להלן החלפת מכתבים בין מחבר “קונטרס בענין כסוי השיער” ומשיג אחד:
ראיתי את הקונטרס בענין פאה נכרית, ואחר בקשת המחילה לא זכיתי להבין, מה שייך לאסור עפ”י סברות שונות אחר שכל הפוסקים פסקו להתיר, הלא הם הרמ”א והמשנ”ב בסימן ע”ה, ואחריהם מרנן החזו”א והגרי”ש אלישיב והגרש”ז אויערבאך זצ”ל ויבדל”ח הגר”נ קרליץ שליט”א, וכן גדולי הפוסקים הספרדים הבא”ח והכה”ח והאורל”צ, והאורל”צ הוכיח שכן היא גם דעת הרמב”ם והשו”ע, ואמנם ישנם פוסקים שהחמירו בזה אבל מסקנת ההלכה עפ”י כל הפוסקים הנ”ל להתיר, וא”כ מי יבוא אחר כל אלו, ויש שאף הורו שעדיף ללכת בפאה כהחזו”א ואחריו הגראי”ל שטינמן זצ”ל.
בברכה
__
לכבוד הרב __ שליט”א,
בסוגין, הסברא בדרגת “למה לי קרא”, לא סברא חלשה או דרבנן. גם הגמרא נזיר כ”ח ב’ (חלק ראשון הערה 4) כמעט ראיה גמורה לבד. ואחר זה באו כל הראשונים וביארו הדבר היטב. הלא כולנו תלמידים של הראשונים ז”ל. בכללי הפסק, אפילו האחרונים כולם, קטנים וגדולים, יחלקו על כל ספרי הראשונים, אשר דבריהם מפורשים (עכ”פ כשהם מרובים), אחר שראו דבריהם, אין הלכה כמותם, ודברי הרב ודברי התלמיד כו’. “וא”כ מי יבוא אחר כל אלו”?!
איברא, האחרונים (בפרט המתירים) כמעט לא ציינו את הגמרא בנזיר וכל הראשונים שהובאו בקונטרס, ושוב ביארו גמרא נזיר בדרך אחרת והסבירו כיצד תחליף שיער נהיה כיסוי שיער, ואת הראשונים ז”ל דחו, רק פתחו בענין מראית העין או מנהג או שערות שלה, או הנאה משערות מת (שהיה שכיח פעם בפ”נ) ושאר נידונים לא קשורים. וכל אחד ראה חותמו של חבירו, אבל ערבך ערבא צריך. רבותא למחשב גברי? משל למה הדבר דומה, החוקרים אם ניתן לכסות בור בר”ה בקש, מידי דהוה אצואה, מטעם מוקצה בשבת. וגם אילו דנו בעיקר, אין בזה די כנ”ל, ומכ”ש השתא.
ואגב, הפמ”ג שהובא במ”ב כתב “אין הרהור”, וזה ודאי טעות גמורה במציאות, ואין פוסקים ע”פ טעות במציאות, יבמות צ”ב א’, עיין מ”ש בח”א עמ’ 7 ועיין יד רמה סנהדרין ל”ג ב’. ונודע מה שלא נודע למ”ב, שהפמ”ג שהביא חזר בו אח”כ בספר מאוחר לאסור בכל הארצות מעיקר הדין. וע’ הערה מס’ 5 שהרמ”א רק בד”מ, וש”ע או”ח סימן ע”ה מדבר רק בהיתר קריאת שמע כנגדה, וכעין בה”ל סימן שי”ז ד”ה ודוקא, אלא שב”ש חלק גם על זה. ואלו שהעתיקו את הרמ”א שבשו”ע, כהרב בא”ח, אין ראיה מזה על גלוי דאורייתא ברשות הרבים. לגבי העדפת פאה, ראה נספח סוף ח”א.
ויה”ר שנזכה לחזור בתשובה שלימה במהרה!
[מק”ח]
שלום וברכה.
א. “למה לי קרא” היא סברא דוקא כשמחפשים מקור להלכה מסוימת, משא”כ בנידוננו שהסברא של גדולי הדורות בודאי יותר גדולה מסברתנו.
ב. אין זה מענייני [כעת] כלל להיכנס לסוגיא. וכלל לא מסתבר לי שכל האחרונים שציינתי “חולקים על הראשונים”, אבל אין זה כלל נפק”מ למעשה. מנין לכם שאם כל האחרונים חולקים על הראשונים “הלכה כהראשונים”? אדרבא, הלכה כבתראי. איני נכנס כעת לסוגיא, אבל כפי שציינתם, הרי האחרונים ציינו לסוגיא בנזיר, ובודאי היה להם ביאור בזה, וגם אם יש לכם על זה קושיא, הכרעתם במקומה עומדת, ורק צריך להבין דבריהם. ואם דוקא רצונכם, הרי שהאורל”צ הוכיח שדעת הרמב”ם להתיר, וא”כ כל האחרונים אזלי בשיטת הרמב”ם. וגם מקור דברי הרמ”א הוא משלטי הגבורים שגם היה ראשון. ועכ”פ אין כל מקום לערער על הכרעת הפוסקים מכוח קושיות, גם אם מדובר בספרים שלא היו לפניהם, כדברי החזו”א הנודעים שההלכה לא משתנית.
ג. ומה שציינתי הרבה פוסקים, הנה ראיתי למישהו שמנה רשימה של 100 פוסקים שמתירים, אלא אליבא דאמת אין בזה שום תועלת, אבל מה שאני ציינתי זה להוכיח שגדולי הפוסקים אשר לאורם אנו הולכים כך פסקו, וממילא אין מקום להביא כל מיני פוסקים זניחים. והנה אף שיש לכם קושיה על המתירים, מ”מ אין בזה כדי לשנות את הכרעת ההלכה וכנ”ל, ומה שיש עוד הרבה פוסקים אף שמביאים את הפוסק הראשון, מ”מ זה מראה שסמכו עליו בזה למעשה, וכך היא ההלכה.
ד. מה שאין פוסקים עפ”י טעות במציאות זה דוקא במקרה שלא היו לפניו כל הפרטים, משא”כ כאן שכל אחד יכול לראות את המציאות בצורה אחרת, הרי ודאי שההכרעה היא כפי האומדנא של הפמ”ג. כמובן שדברי הפמ”ג אמורים רק לגבי פאות שהם לפי כללי הצניעות ולא בפאות פרוצות.
ה. היכן הוא ספרו של הפמ”ג שחוזר בו?
ו. לא ראיתי בהערה 5 כלום לגבי הרמ”א.
ז. איני רואה חילוק בין היתר קר”ש כנגדה להיתר ללכת ברה”ר. למה שיהיה הבדל? באורל”צ נראה שסמך על הפוסקים המתירים קר”ש כנגדה, שאפשר ללכת כך גם ברה”ר.
ח. ובאשר להערה בענין עדיפות לפאה, שוב אני אומר, מה מקום יש לומר סברות שונות, כאשר כך אמר החזו”א שבודאי חישב גם את סברות אלו [עם זאת יש לציין, שיתכן שדברי החזו”א אינם נוגעים בזמננו, שכן תלמידו הגר”נ קרליץ שליט”א הורה שמטפחת עדיפה. עם זאת, הגראי”ל שטינמן זצ”ל הורה שפאה עדיפה]
ולסיכום, הכרעת גדולי הדורות במקומה עומדת, גם כשאר יש על דבריהם קושיות. וגם מי שרוצה להחמיר על עצמו, ידע שזה חומרא אישית שלו, ואינו יכול בשום אופן לבוא בטענות על המקילים בזה עפ”י הכרעתם הברורה של גדולי הדורות.
בברכה
__
חובה לבקש את האמת בתורה, ולנהוג על פיה. במ”ש “גם אם יש לכם על זה קושיא, הכרעתם במקומה עומדת, ורק צריך להבין דבריהם”, עי’ הוריות ב’ ב’, דידע דאסור וקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמים.
הרי מצד שני כתוב שיש לשמוע לבי”ד אפי’ אומרים על ימין שהוא שמאל, אלא דברי המשנה בהוריות אמורים כשנעלם מהם משנה מסוימת. כאן לא הבאת משנה שנעלמה מהם, אלא שאחר הדיון בדברים נראה לך אחרת, ובזה ודאי שההלכה היא כדברי הפוסקים. וזה מבואר ברמ”א חו”מ סימן כ”ה שדיין מחויב לדברי הפוסקים שנתקבלו דבריהם ברוב ישראל, אף שקשה לו עליהם, ומובא שם בנו”כ שה”ה בהוראת איסור והיתר.
ובפרט שבנושא זה אינך הראשון שמעלה את הטענות, אלא הם כבר נאמרו ע”י גדולים וטובים, ומ”מ פסקו גדולי הפוסקים להיתר.
כמובן שאין זה סתירה למה שחובה לבקש את האמת, שכן מלבד זה יש עוד הרבה נושאים שבהם יש מה לחפש את האמת.
מסכת הוריות עוסקת בסנהדרין בלשכת הגזית בלבד, וכן הפסוק “לא תסור… ימין ושמאל”. ובירושלמי ריש הוריות “דתני יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם ת”ל ללכת ימין ושמאל שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל”. ועיין רמב”ן בהשגות סוף שרש ראשון לספר המצות “ויש בזה תנאי יתבונן בו המסתכל בראשון של הוריות בעין יפה…”
ועיין ש”ך חו”מ כ”ה סקכ”א, “ועוד דע”כ לא אמרינן הלכה כבתראי לגבי קמאי אלא כשאין בין בתראי לקמאי אלא כהדרגת אמוראי קמאי לאמוראי בתראי אבל היכא דאיכא בינייהו כהדרגת שבין אמורא לתנא לא אמרינן הלכה כבתראי אלא אדרבא אין גם האחד מהאמוראים בלעדי רב יחלוק על התנא אם אין תנא אחר מסייעו וסומך עליו ואם כן השתא אין ספק שמהרי”ק שהוא מדורותינו אלה לא אמרינן עליו לגבי התוספות דהלכה כמותו שהוא בתרא לגבי דידהו ואנן סהדי דאי דעתיה הוה שהתוס’ סוברים דאסור לא היה חולק עליהם ומה גם להקל אלא אדרבא היה חוזר מקמי דידהו וכל שכן דטובא נינהו התוס’ וסמ”ג והר’ ישעיה…”
מ”ש “כאן לא הבאת משנה שנעלמה מהם”, הלא לא עיינת בסוגיא כלל. ומ”ש “שבנושא זה אינך הראשון שמעלה את הטענות”, על זה כבר כתבתי “חובה לבקש את האמת בתורה, ולנהוג על פיה”.
ע”כ.
הנה “קונטרס בענין כסוי השיער“.