משלי כ”ז ז’:
נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק.
ביאור הגר”א שם (פירוש שני):
נפש שבעה כאשר ימלא האדם תאות נפשו אז הוא תבוס נופת שאינו חפץ בתורה אבל נפש רעבה שאינו ממלא תאותו אלא מסגף עצמו ומרעיב א”ע כל מר כל היגיעות והמרירות יהיה לו מתוק וחביב מאוד כי יגיע וישיג מתיקת התורה.
זה לא רק מדרש, אלא גם דברי הגאון מוילנא…