רבנים הניחו על שולחנו של השר מתן כהנא הצעה ל”ליקוט עצמות” שנה לאחר המוות, וריכוזן במערות ייעודיות, והוא סיכם עם משרד האוצר כי יבחן זאת עם פוסקי הלכה כמענה למחסור בקרקע של בתי העלמין. בש”ס זועמים: “יוזמה מזעזעת ואכזרית, שתגרום לחילול בתי עלמין יהודיים בעולם”
קובי נחשוני|13.08.21
אחרי הרפורמות בכשרות ובגיור, במשרד לשירותי דת בוחנים יוזמה חדשה שעלולה להקפיץ את הממסד הרבני. ל-ynet ול”ידיעות אחרונות” נודע כי השר מתן כהנא שוקל הצעה להוצאת גופות נפטרים מן האדמה בחלוף שנה מהקבורה, וליקוט עצמותיהם במרוכז, וזאת במסגרת המאמצים לפתור את מצוקת הקרקע של בתי העלמין ברחבי הארץ.
במסגרת הדיונים על תקציב המדינה, העלה משרד האוצר בפני כהנא את הצורך לצמצם את השימוש בקרקעות מדינה חדשות, ולנצל באופן מיטבי את החלקות הקיימות שכבר נמצאות בשימוש. הצדדים סיכמו כי מגמת המעבר לקבורה רוויה תואץ, וקבורת השדה המסורתית תצומצם בהתאם, ובנוסף תיבחן לראשונה גם ההצעה המהפכנית ולפיה הנפטרים ייטמנו לפרק זמן קצר בלבד, לשם שימוש חוזר בקברים.
את היוזמה מנסים לקדם בשנים האחרונות כמה רבנים, חוקרים ואנשי מקצוע, והיא מבוססת על שיטת “קבורת ארץ ישראל” הנזכרת בתלמוד. ראש המועצה הדתית גוש עציון, הרב רפי אוסטרוף, מוביל את המאמצים בעניין, ואף ייסד עמותה שעוסקת בכך. כעת ייתכן שיזכה לחסות ממלכתית על המיזם, וליישומו על ידי חברות הקדישא הפועלות מטעם המדינה.
כך תעבוד השיטה
בפרסומים שנועדו לעודד את העניין, הסבירו הרב אוסטרוף וחבריו כיצד עובדת השיטה: “הנפטר נקבר באדמה בקבורה רגילה, כמו שקוברים היום. בתוך הקבר שמים חומרים מיוחדים שתפקידם לפרק את הרקמות של הגוף. לא בונים מצבה על הקבר, אבל הוא מסומן ושמור. לאחר שנה פותחים את האדמה, ומלקטים את עצמות הנפטר ביחד עם האדמה שעליה שכב לתוך ארון קטן… את הארון הזה מציבים בתוך מבנה או מערת קבורה שנבנתה במיוחד לכך”.
הם הוסיפו כי “אם המשפחה מבקשת – שומרים מקום ליד הקבר המשני לבני משפחה נוספים. על הגלוסקמא (אותו ארון, ק”נ) כתוב מה שהיו כותבים על כל מצבה רגילה עבור הנפטר. ביום השנה המשפחה עולה לקבר החדש, שם היא אומרת קדיש ותפילה לעילוי נשמת הנפטר”.
יוזמי המהלך הסבירו בפרסומיהם כי במציאות שבה חיים בישראל שבעה מיליון יהודים, ולנוכח הציפייה מהמדינה למצוא פתרונות קבורה לכולם, אנו עלולים למצוא את עצמנו חיים בעתיד ב”בית עלמין אחד גדול”. חישוב שערכו, העלה כי יש צורך בכ-150 דונם מדי שנה עבור חלקות חדשות. אמנם יש ניסיון לחסוך בהן במעבר לקבורה רוויה בשיטות שונות, אך לדבריהם פתרונות אלה עדיין יקרים מאוד, ותופסים קרקעות שהיו יכולות לשמש לייעוד אחר, ולכן מוטב לחזור לקבורה שהייתה נהוגה בארץ ישראל בזמן המשנה והתלמוד.