‘If That’s What Religious Jews Are Like, I Want No Part of It!’
Toldos Yaakov Yosef, Behar 5:
יצר הרע בראתי תבלין (קדושין ל ע”ב) שהיא התורה שנקרא מים כמ”ש הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה, א), לכך אמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח וכו’ (קדושין ל ע”ב).
אך דלפי זה הדרא קושי’ על הרשעים שחוטאין הא יש להנצל מיצר הרע על ידי תורה ומוסר, ומשני אתי תורא ושתיא למיא. דשמעתי ממורי זלה”ה ביאור פסוק על מה שוא בראת כל בני אדם (תהלים פט, מח), ששאל היצר הרע להקדוש ברוך הוא על שוא בראת, ששאל זה על עצמו למה נברא היצר הרע שהוא שוא, מאחר שיש חכמי מוסר מי ישמע לו. והשיבו הקדוש ברוך הוא כל בני אדם שיש דוגמת חכמי המוסר חכמים להרע, בא זה ומבטל דברי זה, וז”ש כל בני אדם וכו’ ודפח”ח. וכן שמעתי בשם המנוח מוהר”ן זלה”ה, הוי אומרים לרע טוב (ישעיה ה, כ) וכי תימא מה בכך אדרבה וכו’, לזה ביאר כי מזה נמשך שאומרים לטוב רע וכו’ ודפח”ח.
וז”ש ואתא תורא, דהיינו ת”ח שהוא בר תורה והוא חכם להרע, ובזה שתיא למיא שאינו נשמע אל דברי חכמי המוסר כנ”ל. מצורף לזה ואתא השוחט ושחט לתורא, שנעשה זה החכם להרע, ואנשי המוני לא ידעו להפריש בין חכם לחכם ואומרים כל אפי’ שוין, זה גורם שאין המים מכבים אש היצר הרע. אמנם דראינו דאתא המלאך המות ושחט לשוחט דשחט לתורא א”כ הדרא קושי’ כנ”ל, ומשני באמת משום הכי אתא הקדוש ברוך הוא ושחט למלאך המות והבן.
Translation by Claude:
“I created the evil inclination, I created Torah as its remedy” (Kiddushin 30b) — for the Torah is called “water,” as it is written: “Ho, everyone who is thirsty, go to the water” (Isaiah 55:1). This is why the Sages said: “If this vile one [the evil inclination] accosts you, drag it to the house of study; if it is a stone, it will melt” etc. (Kiddushin 30b).
However, according to this, the original difficulty returns regarding the wicked who sin — for surely one can be saved from the evil inclination through Torah and moral instruction! The Talmud answers: “The ox came and drank up the water” [i.e., something intervened to prevent the remedy from working].
For I heard from my teacher, of blessed memory [the Baal Shem Tov], an explanation of the verse: “For what futility have You created all the children of men?” (Psalms 89:48). He explained that the evil inclination asked the Holy One, blessed be He, “For what futility (shav) have You created?” — that is, the evil inclination was asking about itself: why was it created, since it is futility (shav), given that there are masters of moral teaching (chachmei mussar) — who would listen to the evil inclination? The Holy One, blessed be He, answered: “All the children of men etc.” — for there are those who resemble the masters of mussar but are ‘wise in doing evil,’ and one cancels out the other. This is the meaning of “all the children of men” etc. — this is a wondrous and precious explanation.
Similarly, I heard in the name of the late Moharan, of blessed memory [Reb Nachman of Horodenka], [an explanation of the verse]: “Woe to those who call the evil good” (Isaiah 5:20) — and if you ask, where is the harm in that? On the contrary, [let people think the evil ones are good, instead of being corrupted]! To his own question, he then replied: But from this it follows that they also call the good ones evil [when their true nature becomes apparent] — and this too is wondrous and precious.
This then is the meaning of “the ox came” (v’ata tora) — this refers to a Torah scholar (talmid chacham) who is learned in Torah yet is “wise in doing evil.” Through this, “it drank the water” — meaning, people no longer heed the words of the genuine masters of mussar, as explained above.
In addition to this: “the slaughterer came and slaughtered the ox” — this means that this person who is “wise in doing evil” meets his end, but the common people do not know how to distinguish between one sage and the other, and they say ‘all faces are equal.’ This causes the water [of Torah] to no longer extinguish the fire of the evil inclination.
However, we see that “the Angel of Death came and slaughtered the slaughterer who had slaughtered the ox” — if so, the original difficulty returns as before [since the killers of both are punished]! The Talmud resolves this: in truth, this is precisely why the Holy One, blessed be He, will come and slaughter the Angel of Death — understand this well.
Emuna Ubitachon Chazon Ish 4:16:
מן המפסידים היותר עיקריים היות מלמד לרבים בלתי שלם במדותיו, המחנך הבלתי שלם הפסדותיו כפולים, בצד אחד אינו יודע תורת המוסר ואינו יודע על מה להקפיד, ומשגרם בהנהגות מגואלות ע”פ תורת המדות מבלי משים, ואף אם לקחו טוב ונכון, אחרי שאין תוכו כברו, אין דבריו נכנסין אל לב החניך, ולא עוד אלא שלומד ממעשיו יותר משיעוריו, והתיחסות הרב לתלמידיו דורשת תכונות תרומיות ומצוי המדות, וכאשר מיסר את תלמידו בביטוי גס וזעקת רוגז על העול אשר עשה, מתערב כאן רע וטוב, אם יש כאן תועלת תוכחה והחניך מתעורר על חטאו וגומר בלבו שלא לשנות חטא זה, יש כאן ענין רע שהחניך מתרגל בגסות ובקפדנות המקבל מרבו שרואהו משמש במגונות אלו בשעת תוכחתו, וגדול שימושה יותר מלימודה, והתלמיד מחקה תמיד את רבותיו, ועל הרוב גם התוכחה לקויה כשמתלוה עמה ממדות הלא טובות, וכאשר יתמיד החניך לעמוד לפני מחנך בלתי שלם יתמיד לנחול מדות הרעות מן המחנך, ובהיות המחנך מחזיק עצמו לאיש השלם, כליל מדות הטובות, וכל גנותות שעושה הן נעשות בגאוה ובוז, גם חניכו מתרגל בתעתועיו לעשות תועבות על טהרת תרומה, והמחנך הזה יפרה וירבה תולדותיו כדמותו וכצלמו, ובהיות המחנך ריק מחכמת התורה בעמל ההלכה ונכשל על ידי עץ בצללי התנגדות לבעל הלכה נוחל ומנחיל גם לחניכיו פרי עונו.
Translation by Claude:
Among the most significant sources of damage is a teacher of masses who is himself incomplete in good character traits. The flawed educator causes harm in multiple ways: on one hand, he does not know the teachings of mussar and does not know what to be careful about, and he causes others to stumble through conduct that is, by the standards of ethical teaching, debased — without even being aware of it. And even if his explicit lessons are good and sound, since his ‘inner self does not match his outer presentation,’ his words do not enter the heart of the student. Moreover, the student learns more from his teacher’s actions than from his lessons.
The relationship between any teacher and his students demands elevated qualities and refined character traits. And when this one rebukes his student with coarse language and angry shouting over some wrong the student has done, good and bad become entangled: if there is benefit to the admonition and the student is aroused regarding his sin and resolves in his heart not to repeat it, there is nevertheless something harmful here — the student becomes accustomed to the coarseness and harshness that he absorbs from his teacher, whom he sees employing these ugly behaviors in the moment of rebuke. And “shimush” [i.e., observing and absorbing from] a teacher is ‘greater than formal study.’ The student always imitates his teachers; moreover, the rebuke itself is usually flawed when bad character traits accompany it.
When the student remains under a flawed educator, he will continually inherit bad character traits from that educator. And since the educator considers himself a complete person, the very embodiment of good qualities, all the disgraceful things he does are done with pride and contempt — his student too becomes habituated through his distortions to commit abominations under a veneer of elevated purity. This educator will be fruitful and multiply, producing offspring in his likeness and in his image.
And when the educator is empty of Torah wisdom, only acquired through toil in halacha, he stumbles via obstacles in his shadowy opposition to the halachic authority, he inherits and then bequeaths to his students as well the fruit of his sin.