בפרשת משפטים אנחנו מְצֻוִּים לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה וגם להביא ביכורים לבית המקדש.
תכלית המצווה היא לעלות עם הביכורים לעזרה, לתת אותם לכהן ולהשתחוות שם. אולם ברגע שהביכורים הגיעו להר הבית, נעשתה המצווה אם כי לא כהלכתה, שכן כל הר הבית קרוי מקדש.
כך המשנה במסכת ביכורים שואלת: וּמִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבַּיִת?
ועונה: שֶׁנֶּאֱמַר: “רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה’ אֱלֹהֶיךָ”.
ועל כך כותב הפני משה בפרושו על הירושלמי: “שמשהביאם להר הבית נתקיים תביא בית ה’ אלהיך.
הר הבית כולו נקרא מקדש והדבר בא לידי ביטוי רעיוני וגם הלכתי.
כשאנחנו עולים להר הבית אנחנו באים לבית ה’, למקום השכינה.
