זה מה שאני מעלה מהתובנה בכתבה משנת תשע”ו של מתי הורוביץ (כבר ראיתי שהעתיקו אותה בלי לתת קרדיט!), “תעשה הכל, אבל בלי טיפת אידיאולוגיה!“
ציטוט מתוך הכתבה:
השבר האידיאולוגי הפוקד את יושבי הבית המדרש מביא למצבים אבסורדיים, אסור לשנות שום דבר על בסיס “נכון / לא נכון” אבל מותר לשנות הכל מתוך סיבות חיצוניות. הרשימה ארוכה אבל אפשר לתת כמה דוגמאות:
אם יטען מישהו שבדור שלנו שכולם “בקיאים בתפילה” – אין צורך ב”חזרת הש”ץ” – לא יאבו שמוע לו, ואם יבקש לוותר על פסוקי “ובא לציון” מטעמי מלמול חסר כוונה – יסלקו אותו מעל כל במה.
אבל אם יעשה זאת משום שממהר – יסלחו לו, ואף יאשרו לו.
או מי שיבקש לפתוח ישיבה המשלבת לימודי חול מתוך טענה “שכך ראוי” – אזי יחרימו אותו ויבקשו ממנו להסיר את השם “ישיבה”, אבל אם יעשה את אותה פעולה מבלי לטעון שזה “נכון” אלא לצרכי פרנסה או טיפול בנושרים – פתאום מותר יהיה להצמיד את השם “ישיבה” – למוסד שלומדים אנגלית, ספורט ומוזיקה.
אם תבוא אשה ותרצה להיות “ראשת ישיבה” מטעמי “שוויון נשי” – היא תחטוף בגיזרה הציבורית, אבל אם היא תמסור שיעורי תורה לצרכי פרנסה בעלמא, יניחו לה.
(מבלי להביע עמדה על הדוגמאות ועל הפרשנות.)
כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון! ועדיין צ”ע.