אסור לעלות להר הבית? “השתנתה המציאות”
הרב יצחק ברנד משיב לרב זלמן קורן. “השתנתה המציאות, ונשתנה הדין מאיסור למצווה”.
הרב זלמן קורן העלה כמה וכמה שאלות בעניין העלייה להר הבית כהלכה, שרבבות יראי ה’ בימינו עולים אליו בכל שנה לקיים מצוות “לשכנו תדרשו”, ולקדם את חידוש העבודה ובנין בית המקדש.
אבאר מדוע אין סרך איסור בדבר, אלא אדרבה מצווה רבה.
בנוגע לכרוז של תשכ”ז שחתמו הרבנים לאיסור על עליה להר הבית,
עיקר הכרוז היה משום שני טעמים, אחד – שאין אנו יודעים מקום המקדש, על אף שבימי הרדב”ז היו עולים, וכפי שכתב שאנו יודעים בלי שום ספק שתחת כיפת הסלע שם אבן השתיה, אבל יש שחלקו עליו.
טענה שניה – כיוון שיש הרבה שעולים שלא כדין, בלי טבילה או במקום שאסור.
בשנת תשע”ה חתמו כמאה רבנים על איסור כניסה להר הבית, בנוסח “אנן שליחותייהו דקמאי קעבדינן”, היינו שלא היה בירור מחדש האם נכון גם היום לאסור כמו לאחר מלחמת ששת הימים, אלא כתבו שאוסרים מאותם הטעמים שאסרו בשנת תשכ”ז.
ברוך ה’ כעת נשתנו כמה דברים,
ראשית – נתברר בראיות ברורות שמקום המקדש הוא אכן תחת כיפת הסלע (הן הרב קורן עצמו הוכיח זאת בספרו ‘חצרות בית ה’, הן בספר ‘המסורת על מקום המקדש’, והן בקונטרס ‘המקום אשר בחר ה” שהוכיח את המסורת מבחינה טופוגרפית, ועוד).
שנית – המצב הבטחוני השתנה.
אחרי מלחמת ששת הימים, כל הערבים פחדו פחד גדול מן היהודים, ולא היה חשש השתלטות של ערבים על הר הבית, והיה מספיק הנוכחות של כוחות הבטחון במקום. אולם לאחר זמן רב נהיה סכנה גדולה של השתלטות הערבים על הר הבית.
סיפר לי הרב שמשון אלבוים, מעשה באחד מן ראשי הממשלה (איני זוכר עם זה היה רבין או ברק) רצו למסור את מזרח ירושלים לערפאת ימ”ש, אולם ערפאת טען שגם רוצה את הר הבית, ובא בטענה לראש הממשלה – הרבנים שלכם אוסרים עליה להר הבית, ממילא תן לי את הר הבית, אין לכם מה לעשות עם זה, וראש הממשלה לא ידע מה לענות.
היה שם אחד מאנשי השב”כ, ולחש לראש הממשלה, אבל הקבוצות של אלבוים עולים להר הבית, ואז השיב ראש הממשלה, אנחנו צריכים את הר הבית ולא יכולים לתת אותו, ובזה נגמר כל המסירה של מזרח ירושלים לערבים.
בתמוז תשע”ג היה אסיפה של כמה רבנים חשובים, ואמרו שם שראשי השב”כ אמרו שאם היהודים לא עולים להר הבית אנו נאבד את האחיזה בהר הבית.
שינוי זה במציאות מוליד שינוי בהלכה, שהרי מבואר בהלכה שכאשר יש חשש סכנה של השתלטות גויים על מקום המקדש – אין לאסור עלייה להר הבית מחשש שאחרים יעלו שלא כדין, כפי המבואר בגמרא שבועות ט”ז. ובתוספות שם כתבו: “אלא בבני גולה – אף על פי שהיה הדבר בא לידי תקלה הכניסוהו כדי שימסרו עצמם עליהם יותר כשיש שם קדושה”. ולמדים מזה, שבמקום שיש אויבים שרצונם לכבוש את ירושלים, צריך לעשות כל הדרוש לתת הרגש חזק לעמי הארץ שמקום זה חשוב מאוד וצריך למסור נפש עליו להיאחז שם, כדי שלא יבואו האויבים ויאחזו בה. גם כאשר יש חשש שמותך כך יבואו עמי הארץ ויעברו על לאו מהתורה. עיי”ש.
מכיוון שכך, כאשר יש גוים שרוצים לכבוש את ירושלים ואת הר הבית, ודעתם שמשם יכבשו את כל ירושלים ואת כל א”י, ויש רפיון גם מצד ציבור היהודים לוותר על הר הבית לאויבים ח”ו, צריך לעשות כל הדרוש לתת הרגש בלב היהודים שמקום זה שייך ליהודים ולא לאויבים כדי שימסרו נפש על זה, והדרוש לזה הוא עליה של יהודים להר הבית, ואף שיכול להביא לידי תקלה שיעלו שלא כהלכה. אם כי וודאי שצריך לעשות כל ההשתדלות שיעלו רק כהלכה.
שינוי שלישי – יש היום שני מסלולים בעלייה להר, מסלול אחד שהולכים בו התיירים וכל מיני גויים שעולים מצד סקרנות. מסלול שני לאלו שעולים בטהרה, להם ישנו מסלול מיוחד עם השגחה של שוטרים, ובמסלול הזה משגיחים השוטרים שלא יעלו אלא במקום שמותר לעלות, וזה נעשה בתיאום עם מנהיגי העולים.
למעשה, ריבוי העולים בטהרה ממעט את החשש שיעלו שלא כדין, ואלו שעולים עם התיירים זה לא בגלל אלו שעולים בטהרה.
אם כן, אין כאן חלילה קריאת תיגר על סמכותם של חכמי ישראל, אלא שאחרי כל השינויים שביארנו, אין עוד את הסיבות שאסרו גדולי ישראל בשנת תשכ”ז, אלא אדרבה, נשתנה האיסור למצווה!