הנה צלום מתוך “בטחון שבועי” פר’ פנחס תשפ”ו:
הבנתי מיד שתבא “התנצלות”, והיא אכן באה בגליון פר’ דברים:
האמת שיש כאן ענינים עמוקים אבל עכ”פ ה”הבהרה” לא נגעה בבעיות המקוריות.
א. הטענה על אונס רחמנא פטריה, (ועוד בעריות, כמו המשמעות שם), היא לא רק סילוף התורה, היא גם פשע נגד החוטא בעצמו בעוה”ז ובעוה”ב. אפי’ אם זה נכון מתי שהוא, הלא לעולם אין לאדם ידיעה ממצבו, האם זה אונס או לאו, רק כלפי שמיא גליא, א”כ למאי נ”מ?!
ב. לגבי הפסוק ממשלי הוא שכח לציין את הרישא, “היחתה איש אש וגו'” ע”ש. הוא גם נמנע מלציין את הסיפא, המבדיל בין גנב לנואף בחריפות.
“לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב” ואעפ”כ, אם הוא נמצא, ישלם שבעתים- את כל הון ביתו יתן. אבל נואף?!
“נאף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה. נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה. כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם. לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד.”