Come to Israel Permanently by CARGO Plane!

Despite Coronavirus, Jews’ Bodies Still Being Flown To Israel For Burial

Despite the coronavirus outbreak and almost the complete shutdown of international travel to Israel, deceased Jews from around the world continue to be flown to Israel for burial.

“The Land of Israel is a very special place for Jewish people to be buried. The flights have been reduced heavily, but there are cargo flights. So it may take a bit longer, but we are getting people coming in,” said Rabbi Michoel Fletcher, who works with Jews abroad seeking to buy burial plots in Israel, The AP reported on Saturday.’

Fletcher said some in New York have decided to temporarily bury their dead in the United States, and then later exhume the bodies when flights to Israel resume.

Jews have sought to be buried in Israel for thousands of years and continue to be flown in by private charter planes, cargo flights and other companies. A burial plot can cost from between a few thousand to tens of thousands of dollars, depending on the cemetery.

The Israeli Foreign Ministry said 300 bodies, some of COVID-19 victims, have arrived since February, according to the report. The process is complex and involves handling companies, local Israeli consulates, and the Israeli Health Ministry.

An unidentified Israeli aviation official told the AP that a cargo flight that arrives in Israel from Belgium five times a week brings in about 20 bodies a flight—“an exceptional amount.” Most of the bodies come from France, and there is also a weekly cargo flight from New York, the official said.

(JNS)

From Matzav.com, here.

This Is NOT a Literal ‘Plague’ (and I Don’t Mean It’s a Virus, Either)!

Yet, anyway…

And we don’t need to calculate the number and type of deaths per day, etc.

Otherwise, we would hear rulings regarding Devarim Shebitzin’ah.

Shulchan Aruch O.C. 240:13:

אסור לשמש מטתו בשני רעבון, אלא לחשוכי בנים, (פי’ מי שאין לו בנים). הגה – וע”ל סי’ תקע”ד ס”ד; והוא הדין בשאר צרות, שהם כרעבון (ירושלמי דתענית).

כיצד ספר ‘ארחות שבת’ ודומיו מחניפים לאנשי העירובין של המדינה

ספר ארחות שבת ח”ג פרק כ”ח, בנושא “עירוב שכונתי”, עמ’ קסט פותח כך:

“ראינו לנכון לכתוב בקצרה את היתרונות שיש בעירוב השכונתי על פני העירוב הכללי של העיר… [הערת שוליים: וכבר האריך בזה בספר מגילת ספר על הלכות שבת]”

לאחר שמביא חששות חמורים בעירובי הרבנות הראשית של המדינה בלשון עדינה בסימנים א’ וב’ (צורות הפתח מתקלקלות הרבה מאוד, וכו’), הוא כותב את הדברים המפליאים הבאים (עמ’ קע, סימן ג’):

מחיצות העשויות מצורת הפתח אינן מועילות אם רשות הרבים דאורייתא בוקעת בהם, ולכן עירוב כללי של העיר הנסמך על צורות הפתח מועיל רק אם כבישי הכניסה לעיר אינם בגדר רשות הרבים דאורייתא, אבל באופן שיש לכבישים אלו דין רשות הרבים מהתורה הרי הם מבטלים את צורת הפתח העוברת במקום הכביש, והעירוב הכללי של העיר נסמך על השיטות הסוברות שכאשר אין ששים ריבוא אנשים המהלכים במקום בכל יום אין לה דין רשות הרבים דאורייתא. ובימינו מצויות ערים שנכנסים בהן ששים רבוא בכל יום ובערים כאלו לא היה המנהג להקל כלל. ובעירוב השכונתי פעמים שיש אפשרות לעשותו באופן שיש מחיצות גמורות שהעומד בהן מרובה על הפרוץ וצורת הפתח רק מתקנת את הפרצות ובכהאי גוונא לדעת הרבה פוסקים אין דרך הרבים מבטלת את צורת הפתח, וראה הערה.

נכפול בהדגשה:

העירוב הכללי של העיר נסמך על השיטות הסוברות שכאשר אין ששים ריבוא אנשים המהלכים במקום בכל יום אין לה דין רשות הרבים דאורייתא. ובימינו מצויות ערים שנכנסים בהן ששים רבוא בכל יום ובערים כאלו לא היה המנהג להקל כלל.

שים לב: אין זה נוגע לדעות בהלכה, אפילו שיטות יחידאה שלא נאמר בהן כל המיקל בעירובין וכו’, או אפי’ טעיות בהבנה, שהרי אין דרכו של ספר “ארחות שבת” להכריע כ”כ, אלא לסילופים גמורים וזדוניים. ובלשון החנופה של המחבר, “לא היה המנהג להקל כלל”, (כאילו די ב”מנהג” להקל).

הכל המשך לסילוף דברי שו”ת נפש חיה בסו”ס כ”ה, וכו’ וכו’, כ”נהוג” בעירובין. וכמו שהעיר פעם הרב ברנד, כיון שניתן רשות למשחית להשחית…

ולאחר עוד כמה הערות חמורות, מסיים המחבר בעמ’ קע-קעא:

“ומ”מ מוטל על פרנסי העיר להשתדל גם בתיקון העירוב הכללי ולהדר בעשייתו ככל האפשר במקום שנהגו לעשותו, כדי להציל את הרבים המטלטלים בשבת ממכשול”.

וכאילו אין פגם בעצם מינוי “פרנסי העיר” מכמה טעמים, וגם מכך שניסיונות ה”הידור” בפרהסיא מכשילים גם את מי שבלא”ז *לא* היה מטלטל מעצמו על סמך העירוב הכללי.


*אני קורא למחברים בלשון יחיד מתוך היכרותי עמהם, וק”ל.

re: ‘If You Don’t Work, You…’

To be clear, yesterday’s title was not referencing the “Nude Testament”, God forbid and forfend, but rather Chazal, as shown earlier.

As Mendelsohn is reputed to have remarked upon being pressured by a non-Jewish acquaintance (Bishop?) into reading the Cursedian’s fake bible for himself:

Well, it has much that is valuable, and much that is novel, too. But… What’s novel about it isn’t any good. And what is good isn’t original to it.


As I wrote there:

Wikipedia ignorantly claims the saying “He who does not work, neither shall he eat” originated from Paul the meshumad, later cited by John Smith in Jamestown, Virginia, and by Lenin during the Russian Revolution.

Actually, the expression comes from holy Chazal in Medrash Rabba (Bereishis Rabba 14:10, Koheles Rabba 2:23, Eicha Rabba 1:43).

Here’s a composite:

ויהי האדם לנפש חיה, …ר’ הונא אמר, עשאו עבד מכודן בפני עצמו, דאי לא לעי לא נגיס. הוא דעתיה דר’ חנינא, דאמר ר’ חנינא, נתנני ה’ בידי לא אוכל קום. בידי לא אוכל קום, אי לא לעי ביממא בלילא לא אוכל קום.

Continue reading elsewhere…