מתוך מכתב התרמה שנשלח כעת אל לומדי רשת הכוללים “אחוות תורה”:
כולם מבינים שעל תפילין צריך לשלם, על אתרוג צריך לשלם, על מקום בבית הכנסת צריך לשלם, אבל ישנה רעה חולה של מחשבה כי על לימוד צריך לקבל תשלום, או לפחות מימון למקום הלימוד ולראש הכולל, זאת למרות שבני התורה העמלים לפרנסתם יצאו לעמל המעשה על מנת להיות בין הלוקחים חלק ביישובו של עולם ולא מהנתמכים מן הצדקה…
אמר הכותב:
נו, כיצד חדרה מחשבה זו? ומדוע כה קשה לשרש אחריה?
אולי דרישת מימון ממשלתי?