מתוך הקדמת ספר “בנערינו ובזקיננו” של הרב אשר זאב ורנר זצ”ל, רבה של טבריא:
זמנים מתחלפים וההשגחה מסבבת סיבות אפילו לשנות דעת גדולים וקדושים. כשהייתי צעיר לימים נמסר לי בשם גאוני וקדושי ארץ לאסור נסיעה והתיישבות בארצות הברית, וכאשר באו מים עד נפש, גדולי עולם כולם באו לארצות הברית. ושלומי אמוני ישראל התיישבו שם עד היום הזה, ע”י שההשגחה סיבבה כל זה.
וכן היה לקבוע ישוב בארץ ישראל, בפרט בכפר ובשדה, גאוני עולם וקדושים התנגדו מאד. ושוב באה השגחה וסיבבה אחרת והיותר מתנגדים באו לישראל. ובכן נתעוררה השאלה הלא הגאונים והקדושים שאסרו בודאי כיוונו אל האמת, כי רק האמת נר לרגלם, וכאשר ההשגחה סיבבה אחרת ג”כ עכשיו האמת נשתנה. כי יש דברים שאסורים רק לשעתם. יש להבין ההשגחה תחילה מה סברה ולבסוף מה סברה.
והסברתי הדבר במשל ששמעתי פעם בשם הגאון הצדיק ר’ ישראל סלנטר זצ”ל: כי בזמן שהסוס מורד בבעליו ומשבר הרסן ורץ על ההרים והגבעות, סכנה לגשת אליו לרסנו שוב. אולם בזמן שכבר שכח הכל ומטייל על העשב ואוכל, יכולים כבר לגשת אליו ולרסנו. כן בזמן שנוסעי ארה”ב חשבו שאין כל רע אם מורדים בתורה, ובכל קדושת ישראל, [העיקר] ויצאו שם מעניות ומעול שעבוד, והשיגו חירות ודמוקרטיא, והיו חכמים בעיניהם חשבו שלא צריכין לתורה ומצוה, לא היה הזמן לנסוע לארה”ב. וכמו כן בישראל, שחשבו שבנין הארץ דוחה כל התורה.
אולם הזמנים נשתנו, וראו שגם בארצות הברית צריכים לרחמי שמים, גם ראו שדור שלא נתגדל על ברכי התורה, הם בנים לא אמון בם, וככל הגוים בית ישראל, בנשואי תערובת, ובכל הפקירות, וגם אין מטרה בחיים בלי אמונה. האדם והסוס במשקל אחד, כל זמן שהוא חי יכול להתענג ואח”כ הכל נגמר. והקב”ה המטהר תמיד את עמו ישראל ובוחן לבבות, ראה שכבר הגיע הזמן שיכולים להשפיע תורה ומצוה, סיבב שגדולי ישראל ושלומי אמוני ישראל, יהיו מוכרחין לנסוע גם לארה”ב, וגם לארץ ישראל.
וב”ה רואים כבר השפעה גדולה בבנין ישיבות ובתי כנסיות ומקוואות וכו’ וכו’ וחלק גדול מרגישים כבר בהשגחת ה’ על עמו, שמסובבים במליונים שונאים. ואיך הקב”ה מבלבל את ראשם ועושה ניסים לישראל, ורבים באים לחשבון הנפש. כעת מן ההכרח להתיר כמה דברים שאסרו הגאונים הקודמים מפני המצב והזמן אז, והזמן נשתנה ע”י הכרה בהשגחה.
כן אני אומר רוחות מנשבות ומתחדשות בכל יום בזמן הזה, וההשגחה מסבבת שצריכים מעבר חדש בחיים על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא – עת מצוא הוא מעבר חדש – ועומדת השאלה של שטף מים רבים הלא הגאונים הקדושים הקודמים זיע”א לא הסכימו למעבר זה ולא תסור מדבריהם כתיב, והדרת פני זקן. וזה בהרבה שאלות.
צריכין עכ”פ לקבוע דבר אחד, לראות אם באמת ההשגחה סובבה זאת אז בודאי גם הגדולים זיע”א היו גם כן היום פוסקים אחרת. והסימן והגבול הוא להתיישב עם זקן המבין ויודע המצב ומקיים המשנה אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ויודע גם לקבוע אם המעבר הוא בדבר שהגאונים אסרו מפני מצב הזמן, וההשגחה של אז. או שזה דין בתורה הקבועה, כי מדין של תורה הקבועה אין לזוז ולא צריכין לפחד שיחסר ח”ו פרנסה עי”ז, כי ההשגחה בודאי לא מסבבת לעבור על חוקי ומשפטי התורה, וה’ לא יעזוב את שומרי מצוותיו.
כללו של דבר, לכל מעבר, צריכין להשתמש בהמלצת גאון ישראל הקדוש בעל חידושי הרי”מ זצ”ל שאמר: אין סברא בגמרא שצריך האב ללמד את בנו לירות בקשת או כמה דברים להישמר מכמה מיני סכנות. רק להשיטו בנהר (קדושין ל) יש דעה שצריך ללמדו. [וביאר] כי על האב ללמד את בנו, לדעת כשאדם שקוע לגמרי בזרם המים בנהר מוכרח עכ”ז להשגיח מאד שהראש יהיה למעלה מהזרם. כן בכל מקום שאדם נעשה שקוע, צריך לשמור מאד שהראש יהיה למעלה מהזרם, והראש הוא תורתנו הקדושה מקור החיים.
[הובא ע”י אחד הכובתים בפורום אוהבי ציון.]