ספר חכמת שלמה על או”ח סי’ מ”ו סעיף א’:
כשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי.
נ”ב הטעם דברכה זו דוקא בשעת מנעלים נראה ע”פ מאמרם ז”ל דלעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה מנעלים לרגליו ולכך כשרואה שיש לו מנעלים א”צ למכור כל מה שיש לו מברך ונותן הודאה שעשה לי כל צרכי וא”צ למכור כל מה שיש לו ויש לו מנעלים ג”כ ואתי שפיר.
ועוד י”ל בטעמו של דבר דהנה רמז גדול רמזו בזה דהנה בכרכת שעשה לי צרכי מקיים אדם תמיד מאמר חז”ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה דהרי אומר בכל יום שעשה לי כל צרכי והרי יש ימים דהוי ח”ו רעה על האדם ואיך יברך שעשה לי כל צרכי הרי הוי רעה ואיך יברך ברכה לבטלה ובע”כ אומר דגם הרעה הוה טובה ומודה גם על הרעה והנה מה דהרעה הוי טובה היינו כמשאחז”ל דהיסורין מביאין לחיי העוה”ב ויש במדרש דיצחק תבע יסורין מה”ט והנה אדם הצדיק נקרא הולך דהולך ממדריגה למדריגה כמ”ש המפורשים זצ”ל ולכך נתקן בברכת מנעלים כמו דהמנעלים הוי צורך הליכה דאם יושב במקום אחד א”צ מנעלים רק לילך צריך מנעלים כן ה”נ צריך האדם ליסורין כי עי”כ יהיה הולך להתדבק בו יתברך לקיים התורה והמצות לכך נותן הודאה על הרעה ואתי שפיר בעזה”י ודו”ק.
הגאון הרב רפאל שטמר שליט”א, מרבני מרכז התורה קרית צאנז נתניה במדור תגובות הקוראים בעלון “מעדני אשר” גליון תשל”ב (שנה ט”ז), פרשת וארא תשע”ט עמ’ 4:
נראה לתרץ, שאכן הקב”ה עושה לאדם כל צרכו בכל הענינים, ומה שחסר לאדם אין זה משום שהקב”ה לא הכין ותיקן לו דבר זה אלא מעשי אדם גורמים לו שלא יקבל מה שעשה לו הקב”ה כמו שאמר רשב”א קדושין פ”ב אלא משום שהריעותי את משעי וקיפחתי את פרנסתי, והדבר מדויק בלשון הברכה שאין מברכים שנתן לי כל צרכי אלא שעשה לי כל צרכי, דהיינו שתיקן והכין לי כל צרכי, ואם לא ארע את מעשי אקבל כל מה שעשה עבורי.