תחילה, הנה ה”וורט” במילים שלי:
“מאימתי קורין את שמע בשחרית… הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה.”
אומרים בשם האדמו”ר ר’ ישראל מרוז’ין שע”פ הסה”ק כשקוראים את עשרת הדברות מתעורר זמן מתן תורה, וכשקוראים פרשת בשלח מתעורר מחדש נס קריעת ים סוף.
א”כ גם כאן, הקורא קריאת שמע שלא בזמנה מעורר את הזמן, כאילו עכשיו הוא זמנה.
צילום המקור (בתוספת “דפח”ח”):
הקובץ המלא מתוך אוצר החכמה: עמ’ 2 בקובץ המצו”ב
גירסה אחרת להנ”ל:
והנה גירסה מורחבת, הפעם בשם הרב ברוך ממעז’יבוז (עמ’ 1-2):
וכאן זה מובא בשם בעל הקדושת לוי:
וכאן בספר מגדלות מרקחים בשם האדמו”ר מבעלזא (?):
וכאן בשם האדמו”ר ר’ אברהם יעקב פרידמן מסדיגורא:
וכאן בשם בעל החידושי הרי”ם (וראה הע’ שוליים):
(אין מוקדם ומאוחר בשריפת התורה.)
אבל למה לא אמרוה בשם אמרו כדי להביא גאולה לעולם? הלא זו כל מגמת החסידים האחרונים (ד”ע)?!
ומה הפאר הגדול לגלות פנים בתורה שלא כהלכה?!
עדכון: הנה “תירוץ” האדמו”ר מקאצק, בדרך אחרת…