הם עם כלביא יקום – הן עם לבדד ישכון!
יום ראשון, י”ט סיון התשפ”ה
הלב מתרונן משמחה לנוכח המתקפה על איראן, אך נראה כי רוב הציבור אינו מודע לגודל ולמהות הנס שהתרחש כאן. איני מתימר לאחוז במידע סודי כזה או אחר ואיני מצוי בנבכי הפרטים הידועים לאנשי המודיעין, אך התבוננות מעוטה בידיעות המתפרסמות בתקשורת וניתוח הגיוני של מכלול האירועים מעלים את המסקנה, ולפיה עיקר הנס הוא בכך שכאשר עמדה ישראל עם הגב אל הקיר, נתן ה’ בלב ראשיה את האומץ להנחית מכת מנע על האויב, וזאת מבלי לקבל אישור מנשיא ארה”ב. הדיווחים המרובים על ‘תרגיל ההונאה’ ועל ‘הויכוח המדומה’ בין נתניהו לטראמפ רק מגבירים בלבי את התחושה, שאין זה אלא נסיון לאחר מעשה להפגין אחדות-דעים, שלא באמת הייתה קיימת במציאות.
את דונלד טראמפ אנחנו קצת מכירים. הוא איים בפתיחת שערי גהנם על עזה, אך דחק בנו להגיע אתם לעסקה תוך שימוש בחשש שלהם מאותם שערי גהנם. הוא הולך עד הקצה באיומים שלו – בין אם מדובר במלחמת רוסיה-אוקראינה, בין אם מדובר במלחמת הסחר שלו מול סין ובין במקומות נוספים – אך בסוף הוא תמיד חותר לעסקה. זוהי שיטתו כאיש עסקים, והמהלכים שלו במזרח התיכון בתקופה האחרונה מורים על כך, שגם כאן הוא קיוה להגיע להסכם שיניח את דעתו, אך לא בהכרח את דעתנו. מבחינתו, התלקחות אזורית היא הדבר האחרון שהיה חפץ בו, ולכן סביר מאד להניח, כי אילו נתניהו באמת היה מתחשב בדעתו, היה משהה את התקיפה הישראלית עד שטראמפ היה מגיע לעסקה.
אם כנים הדברים, אזי יש כאן נס במימדים היסטוריים. בשלוש פעמים בהיסטוריה עמדה ישראל עם הגב לקיר ובחרה להקדים רפואה למכה – בעת ההכרזה על הקמת המדינה, בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים ובתקיפת הכור העיראקי לפני מעל ארבעים שנה. בכל אותן פעמים זכינו לנסי נסים מעל גדרי הטבע. באותן פעמים בהן השתהינו וביקשנו לְרַצּוֹת את העולם, להפגין את רצוננו בשלום ורגיעה ולהראות שלא אנחנו פתחנו במלחמה – ספגנו אסונות כבדים, שהקשים שבהם היו מלחמת יום הכיפורים והטבח הנורא בשמיני עצרת. מול איראן, האסון יכול היה להיות גדול הרבה יותר, בקנה-מידה של שואה ממש, ועל כן הנס גדול בהתאם. נתניהו אמנם טבע את השם הנאה ‘עם כלביא’, הלקוח מברכת בלעם, אך נראה כי הביטוי היותר מהותי שראוי לתת למבצע מברכת בלעם היא ‘עם לבדד ישכון’. בלא ההתנתקות מהתלות בארה”ב, לא היינו עם כלביא, כי אם חתלתול נרדף… .
ישנן נקודות במהלך ההיסטוריה, בהן בורא עולם שולח למנהיגי ישראל רוח גבורה ותחושת חזון הרבה מעבר למה שהיינו מצפים מהם בימים רגילים. וזאת, כי המהלך האדיר שהוא מוביל כאן במאתיים השנים האחרונות אינו נובע מזכויותינו, כי אם מקנאתו לשמו שחולל בגויים בעת גלותנו, ולכן זה מעל ומעבר לגדרי ההנהגה הרגילים.
אך לצד ההודאה על מה שהיה עד כה, מחובתנו להיערך לעתיד ולהזהיר מפני הבאות. כפי שטראמפ רצה עסקה לפני התקיפה, הוא ירצה ביתר שאת מזרח תיכון חדש אחריה. ביקורו בסעודיה סימן את הדרך, והוא אף הצהיר על רצונו ב’נורמליזציה’ במזרח התיכון. הנפט הסעודי קורץ לאיש העסקים האמריקאי ועבור אותה נורמליזציה ישראל עלולה לשלם ביוקר. יש מקום גדול לחשוש גם שנתניהו עטור התהילה ירצה לסיים את הקריירה הפוליטית המפוארת שלו עם פרס נובל לשלום. שני הנתונים המדאיגים האלו עלולים להוביל לאסון בקנה-מידה שטרם הכרנו.
ראוי לזכור בהקשר זה, כי אחר הכנעתו של סדאם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה, גובשה ‘קואליציית מתונים’ של ארה”ב – תחת ממשל רפובליקני, אגב – עם מצרים, סעודיה ועוד מדינות, שדחקו ממשלת ימין מלא-מלא של אז בראשות יצחק שמיר לועידת מדריד, שהייתה הסנונית שבשרה את הסכם אוסלו הידוע לשמצה, אשר נהרות הדם שנשפכו בעקבותיו טרם יבשו, שלא לדבר על חילול ה’ האדיר שמהווה אותו הסכם בעצם קיומו. גם מטה משפחות (חלק מ)החטופים מתכונן לנצל את המומנטום של המבצע באיראן כדי לחתור לעסקת כניעה בעזה, ונתניהו עלול ליפול גם בפח הזה מתוך מחשבה, כי כך יבטיח את נצחונו בבחירות הבאות.
הלוואי ואתבדה, הלוואי והמאמר הזה יהיה בגדר ספקולציה רחוקה וחשש שווא. אך הדברים שעומדים על כף המאזניים הם כבדים מדי בשביל שנקל בהם ראש.
ישנו לקח נוסף, חשוב לא פחות, הנוגע ליחס שבין המלחמה באיראן – הרחוקה מאתנו מאות קילומטרים – לבין המלחמה באויב הערבי המכרסם בתוכנו ומהווה סכנה קיומית גדולה בהרבה, ועל החדלון מול האויב מבפנים לעומת ההצלחה מול האויב מבחוץ. בעזר ה’ ארחיב מחר בנושא הקריטי הזה. עד אז – נתפלל להצלחת חיילינו, נתחזק באמונה בבוראנו ונדע כי הוא הנותן לנו כח לעשות חיל, כי כחו ועוצם ידו עשה לנו את החיל הזה!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.OR