מ”ב תקפ”ה סק”ג:
במקום שקורין, כדי שזכות התורה יגן עלינו לעלות זכרונינו לפניו לטובה. וראוי ליתן לתקוע לצדיק והגון ובלבד שלא יהא מחלוקת בדבר ועכ”פ צריך שידע לכוין להוציא הצבור בתקיעתו.
וי”ל.
שו”ע אורח חיים סימן נ”ג ד’-ה’:
ש”ץ, צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון, שיהא ריקן מעבירות; ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו; ושיהיה עניו ומרוצה לעם; ויש לו נעימה; וקולו ערב; ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים.
אם אין מוצאין מי שיהיה בו כל המדות האלו, יבחרו הטוב שבצבור בחכמה ובמעשים טובים: הגה – ואם היה כאן עם הארץ זקן וקולו נעים והעם חפצים בו, ובן י”ג שנה המבין מה שאומר ואין קולו נעים, הקטן הוא קודם. מי שעבר עבירה בשוגג, כגון שהרג הנפש בשגגה וחזר בתשובה, מותר להיות ש”ץ. אבל אם עשה במזיד, לא, דמ”מ יצא עליו שם רע קודם התשובה.