משה פייגלין: כל מה שיש בתיק – עינויים – תגובה לרב בני לאו
הח”כ לשעבר משה פייגלין מגיב למאמר של הרב בני לאו שמחה על עצומת הרבנים לקיים משפט חוזר לעמירם בן אוליאל שהורשע ברצח בני משפחת דוואבשה בדומא.
“קיבלתי על עצמי שלא לייצג לעולם מתנחלים”, הסביר איש השמאל הקיצוני עו”ד אביגדור פלדמן כשייצג את עמירם בן אוליאל בערעור לבית המשפט העליון.
“אבל כשעברתי על חומר הראיות, הבנתי שאין שום ראיה שתומכת באשמה, מלבד ההודאה והשחזור שנעשו תחת עינויים…המשמעות היא שאם הערעור לא יתקבל, מדינת ישראל תהפוך לדמוקרטיה היחידה שבה ניתן להרשיע אדם בהסתמך על הודאות שהוצאו בעינויים בלבד”.
האם “אימת הקנאים” (כלשון הרב בני לאו) היא שהביאה את אביגדור פלדמן לטעון כך? מדוע איש שמאל קיצוני, שמרבה לייצג מחבלים, לא הגיע למסקנתו של הרב לאו לפיה: “הטענה של חותמי המודעה ש”הרשעתו של עמירם אינה מבוססת על ראיות אלא רק על הודאה שהוצאה בעינויים ועמירם כפר בה היא טענה שקרית”? (במאמרו בערוץ 7)
האם באמת מאמין הרב בני לאו, שדי בהפסקה קצרצרה, כדי שאדם הנמצא תחת עינויים קשים ביותר ולאורך תקופה, לא יחשוש ממעניו המהלכים לצידו, מענים שגם הבהירו לו היטב לאן יחזור אם לא ישחזר כרצונם (וגם מתקנים אותו במקומות בהם התבלבל…) האם באמת מאמין הרב בני לאו ל”שחזור” שכזה?
שום טענה מטענותיו של פלדמן לא נסתרה, שום ראיה לא הובאה מלבד ההודאה תחת עינויים, שום שיחזור אמיתי – ועוד לא דיברנו על כך שבתים בכפר דומא ממשיכים להישרף – מן מנהג שכזה בין התושבים, כפי שהעיד אחד מהם ואין ספור סתירות נוספות. רק הודאות שהוצאו בעינויים. זה כל מה שיש בתיק, רק עינויים!
וזה הספיק לשופטים עמית ופוגלמן – להשיב למאסר בתנאי בידוד לארבעה מאסרי עולם…את הבחור עם הפאות והכיפה הגדולה.
וכל זה לא מפריע לדמוקרט וההומניסט הרב בני לאו לא מדגדג לו שמא, אולי? אולי? נעשה כאן עוות דין נורא, כי הרי דינא דפוגלמן דינא והרי רומן זדורוב, שיחזר גם בלי שעונה, אולי בכל זאת? הרב לאו?
גם פוגלמנים הם רק בני אדם – אתה יודע…וגם אם נניח בניגוד לכל היגיון, שאתה צודק, הרב בני – מה כל כך מפריע לך שעמירם יעבור לאגף התורני? הרי זה כל מה שביקשו הרבנים, לא את שחרורו (כפי שצריכים היו) אלא רק את הפסקת ההתעללות!
אפילו לא ביקשו להשוות את תנאיו למחבלים השפוטים בשל מעשי טבח אמיתיים – להעביר לאגף התורני – שומו שמיים! אכן יש מי ש”אימת הקנאים” עליו וזה רע מאוד.
אך “עדת החנפים” רעה ממנו ומביאה את המתבוסס במידת החנופה אל מידת האכזריות הקשה ביותר, אל אחיו… התעורר, הרב בני, התעורר.