רבנן אמרי: אמר הקב”ה לישראל: בני! כך חשבתי שתהיו חורין מן המלכות. מנין? שנאמר (ירמיה ב): פרא למוד מדבר, כשם שהפרא גדל במדבר ואין אימת אדם עליו, כך חשבתי שלא תהא אימת מלכות עליכם, אבל אתם לא בקשתם כן, אלא (שם) באות נפשה שאפה רוח, ואין רוח אלא מלכויות. מנין? שנא’ (דניאל ז) וארו ארבע רוחי שמיא מגיחין לימא רבא. אמר הקב”ה: ואם תאמרו שאיני יודע שסופכם לעזבני, כבר הזהרתי ע”י משה ואמרתי לו: הואיל וסופן לבקש להן מלך בשר ודם, מהן ימליכו עליהן, לא מלך נכרי. מנין? ממה שקרינו בענין: ואמרת אשימה עלי מלך.
זה שאמר הכתוב (איוב לד): ממלוך אדם חנף ממוקשי עם. רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר: אם ראית חנף ורשע מנהיג את הדור, נוח לו לדור לפרוח באוויר ולא להשתמש בו, ואין הלשון הזה ממוקשי עם אלא לפרוח, כענין שנאמר (עמוס ג): התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה?! ממלוך אדם חנף וגו’. רבנין אמרי: כיון שעמדו מלכים על ישראל והתחילו משעבדין בהן, אמר הקב”ה: לא אתם עזבתם אותי ובקשתם לכם מלכים?! הוי, אשימה עלי מלך. זה שאמר הכתוב (תהלים קמו): אל תבטחו בנדיבים וגו’. אמר רבי סימון, בשם רבי יהושע בן לוי: כל מי שבוטח בהקב”ה זוכה להיות כיוצא בו. מנין? שנא’ (ירמיה יז): ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ והיה ה׳ מבטחו. אבל כל מי שיבטח בעבודת כוכבים, נתחיב להיות כיוצא בה. מנין? שנאמר (תהלים קטו): כמוהם יהיו עושיהם. רבנן אמרי: כל מי שנשען בבשר ודם עובר אף פרוסטיא שלו עוברת, שנאמר (שם קמו): בבן אדם שאין לו תשועה. מה כתיב אחריו? תצא רוחו ישוב לאדמתו. אמר הקב”ה: ויודעין שאין בשר ודם כלום ומניחין כבודי ואומרין: שימה לנו מלך?! מה אתם מבקשין מלך? חייכם! שסופכם להרגיש מה עתיד להגיע לכם מתחת מלככם. מנין? שנאמר (הושע ז) כל מלכיהם נפלו אין קורא בהם אלי.
דבר אחר: אשימה עלי מלך רבנן אמרי: אמר הקב”ה: בעוה”ז בקשתם מלכים ועמדו המלכים מישראל והפילו אתכם בחרב. שאול הפילם בהר הגלבוע. מנין? (ש”א ד) נס ישראל מפני פלשתים וגו’. דוד, נתן מגפה, שנא’ (ש”ב כד): ויתן ה׳ דבר בישראל. אחאב, עצר עליהן את הגשמים, שנא’ (מלכים א יז): אם יהיה השנים האלה טל ומטר וגו’. צדקיהו, החריב את בהמ”ק, כיון שראו ישראל מה הגיע מתחת ידי מלכיהם התחילו צווחין הכל: אין אנו מבקשין מלך ישראל, למלכנו הראשון אנו מבקשין (ישעיה לג): כי ה׳ שופטנו ה׳ מחוקקנו ה׳ מלכנו הוא יושיענו. אמר להם הקב”ה: חייכם! כך אני עושה. מנין? שנאמר (זכריה יד): והיה ה׳ למלך על כל הארץ וגו’.
המדרש הזה מספר סיפור מרתק: הקב”ה רצה שעם ישראל יהיה חופשי לגמרי – כמו חמור בר שאף אחד לא שולט בו. אבל העם התעקש לבקש מלך אנושי, כמו כל העמים.
שלושת המסרים המרכזיים:
- חופש מול שליטה – הקב”ה הציע חירות מוחלטת, אבל העם העדיף את ה”ביטחון” של מלך בשר ודם.
- על מה כדאי לסמוך? – המדרש משווה: מי שסומך על הקב”ה נהיה חזק, מי שסומך על בני אדם נשאר בלי כלום כשהם מתים.
- ההיסטוריה מוכיחה – ארבעה מלכים (שאול, דוד, אחאב, צדקיהו) הביאו אסונות על העם – מלחמות, מגפות, בצורת, וחורבן בית המקדש.
הסוף הטוב: אחרי שלמדו את הלקח הקשה, העם מבין ואומר “אנחנו רוצים רק את הקב”ה כמלך!” – והקב”ה מבטיח שבסוף, ככה זה יהיה.
החלק הראשון: החופש שוויתרתם עליו
מה הקב”ה רצה עבורכם:
הקב”ה אומר לעם ישראל: “ילדים שלי! תכננתי שתהיו חופשיים לגמרי מכל ממלכה אנושית!”
הדוגמה: תחשבו על פרא (חמור בר) במדבר. הוא חופשי לחלוטין – אף אדם לא שולט בו, אף אחד לא מפחיד אותו. ככה הקב”ה רצה שעם ישראל יחיה – בלי לפחד משום ממשלה או מלך.
מה השתבש:
אבל העם לא רצה את זה! במקום זאת, הם השתוקקו לממשלות אנושיות (המדרש משתמש בפסוק מירמיהו על להיטות אחרי “רוח” – ו”רוח” מסמלת ממלכות, כמו שכתוב בדניאל על “ארבע רוחות”).
תגובת הקב”ה:
“אל תחשבו שלא ידעתי שזה יקרה! כבר הזהרתי את משה מראש. אמרתי לו: ‘הם הולכים לבקש מלך בשר ודם. אז לפחות, כשזה יקרה – שימליכו מלך מתוכם, לא מלך זר.'”
החלק השני: הסכנה של מנהיגים רעים
הרעיון המרכזי: רבי יוחנן אומר משהו חזק: אם יש לך מנהיג צבוע ורשע, עדיף לדור לעוף באוויר (כלומר להיעלם לגמרי!) מאשר להשתמש בו.
מה זה אומר: מנהיג רע הוא כמו מלכודת לציפורים – הוא לוכד את העם ופוגע בו.
החלק השלישי: על מה לסמוך?
שלוש אפשרויות:
| על מה סומכים? | מה קורה? |
| על הקב”ה | נהיים כמוהו – חזקים ונצחיים ✓ |
| על עבודה זרה | נהיים כמוה – חסרי ערך ✗ |
| על בני אדם | הם מתים, וכל ההגנה שלהם נעלמת איתם ✗ |
הדוגמה: אם אתה סומך על מישהו חזק (נניח, פוליטיקאי מפורסם), מה קורה כשהוא מת? כל הכוח שלו נעלם איתו. אתה נשאר בלי כלום.
תגובת הקב”ה: “אתם יודעים שבני אדם הם לא כלום, ובכל זאת אתם עוזבים אותי ומבקשים מלך?! אוקיי, אבל דעו – אתם עוד תרגישו מה מלכים אנושיים עושים לכם.”
החלק הרביעי: הוכחות מההיסטוריה
הקב”ה אומר: “רציתם מלכים? בואו נראה מה הם עשו לכם:”
| המלך | מה הוא גרם |
| שאול | הצבא נפל בהר הגלבוע נגד הפלשתים |
| דוד | מגפה פגעה בעם |
| אחאב | עצר את הגשם (בצורת קשה) |
| צדקיהו | בית המקדש נחרב |
הסיום המאושר: מה העם למד?
התעוררות:
אחרי כל הסבל הזה, העם סוף סוף צעק: “אנחנו לא רוצים יותר מלך אנושי! אנחנו רוצים את המלך הראשון שלנו – הקב”ה בעצמו!”
הם אמרו (מישעיהו): “כי ה’ שופטנו, ה’ מחוקקנו, ה’ מלכנו – הוא יושיענו!”
הבטחת הקב”ה:
הקב”ה עונה: “אני מבטיח – ככה זה יהיה בסוף!”
והראיה? הפסוק מזכריה: “והיה ה’ למלך על כל הארץ.”
המסר הסופי
המדרש מלמד שכשאנשים סומכים על מנהיגים אנושיים במקום על הקב”ה, זה תמיד מסתיים באכזבה. מנהיגים אנושיים – גם הטובים שבהם – הם בני תמותה, טועים, ולפעמים גורמים נזק. רק הקב”ה הוא מנהיג מושלם ונצחי.
בקיצור: בחירה במלך אנושי = ויתור על חופש אמיתי. הפתרון? לחכות ליום שבו הקב”ה ימלוך ישירות.