אור החיים הקדוש דברים כ”א כ”ב:
“וכי יהיה באיש חטא וגו'”.
סמך פרשה זו לשלפניה, לפי שהיה מסלסל סדר תיקון האדם, בתחילה העירו על עצמו כמו שפירשתי ברמז פרשת כי תצא, אחר כך העיר האב על הבן כמו שרמזנו בפסוק “כי יהיה בן סורר וגו'”, וכאן העיר על חכמי הדור לפקוח עין על עושי עול, והוא אומרו “כי יהיה באיש חטא משפט מות” ונשאר עומד במרדו ולא חזר בתשובה עד שמת בחטאו, והוא אומרו “והומת”, ותלה ה’ חסרונו על החכם כאומרו “ותלית אותו על עץ” זה החכם עץ עושה פרי שהוא יטול עונשו, כי ה’ ציוהו להוכיח ולחזור ולהוכיח עד הכאה (ערכין ט”ז ב’) וכמו שכתבנו בפרשת קדושים, וכשהוא העלים עינו מאיש זה עד שמת מתחייב בו.