israel that makes people uncomfortable, and it’s not what they say it is.

They’ll point to politics, settlements, borders, and wars. But scratch beneath the outrage, and you’ll find something deeper. A discomfort not with what Israel does, but with what Israel is.

A nation this small should not be this strong. Period.

Israel has no oil. No special natural resources. A population barely the size of a mid-sized American city. They are surrounded by enemies. Targeted by terror. Condemned by celebrities. Boycotted, slandered, and attacked.

And still, they thrive like there’s no tomorrow.

In military. In medicine. In security. In technology. In agriculture. In intelligence. In morality.

They turn desert into farmland.

They make water from air.

They intercept rockets in mid-air.

They rescue hostages under the nose of the world’s worst regimes.

They survive wars that were supposed to wipe them out

The world watches this and can’t make sense of it.

So they do what people do when they witness strength they can’t understand.

They assume it must be cheating.

It must be American aid.

It must be foreign lobbying.

It must be oppression.

It must be theft.

It must be some dark trick that gave the Jews this kind of power.

It must be blackmail.

Because heaven forbid it’s something else.

Heaven forbid it’s real.

Heaven forbid it’s earned.

Or worse, destined.

The Jewish people were supposed to disappear a long, long time ago. That’s how the story of exiled, enslaved, hated minorities is supposed to end. But the Jews didn’t disappear. They actually came home, rebuilt their land, revived their language, and brought their dead back to life — in memory, in identity, and in strength.

That’s not normal.

It’s not political.

It’s biblical.

There’s no cheat code that explains how a group of people return to their homeland after 2,000 years.

And there is no historical precedent for surviving the Babylonians, the Romans, the Crusaders, the Inquisition, the pogroms, and the Holocaust, and still showing up to work on Monday in Tel Aviv.

Israel doesn’t make sense.

Unless you believe in something beyond the math.

This is what drives the world crazy. Because if Israel is real, if this improbable, ancient, hated nation is somehow still chosen, protected, and thriving, then maybe God isn’t a myth after all.

Maybe He’s still in the story.

Maybe history isn’t random.

Maybe evil doesn’t get the last word.

Maybe the Jews are not just a people… but a testimony.

That’s what they can’t stand.

Because once you admit that Israel’s survival isn’t just impressive, but divine, everything changes. Your assumptions about history, power, and justice collapse. You realize you’re not watching the end of an empire. You’re witnessing the beginning of something eternal.

So they deny it.

They smear it.

And rage against it.

Because it’s easier to call a miracle “cheating” than to face the possibility that God keeps His promises.

And He’s keeping them still.

Will It Play in Peoria?

Recently popular on the site – all visitors:

מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך – מקור הפתגם – Hyehudi.org

ספר שדי תפוחים – שני חלקים: אוצר תיקוני עוונות – Hyehudi.org

Download ‘Making of a Godol’ – Hyehudi.org

תפילה לפדיון שבויים מאת המקובל הרב יהודה פתיה זי”ע – Hyehudi.org

הרב ישראל שניאור = דל גאה – Hyehudi.org

My Exchange With Rabbi Yirmiyahu Cohen, Crank Author of Slapdash Sefer ‘I Will Await Him’ – Hyehudi.org

The Bush I and Assassin Hinckley Connection – Hyehudi.org

שנים שהלכו לסחורה, ישב לו קוץ לא’ מהם – לימים שמע שטבע ספינת חברו, התחיל מודה ומשבח

אודך ה’ כי אנפת בי!

יום שני, ד’ תמוז התשפ”ה
הדברים האמורים במאמר זה הם קשים לעיכול במבט ראשון, אך שמעתי אותם מפי תלמיד חכם מובהק היודע להתבונן, וחשבתי שמן הראוי להעלות אותם על הכתב, ויראה הציבור וישפוט.
תורף דבריו, שעם כל הצער העצום על האסון הגדול בשמיני עצרת לפני מעל שנה וחצי, ועם כל הכאב האדיר על כל הרוג ועל כל יהודי שעדיין נמק בשבי ונתון להתעללות של האויב האכזר, בתוך כל האירועים הללו רואים את נסי ה’ הגדולים והעצומים דווקא מכח אותו צער ואותה מצוקה. אילולא אותו אסון, היו איראן ושלוחותיה הולכים ומתעצמים, ואנחנו היינו שבויים עמוק עמוק בתוך הקונספציה עד שהיא הייתה מתפוצצת עלינו בפנים מכל הכיוונים, וקשה לדמיין מה היה קורה.
לולי האסון הנורא שהיה בשמיני עצרת, לא היינו מתעוררים להכות בחיזבאללה וכמעט למגר אותו לגמרי, להחליש את החמאס (ובעזרת ה’ להשמידו כליל, אם רק לא נתפתה למתווים למיניהם) ולמוטט את סוריה ואת איראן. יתכן מאד וגם קמלה האריס הייתה נבחרת ולא טראמפ, על כל המשמעויות הנלוות לכך, כי רבים באמריקה קצו בתפיסתה הקיצונית שבאה לידי ביטוי בתמיכה הבוטה במרצחינו.
אז נכון, בורא עולם הנחית עלינו מכה גדולה מאד, אך עם כל הקושי לומר זאת – היא הייתה מכה מדוקדקת בדיוק בשיעור שיעורר אותנו להתנער מתרדמתנו ולפעול בנחרצות למיגור התמנון שהלך והתהדק על צווארנו, שעה שהיינו שקועים בדמיונות על ‘הכלה’, ‘סבבים’, ‘הוגעת היריב’ ושאר ביטויים הלקוחים מקונספציית הניתוק מהמציאות מבית מדרשו של השמאל הקיצוני שהשתלט על השיח התקשורתי, וחמור מכך – על הפיקוד הבכיר של צה”ל. לולי מכה זו, היינו מתעוררים יום אחד למציאות סיוטית של איראן גרעינית עם עשרות אלפי טילים בליסטיים מכוונים לערי ישראל, החות’ים וחיזבאללה עם הטילים שלהם וכח רדואן העומד היכון, חמאס עם הנוחבות, ולצדם הרשות הפלשתינית והגיס החמישי שבתוך מדינת ישראל, אשר ראינו מקצת מיכולותיו במבצע ‘שומרי החומות’ – כולם כאחד היו קמים עלינו לכלותנו!
ובתוך אותו נס גדול, יש נס נוסף, שקשה לא פחות לעיכול, אך בשל חובתנו לספר מנפלאות תמים דעים, נזכיר גם אותו. אין צורך להקדים, כי הצער של החטופים הוא אדיר ואנו מייחלים בכל יום לשובם בריאים ושלמים, כמובן מתוך עוצמה ולא מתוך כניעה. ועם זאת צריך לומר, כי אף הצער שלהם משולב באותו חסד של בורא עולם עלינו. הרי לולי סוגיית החטופים, הקורעת את לבנו, הייתה המלחמה נגמרת אחרי חודשיים. בניגוד למה שחושבים רבים, שלולי החטופים היו כותשים ומחסלים את עזה ללא רחמים, האמת העצובה היא שישראל הייתה נכנעת לעולם ולאמריקה של ביידן שהיו תובעים הפסקת אש, וגם לא הייתה אז מוטיבציה לחיילים ולמילואימניקים לעזוב הכל ולהילחם כל כך הרבה זמן, והמלחמה הייתה נעצרת עד לבחירת טראמפ, אם בכלל היה נבחר, כאמור. במקרה זה, חיזבאללה היו מפסיקים את ההתקפות שלהם, וממשיכים להתעצם בשקט בתוך הבונקרים האדירים שבנו, מתכננים את יום הפקודה, ולא היתה לנו אפשרות להילחם בהם. מבצע הביפרים לא היה יוצא לפועל, גם לא חיסול נאסרללה, האחים סינואר היו חיים ובועטים, ולא קשה לדמיין היכן היינו אוחזים. דווקא הדין הקשה והכואב מאוד של ‘שבי קשה מכולם’ שמשגע את כולנו עד עכשיו – הוא זה שמנכיח את המלחמה, את המוטיבציה ואת הנחישות לא להרפות, ובזכות זה זכינו לכל הנצחונות הגדולים.
עם כל הכאב האדיר על הטבח הנורא ועל החטופים שנמקים, הרי שביחס לאומה שלמה ולהיסטוריה של עם ישראל, כל זה בבחינת מכה קטנה שנשפך ממנה קצת דם, מכה קטנה כדי להעיר אותנו לעמוד על נפשנו שלא יבוא עלינו אסון גדול יותר ממה שהיה בשואה ויקיץ הקץ על ישראל בארצם ובנחלתם.
כאמור בתחילת מאמר זה, הדברים קשים לעיכול, אך עבור זה נולד המושג ‘פרספקטיבה’. ובפרספקטיבה היסטורית כוללת, ניתן אכן לומר כי ‘אודך ה’ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני’. יהי רצון שנזכה להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, להודות לה’ על חסדיו הגדולים עלינו גם כשהם באים מלובשים באסונות, ונדע מכח זה לבטוח בו בהמשך דרכנו כדי להיות ראויים לגאולתנו השלמה ולפדות נפשנו מתוך בטחון גמור במי שעשה לנו את כל הנסים הגדולים הללו, לא יעזבנו ולא יטשנו!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG

למה פוליטיקאים מדברים בפה ופה, לב ולב, וסתרי רישא וסיפא

פשוט מאוד.

הנה דוגמא, מראש ממשלתם (כסלו תשפ”ד):

“אנחנו לא שואפים לכבוש את עזה, זו לא המטרה שלנו. אנחנו רוצים אחריות צבאית כוללת כדי למנוע את את התעוררות הטרור מחדש. המטרה שלנו היא לוודא שמה שקורה שם יהיה שונה. כדי לעשות את זה אנחנו צריכים לפרז את עזה. שחרור הפלסטינים מחמאס ייתן להם עתיד אמיתי. אנחנו צריכים כאן שינוי תרבותי. לא יכול להיות שייכנס לעזה ממשל אזרחי שלא יילחם בטרוריסטים ושיהיה מחויב למימון מחבלים במקום להילחם בהם”.

במקום שאין מתרגם, אפרש את כל הסתירות בדרך המתישב על הלב (מכאן ולהבא ולמפרע בדבריו ובדברי חבריו):

1. אל הגוים: תימכו בי. אני לצדכם.

2. אל היהודים: תימכו בי. אני לצדכם.

3. אל כל מי שיש לו איזה שהוא דעה: תימכו בי. אני לצדכם.

4. אל כל מי שאין לו איזה שהוא דעה: תימכו בי. אני לצדכם.

ולא קשיא, הא לן והא להו.

וק”ל ודו”ק ולק”מ.