Month: March 2016 – י״א באדר ב׳ תשע״ו

Haman’s Evil Eye

By: Rabbi Shalom Arush – 3/12/2016

The “good eye” is to be grateful and to thank Hashem. The “good eye” is holiness, the spiritual fiber of a Jew. The word in Hebrew for “Jew” – Yehudi – is a derivative of the word lehodot, to give thanks. A Jew is, therefore, one who should be grateful to Hashem and to his fellow human.

Zeresh warned Haman, her husband: “If Mordechai is from the seed of the Jews, and you have started to fall before him, you cannot prevail over him for you will surely fall before him” (Esther 6:13). What did she mean, “if”? Of course Mordechai was a Jew – they all knew that. But, there was no greater ingrate than Haman in the whole world. Hashem gave him everything – wealth, power, success. As viceroy to King Ahashverosh, who was busy with his harem, Haman was the virtual ruler of 127 countries – the entire civilized world! The whole world bowed down to him. Everything was his. But he declared, “All this is worthless to me” (ibid, 5:13). Why? Because one Jew – Mordechai – wouldn’t bow down to him. This is the height of ingratitude, the “evil eye” of Haman, the spiritual impurity that is known as kelipat Haman.

Like Adam and Eve, Haman had everything. And like them, he too was dissatisfied, for he failed to look at all the abundance and good fortune that were bestowed on him and he focused on the one tiny thing that he lacked. This is the mean spirit of stinginess, known in Hebrew as a “constricted eye”, the opposite of gratitude and magnanimity.

As such, Zeresh is in effect telling Haman that if Mordechai has the quality of the “good eye” that is characteristic of the Jews who constantly praise and thank the Creator, then he won’t be able to overcome him, for the “good eye” is stronger than the “evil eye”. No evil eye can prevail over a person with a good eye. Mordechai surely had a good eye, for the Megilla testifies that he sought the good of everyone (ibid, 10:3).

We Jews pray every day in the Shemona Esrei prayer, telling Hashem, “You are holy and Your Name is holy, and the holy ones will praise You daily”. The “holy ones” are the ones that guard their eyes; these too are the ones with constant gratitude to Hashem.

Grateful people succeed. That way, they always have something to be grateful for. Their “good eye” causes a wonderful upward spiral of gratitude and success.

A grateful person excels in his fulfillment of mitzvoth and in his relationships with people. He respects his parents, for he appreciates every little thing they’ve ever done for him. He appreciates his wife and looks only at her good qualities, paying attention to all the wonderful things she does for him every single day. In return, he enjoys the blessings of both his parents and his wife, and he succeeds even more. He is a walking example of gratitude for his children; they see how he thanks Mommy and how he respects his own parents. They too follow suit, so he ends up having much gratification from them as well. And more than anything, he is thanking Hashem all day long.

The Gemara teaches that it is forbidden to do a favor for an ingrate. One wonders why. Suppose a person wants to do something completely altruistic, and he knows that he’ll get no thanks for it. What could be wrong with such an action?

The Gemara answers that doing a favor for an ingrate is like committing idolatry. Idolatry? Isn’t that a harsh term? The ingrate has an inflated sense of entitlement as if everyone owes him and he deserves everything. In that respect, he is making himself a deity, just as such arrogant ingrates as Pharaoh and Haman did. Therefore, doing any favor for such a person is like serving an idol.

Conversely, a grateful individual has no sense of entitlement. Since he doesn’t think that anyone owes him anything or that he deserves anything, he appreciates each tiny amenity in life that comes his way and expresses his gratitude both to Hashem and to his fellow man.

A person with Haman’s level of ingratitude is never satisfied and usually depressed. He is blind to the myriad of favors that Hashem does for him every moment, for nothing pleases him. But if a person follows the way of Judaism, he should be saying thank-you all day long and singing songs of praise to Hashem.

Happy Purim!

From Breslev Israel, here.

מנהג הכאת המן

איתא ברמ”א (הלכות מגילה ופורים סימן תרצ סעיף יז): “נהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהן, ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו, על דרך (דברים כה, יט) ‘מחה תמחה את זכר עמלק’, ו’שם רשעים ירקב’ (משלי י, ז). ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבהכ”נ (אבודרהם); ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבעו (ב”י בשם ארחות חיים).

וז”ל הבית יוסף (שם ס”ק יז): “כתוב בארחות חיים (שם אות מא) כשמזכיר הקורא שם המן ובניו מנקשין התינוקות באבנים או בלוחות עץ שבידם, וכתוב בהם שם המן ובניו, ועל ידי הניקוש הם נמחקים. ולמנהג הזה יש שורש בהגדה, דאמרינן (שמות יז יד) ‘כי מחה אמחה את זכר עמלק’, אפילו מעל העצים ומעל האבנים. לכן אין להלעיג על המנהגים כי לא לחנם נקבעו, והמנהג הזה נוהגים בצרפת ובפרובינציא, ונותנים טעם ע”ש (משלי י ז) ‘ושם רשעים ירקב’, עכ”ל”.

ויש לעיין, הרי הרבה פעמים הוזכרו מנהגים ברמ”א, ולמה דוקא בהכאת המן הזהיר הרמ”א באופן מיוחד שלא לבטל שום מנהג. וכן צריך ביאור מה הענין המיוחד שיש בהכאת המן.

ונראה לומר שבאמת היה מקום גדול לבטל מנהג זה, משום שיכול להפריע לציבור לשמוע את המגילה כהוגן. וכבר הזהיר המשנה ברורה על זה שצריך לשמוע היטב, ואם כשמכין המן אינו שומע איזה מילה, צריך לומר הפסוק בעצמו עד שמגיע למקום ששליח ציבור אוחז בו, והדברים לא כ”כ קלים והיה מקום גדול לבטל המנהג.

ולכן הזהיר הרמ”א כאן באופן מיוחד שלא לבטל את המנהג.

ובאמת צריך להבין מה כ”כ החשיבות במנהג זה.

ונראה לומר שיש כאן יסוד גדול להשריש בילדים שמי שהוא צורר ישראל צריך למחות נגדו, ולא להתחבר איתו. ולדעת שבסופו של דבר יהא נעקר מן העולם, הוא וכל מי שמתחבר אתו.

וידוע שבכל דור ודור היו צוררי ישראל שבאים להשמיד את ישראל, כמו שאומרים בהגדה ‘שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו’, ולצערינו תמיד היו מלשינים דלטורים ומוסרים שהתחברו עם הרשעים האלה, ומסרו להם ממונם וגופם ביד צוררי ישראל.

וזה היה בתחילת תקנת רבן גמליאל ע”י שמואל הקטן לתיקון ברכת המינים, שהיו תלמידי אותו האיש, שעשו צרות גדולות לעם ישראל. וכן היו תמיד מלשינים בתוך תוכינו שהלשינו על ישראל, והתחברו עם צוררי ישראל.

ואפילו בגזירות הנאצים ימ”ש, היו יהודים ששיתפו איתם פעולה, ואכמ”ל.

וכן עד עצם היום הזה, שהערבים מכריזים חורבן על כל יושבי א”י ומאיימים להשמיד כל יהודי א”י, יש לצערינו יהודים מתוך תוכינו שמלשינים ומוסרים יהודים וממונם לצוררי ישראל.

ועל כן צריך להחדיר חזק בילדים יסוד הענין שגוי שצורר ישראל הוא רשע, ובסופו של דבר יעקר מן העולם. וכן מי שמתחבר איתם ומוסר ממונם או גופן של ישראל ליד הצוררים – דינו כמותם. ואין לו חלק לעולם הבא כמבואר בחז”ל, עי’ רמב”ם (הל’ רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק י): “אבל המוסרים והאפיקורסין מישראל היה דין לאבדן ביד ולהורידן עד באר שחת, מפני שהיו מצירים לישראל ומסירין את העם מאחרי ה'”. ועוד כתב הרמב”ם (הלכות תשובה פרק ג הלכה יב): “שנים הם המוסרין: המוסר חבירו ביד עכו”ם להורגו או להכותו, והמוסר ממון חבירו ביד עכו”ם או ביד אנס שהוא כעכו”ם ושניהם אין להם חלק לעוה”ב”.

וידוע שמה שנותן חיזוק הכי גדול לילדים בענין הזה הוא הכאת המן, והרבה ילדים באים לשמוע מגילה בעיקר בעקבות הכאת המן, וזה נותן רושם לכל החיים, ויותר רושם מעצם קריאת המגילה. וגם דרך הכאת המן באים לשמוע גם את המגילה.

וכל זה הוא אחד מיסודות הדת להבדיל ישראל מן העמים, ולהכריז שמי שצורר ישראל הוא צורר כלפי הקב”ה, כי הקב”ה בחר בנו מכל העמים.

ועל כן הזהיר כאן הרמ”א באופן מיוחד שלא לבטל את המנהג הזה, על אף שהיה מקום גדול כן לבטלו, והטעם כי חשיבות המנהג עולה על הסיבות האחרים.

מאתר בריתי יצחק – הרב ברנד שליט”א, כאן.

שו”ת של הרב מוצפי בענין כשרות הבשר והעוף

From Shofar.tv, here.