תפילין בתפילת ערבית
מנהג ישראל באלף שנה האחרונות (אולי יותר) שאין מניחין תפילין כל היום ועל כן לא דנו הפוסקים הלכה למעשה בשעה הראויה לחליצת תפילין אלא באופן של תשעה באב או שאר תענית ציבור לאלו הנוהגים להניח במנחה ושם נח’ ודנו מתי שעת החליצה הראויה ולא בשאר מקומות.
רציתי לסכם כל הסוגיא של תפילין בלילה בצורה מסודרת ולבאר בזאת את המנהג הראוי להניח ומתי ראוי לחלוץ תפילין.
הסוגיא במנחות וביאורה הנראה ע”פ הרמב”ם.
[מנחות לו.] “תנו רבנן תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן כיצד היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו מניחן וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך עליהן ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה רבי יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק וחכמים אומרים עד זמן שינה ומודים חכמים ורבי יעקב שאם חלצן לצאת לבית הכסא או ליכנס לבית המרחץ ושקעה חמה שוב אינו חוזר ומניחן אמר רב נחמן הלכה כרבי יעקב רב חסדא ורבה בר רב הונא מצלו בהו באורתא איכא דאמרי אין הלכה כרבי יעקב והא רב חסדא ורבה בר רב הונא מצלו בהו באורתא ההוא פליגא”.
ברש”י [ד”ה ומודים חכמים] פירש הברייתא דכ”ע ס”ל לילה לאו זמן תפילין וע”כ אינו חוזר ומניחן עיי”ש, ולכאורה ס”ל שמח’ התנאים לגבי להשאר עם תפילין כשרוצה להיות מעוטר בהן אבל לא לשם מצוה וקשה לשם מה רוצה להשאר בהן ואם לשמירה מאי טעמיה דת”ק ור’ יעקב שאוסרים אחר זמן הנ”ל.
והנה בהמשך הסוגיא הק’ “ומי אמר רבה בר רב הונא הכי והא אמר רבה בר רב הונא ספק חשיכה ספק לא חשיכה לא חולץ ולא מניח הא ודאי חשיכה חולץ התם בערב שבת איתמר מאי קסבר אי קסבר לילה זמן תפילין שבת נמי זמן תפילין אי קסבר שבת לאו זמן תפילין לילה נמי לאו זמן תפילין” ומשמע שהבינו דאי לילה זמן תפילין שייך להתפלל ערבית בתפילין ואי לאו זמן תפילין לא שייך, ולכאורה קשה א”כ מה ההו”א שרבה בר רב הונא ס”ל כת”ק והרי לת”ק מניחין עד שתשקע החמה ולדעת רבה בר רב הונא אינו חולץ עד ודאי חשיכה וע”כ שדעה שלישית היא ואינו לא כת”ק ולא כר’ יעקב ומי הוא הדעה החולקת.
[ובאמת יש לתמוה בכל זה והרי בכל מקום קיי”ל הלכה כחכמים וכאן אין אפילו דעה אחת דס”ל הלכה כחכמים וביותר שכשאמרו אין הלכה כר’ יעקב היה פשוט לגמ’ דהל’ כת”ק ולכן הק’ מרבה בר רב הונא דמצלי ביה באורתא ולא אמרו דס”ל כחכמים, ואף שיש לדחוק בדברי חכמים שפירוש דבריהם עד זמן שינה היינו צאה”כ כיון שזה זמן ‘ובשכבך’ שאמרה התורה לא נראה כן בלשון הגמ’]
ובהמשך הגמ’ איתא דעת ר’ אלעזר ור’ יוחנן שאסור להניח תפילין בלילה, ור’ אשי היה מניחן וס”ל שלשמרן מותר אפילו בפרהסיה אבל לשם מצוה הלכה ואין מורין כן, אמנם בירוש’ פ”ב בברכות משמע שסוגיא זו היא אפילו למ”ד לילה לאו זמן תפילין וז”ל “ר’ אבהו בשם רבי אלעזר הנותן תפילין בלילה עובר בעשה ומה טעם ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות ימימה פרט לשבתות וימים טובים והא ר’ אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי מצדדין הוה וכמין פיקדון היו בידו אית דבעי מימר לא אמר אלא הנותן אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר” וא”כ אף אם ס”ל שלילה לאו זמן תפילין מ”מ אם היו עליו מבעוד יום מותר.
וכן דעת הרמב”ם [פ”ד מתפילין ה”י הי”א] וז”ל “זמן הנחת התפילין ביום ולא בלילה שנאמר מימים ימימה, חוקה זו היא מצות תפילין, וכן שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין שנאמר והיה לאות ושבתות וימים טובים הן עצמן אות, ומאימתי זמן הנחתן משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירהו עד שתשקע החמה, מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר, ואין מורין דבר זה לרבים אלא מלמדין את הכל שלא יניחו תפילין עליהן בלילה אלא יחלצו אותן משתשקע החמה, וכל המניח תפילין לכתחלה אחר שתשקע החמה עובר בלאו שנאמר ושמרת את החקה הזאת וגו’ מימים ימימה”
והנה הרמב”ם ס”ל א”כ בביאור הסוגיא במנחות דאיירי למ”ד לילה לאו זמן תפילין וכדמוכח בירוש’ וא”כ אין לו ראיה שר’ אשי ס”ל לילה זמן תפילין וע”כ פסק כשיטת ת”ק בברייתא הנ”ל, והנה אף רש”י ס”ל שתנאים הנ”ל ס”ל לאו זמן תפילין ומ”מ ס”ל שיכול להשאר עם התפילין בלילה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל אינו יכול להניחן לכתחילה לכ”ע שם בברייתא כיון דלאו זמן תפילין, ונראה דסבירא להו לרש”י והרמב”ם שאף למ”ד לאו זמן תפילין היינו להניחן אבל אם היו מונחין עליו מקודם מקיים מצוה אפילו בלילה ועל זה נחלקו עד איזה שעה יש בזה מעלה אבל לא נחלקו ברוצה לשמרן, וכמו שנראה מדברי רב אשי שלא השאירן כדי לשמרן אלא לעניין אחר, ואי נימא הכי אולי רב חסדא ורבה בר רב הונא דמצלו ביה באורתא גם סבירא להו לילה לאו זמן תפילין רק כיון שפסקו כרבי יעקב נשארו עד אחר התפילה עם התפילין ומשום מעלת התפילה בתפילין ובהמשך אכתוב בזה.
והנה להלכה דעת הרמב”ם [הנ”ל] להדיא דקיי”ל שלילה לאו זמן תפילין שכתב שהמניחן בלילה עובר בעשה וטעמו שכיון שסתם הסוגיא בירושלמי ס”ל כן וכן אפשר לבאר בסוגיא במנחות ע”כ פסק כן, ובכסף משנה כתב שכיון שביאר דהני תנאי ס”ל לילה לאו זמן תפילין וכן דעת רבי יוסי הגלילי א”כ הוו רבים לגבי ר”ע וע”כ פסק כן.
היוצא מזה ע”פ דעה הנ”ל: להניחן לכתחילה אחר השקיעה הוא ספק איסור עשה או לאו ואחר צא”כ הוא ודאי איסור עשה / לאו וממילא אפילו לשמרן אסור [המוצא תפילין בשבת או באופן שאין דרך אחר לכ”ע מותר להניחן דרך מלבוש כיון שאין כוונתו לשם מצוה כלל ואינו נראה לצורך מצוה ומ”מ יש לו לכסות], ולהשאר עמהם אחר השקיעה מותר וא”צ לחלוץ ואחר צא”כ מותר להשאר ואפילו לשם מצוה אבל אין מורין כן ולשמרן מותר להשאר, אמנם לשיטת בני מערבא חייב לחלוץ בשקיעה והחולץ מברך ‘לשמור חוקיו’ ובירוש’ הביא שני הדעות.
שיטת הסוברים לילה זמן תפילין
בראשונים נמצא שיטה שניה דקיי”ל לילה זמן תפילין הוא ותחילה אבאר שיטות החולקים בזה ואח”כ ביאור הסוגיא הנ”ל בכמה דרכים, הרשב”א [עירובין צו:] כתב כן להדיא להלכה וז”ל “ולענין לילה קיי”ל כר”ע דלילה זמן תפילין דבחקת הפסח הכתוב מדבר, ובמנחות איפסיקא הלכתא הכין” וכ”כ הרא”ש בהל’ תפילין [סי’ יז’], ובעיטור [הל’ תפילין] פסק להלכה דלילה לאו זמן תפילין ובשבלי הלקט הביא מחלוקת הגאונים בזה, ובטור [סי’ ל’] נקט להלכה כשיטה דלילה זמן תפילין.
ובב”י האריך בעניין הברייתא של יוצא לדרך וכתב שהרמב”ם לא כתבה כיון דס”ל לילה לאו זמן תפילין וע”כ כתב שכיון שהרי”ף והרא”ש כתבוה נקט כן להל’ וע”כ פסק לילה זמן תפילין ודלא כהרמב”ם, וז”ל הש”ע “אסור להניח תפילין בלילה, שמא ישכחם ויישן בהם”, אמנם אם נאמר שהברייתא סוברת לילה לאו זמן תפילין ממילא הקושיא למה הרמב”ם השמיטה נשארת אבל אין לנו ראיה מה סובר הרי”ף.
בביאור הסוגיא במנחות ועוד סוגיות בתלמוד העוסקות העניין זה נח’ הראשונים לפי השיטה דלילה זמן תפילין ובהמשך הדברים יתבאר בעז”ה, אמנם לא כל הראשונים שכתבו הלכה לכאן או לכאן ביארו כל הסוגיות וא”כ א”א להוכיח ממהלך אחד שיטת האחרים אא”כ זה מוכרח לפי דעתו במקומות שביאר להדיא דעתו.
גם לגבי פסיקת ההלכה יש מקום לדון לכאן או לכאן
ביאור הסוגיא לשיטה זו
וז”ל הרא”ש “וכתב בעל התרומה ז”ל הא דקי”ל הלכה דלילה זמן תפילין הוא היינו לענין שא”צ לחלוץ מיד שהוא לילה מיהו אסור להניחן לכתחלה בלילה מדאמר עד מתי מניחן עד שתשקע החמה רבי יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק וחכ”א עד זמן שינה ומודים חכמים ורבי יעקב שאם חלצן ליכנס לבית המרחץ או לבית הכסא ושקעה החמה שוב אין מניחן אלמא חכמים ורבי יעקב סברי לילה זמן תפילין מדשרו להניחן בראשו עד זמן שינה מודים לת”ק דאין מניחים לכתחלה משתשקע החמה ואין לומר דסברי לילה לאו זמן תפילין וכו’ אבל למ”ד זמן תפילין א”צ לחלוץ בלילה וגם אין מניח בלילה משום הרחקה דילמא אתי לישן בהן והא דתניא בפ’ המוצא תפילין הניעור בלילה רצה חולץ רצה מניח רצה מניחן בראשו קאמר דאין צריך לחלצן דאי אם רצה מניחן לכתחילה קאמר לא הוי צריך למימר רצה חולץ דהא אפילו לכתחלה יכול להניחן אלא הכי קאמר רצה חולץ רצה מניח מלחלוץ ובעל העטור כתב בשם הגאונים בעניין אחר וכאשר כתבתי כן עיקר” ע”כ.
שיטת הרא”ש בפסיקת ההלכה וביאור דבריו – שלהלכה פוסק שלהניח לכתחילה אסור בלילה מדרבנן ולהשאר עם תפילין מותר וא”צ לחלוץ בלילה, אמנם בסוגיא דר’ אשי דהוה מנח תפילין בהא הביא גירסת הרי”ף שנשאר עם התפילין ואמר שעושה לשמרן ובאמת כוונתו היה למצוה וא”כ לפי דעת הרי”ף לגבי להניח לכתחילה אסור בכל אופן ולגבי להשאר זה הלכה ואין מורין כן, ובאמת במח’ התנאים בזמן החליצה נראה שדעת הרי”ף שאין הל’ כר’ יעקב וממילא זמן החליצה הוא שקיעה לדעתו ולפי המתבאר היינו זמן החליצה בפרהסיה, ולפי גירסת רש”י ונראה שכן דעת הרא”ש דר’ אשי היה מניחן לכתחילה וע”ז אמרו הלכה ואין מורין כן אבל לגבי זמן החליצה אין ראיה בסוגיא ואפשר לומר שגם בזה הוא הלכה ואין מורין כן ואפשר לומר שבזה לכ”ע הוא הלכה ומורין כן ואין ראיה מוכרחת בדברי הרא”ש, ובטור נראה שנקט בדעת הרא”ש שלגבי להשאר זה הלכה ואין מורין כן ולא כתב מאיזה שעה.
בש”ע פסק להלכה כשיטה שלילה זמן תפילין ואעפ”כ פסק להלכה שזמן החליצה משתשקע החמה והטעם שאף שלגבי לילה זמן תפילין בזה כתב בבית יוסף ששיטת הרי”ף שלילה זמן תפילין מ”מ לגבי שעת החליצה הרי הרי”ף נקט שהזמן הוא משתשקע החמה וממילא הרי”ף והרמב”ם נקטו דעה אחת ונקט כדעתם וכדרכו בפסק וע”כ פסק שזמן החליצה משתשקע החמה, אמנם ע”פ דעתו גם בהל’ חנוכה שכשאמרו “משתשקע החמה” היינו סוף שקיעה והוא צא”כ ה”ה בהל’ תפילין נקט שהוא צא”כ וכ”כ המג”א והמ”ב שזמן חליצת תפילין הוא צא”כ ולא שקיעה ואחריו הוא הלכה ואין מורין כן, ולגבי להניחן לכתחילה גם נקטו שהוא עד צא”כ והטעם כנ”ל, ולמעשה מוכח כן מהסוגיא שאמרו שבערב שבת בביה”ש לא חולץ ולא מניח אבל בשאר יומי בבין השמשות אין צריך לחלוץ למ”ד לילה זמן תפילין.
אמנם לגבי להניח לכתחילה פסק הש”ע שאסור אפילו לשמרן אא”כ ביוצא לדרך שמותר להניחן והגר”א תמה עליו שנראה שלמ”ד שמותר להניחן ביוצא לדרך ע”כ ס”ל שמעיקר הדין מותר להניחן לכתחילה לשמרן ועל כן פליג אשולחן ערוך בזה להדיא וס”ל דקיי”ל שמותר להניחן לכתחילה בלילה לשמרן, אמנם להניחן שלא לשמרן נראה דס”ל שאינו הלכה ואין מורין כן דהנה נחלקו הפוסקים ביוצא לדרך שכתב בעל העיטור שאף מברך עליהם מיד כשמניחן וא”כ לדבריו י”ל שאף כל לילה הוא הלכה ואין מורין כן שמותר להניחן וכדעת רש”י, אמנם הרא”ש ס”ל שלא יברך על הנחתן עד שיגיע הזמן וא”כ ס”ל שאף שהתירו לו להניחן לשמרן כיון שרק באופן זה מותר להניחן א”כ אין לו לברך וא”כ לכאורה אינה הלכה ואין מורין כן להניח לכתחילה אלא זה ודאי אסור אא”כ לשמירה, אמנם כתב הביאור הלכה שאחרי שהניחן לשמירה מותר לכוון לשם מצוה רק לא יברך וכנ”ל.
היוצא מזה ע”פ דעות הנ”ל: עד צא”כ יכול להשאר עם התפילין ולגבי להניחן לכתחילה במ”ב הביא שמשמע מהמג”א שמותר ובפמ”ג מסתפק בזה ולמעשה פוסק המ”ב שלא יניח אא”כ לא הניח כל היום שיניחם אז ולא כתב אם יברך על זה או לא, אחר צא”כ יכול להשאר עם התפילין כשאינו הוראה [אף זה יתבאר לקמן] ואף לשם מצוה וכן מותר להשאר לשם שמירה אפילו לשם הוראה, ולהניחן לכתחילה להש”ע אסור ולהגר”א מותר לשם שמירה ומורין כן אבל לא רק לשם מצוה כשאינו צריך לשמירה ואחר שהניחן יכול לכוון לשם מצוה אבל לא יברך על זה.
שיטה שניה בביאור הסוגיא
לכאורה הנראה בשיטת רש”י במנחות דלמ”ד לילה זמן תפילין מותר להניחן לכתחילה ומ”ש חכמים שלא יניחם לכתחילה זה רק למ”ד לילה לאו זמן תפילין ובזה הוא הלכה ואין מורין כן אבל לגבי להשאר עמהם לא מצינו אפילו שאין מורין כן אלא הוא הלכה ומורין כן, וכ”ה לכאורה שיטת הרא”ש ולעיל כתבתי בזה.
ובשבלי הלקט עניין תפילין כתב וז”ל “וזמן הנחת התפילין כל זמן שלא שקעה החמה ואפי’ בין השמשות זמן הנחה היא דאמרינן הלכתא לילה זמן תפילין הלכה ואין מורין כן. ומנהג בשתי הישיבות לאחר כימי השמים על הארץ אז מסלקין אותן וכו’ לר’ משה גאון ז”ל והלכתא כל היום כולו זמן הנחת תפילין דכתיב מימים ימימה ימים ולא לילות ועד בין השמשות יש לו רשות להניחן ואחר שקיעת החמה אל יניח דאמר ר’ אלעזר כל המניח תפילין לאחר שקיעת החמה עובר בעשה ור’ יוחנן אומר עובר בלאו ועד מתי מסלקן רב יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק רב חסדא ורבה בר כהנא מצלו בהו לאורתא וכמותן אנו עושין” ויש בדבריו מח’ בין הגאונים אם חולץ אחר ק”ש או אחר תפילת ערבית.
גם הרשב”א [עירובין צו:] כתב וז”ל “ולענין לילה קיי”ל כר”ע דלילה זמן תפילין דבחקת הפסח הכתוב מדבר, ובמנחות איפסיקא הלכתא הכין דתניא התם בפרק הקומץ רבה עד מתי מניחן בראשו עד שתשקע החמה ר’ יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק וחכמים אומרים עד זמן שינה ומודים חכמים ור’ יעקב שאם חלצן ליכנס לבית הכסא ושקעה החמה שוב אין מניחן אמר רב נחמן הלכה כר’ עקיבא, אף על גב דאיכא דאמרי אין הלכה אתמר, הא אקשו עליה מדרב חסדא ורבה בר רב הונא דמצלו בהו באורתא ואמרינן ההיא פליגא, וכיון שכן לכשתמצא לומר אין הלכה איתמר אנן כרב חסדא ורבה בר רב הונא קיי”ל דרבים נינהו לגבי רב נחמן, ואמרינן נמי התם אמר רבינא הוה קאימנא קמיה דרב אשי וחשך ולא סליק תפילי ואמרי לי’ לשומרן קא בעי מר וא”ל אין וחזיתיה לדעתיה דלאו לשומרן קא בעי אלא קא סבר הלכה ואין מורין כן וקיי”ל כרב אשי דבתרא הוא, והא דאמרינן בפ”ק דברכות לתפילין כאחרים היינו משיכיר את חבירו ברחוק ד’ אמות, לא קשיא דלכו”ע מזמן שינה ואילך אסור להניחן גזרה שמא ישן בהם ויפיח בהם וכיון שהוא חולצן בזמן שכיבה אשמעינן אביי עד שיכיר את חברו ברחוק ד’ אמות הוי זמן שינה, וכן פסק הרב אלפסי ז”ל בהנחתן כאביי וסילוקן כרב אשי”
וכ”כ הב”ח וז”ל “אלא הכי פירושא לילה זמן תפילין הוא לענין זה שאם היו בראשו וחשכה אין צריך לחלצן ומשמע דיכול להורות כך אף לאחרים אבל לכתחלה אין להניחם קודם הזמן הזה דזהו פירושו של אין מורין כן מיהו אינו עובר בלאו אם הניחן קודם הזמן הזה כיון דלילה זמן תפילין הוא אלא דמדרבנן אסור וכן כתב הרא”ש בשם ספר התרומה והביא ראיה מסוף פרק הקומץ וכתב שכן עיקר דלא כפירוש בעל העיטור בשם הגאונים וכו’ ובשלחן ערוך פסק דלילה זמן תפילין והמניחן לכתחלה אינו עובר בלאו אלא דאסור מדרבנן שמא ישכחם ויישן בהם וברוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם קודם זמנם ודלא כהרמב”ם דמחמיר בהא אבל בדין הניחן קודם שתשקע החמה וכו’ פסק כהרמב”ם לחומרא דאין מורין כן לאחרים להניחן עליו כל הלילה אם לא דצריך לשמרן דאז מורין כן וקצת תימה לפסוק בדין אחד מקצתו כהרמב”ם ומקצתו כהחולקים עליו” וא”כ הבין בסוגיא דמ”ד שלהניחן הוא הלכה ואין מורין כן א”כ להשאר עמהם הוא הלכה ומורין כן ולדעתו לפי רש”י והרא”ש הוא הלכה ומורין כן שמותר להשאר עם התפילין, ולעיל הבאנו שבסוגיא אפשר לבאר אחרת ושדעת הב”י לא כך ובדברי הב”ח נראה שנוקט להלכה עד זמן שינה וכ”כ התוס’ בעירובין צו. ד”ה ושמרת דהלכה עד זמן שינה, וכ”כ הב”י בשם המרדכי עד זמן שינה.
(אמנם לגבי להניח תפילין בפועל הגר”א בבאורו מוכיח מהברייתא בעמוד א’ שרק יוצא לדרך הותר להניח תפילין אבל שאר הנשים לא הותרו ואולי רב אשי סובר שהברייתא לגבי הוראה אבל למעשה מניחין ואין מורין כן)
ורמ”ע מפאנו בתשובותיו [סי’ לט’] כתב על אותם שאין מניחין תפילין במנחה וז”ל “לא דיינו שמצות תפלין רפויה היא בידנו משנים קדמוניות אלא שקמו מן המוחזקים בחכמה וחסידות להפריע את העם ממנה בשעת התפלה, ותשובתנו אליהם: על ראשון ראשון, וכו’ ועל אחרון אחרון, אמרו שבשביל המתפללין ערבית אחר פלג המנחה בטלו התפלין במנחה עצמה הם לא ידעו כי גם תפלת ערבית מצות תפלין נוהגת בה, כדהוו עבדי רב חסדא ורבה בר רב הונא דהוו מצלו בהו באורתא כדאיתא בפ’ הקומץ רבה הביאוהו הרא”ש והמרדכי, ור’ אבהו מתני בהו ברמשא כדאיתא בירושלמי, והלכה ומורין כן שלא לחלצן עד שתכלה רגל מן השוק אבל בתר הכי לא מורינן. ומה שכתב הרמב”ם זמן תפלין ביום ולא בלילה צריך למוד רב, יעויין כסף משנה וקרית ספר ותשובתנו לזמן תפלין כדלקמן, ולא נטעה בשטחיות דבריו כפי העולה בתחלת העיון בלי התבוננות. והגאונים בב’ ישיבות לא די שהיו מתפללין מנחה עם התפלין אלא אף ק”ש ערבית היו קורין בהן עד סוף ב’ פרשיות כדאיתא בהגהה מימונית ספ”ד בשם העטור, ושם בתשובתינו הנז’ בארנו יפה יפה מדוע לא היו משלימים בהם תפלתם כרב חסדא ורבה בר רב הונא כי לא היו חלוקים עליהם ודאי. וכו’ כללא דמלתא אם יאמר לכם יהושע בן נון מפומיה ובלבד מסברא שלא להניח תפלין במנחה בכגון זו לא אמרה תורה אליו תשמעון, והמונע רבים מעשות מצוה ומבקש טצדקי למפטר נפשיה צריך כפרה ודאי. ובסי’ קח’ הניף ידו שנית והוכיח שכן ראוי לכולם לעשות ולהשאר עם התפילין עד שתכלה רגל מן השוק ולהתפלל בהן ערבית ואסר בחומר לחלוץ קודם ערבית וכתב שזה חולץ בפני רבו ועוד לשונות עיי”ש וביאר שיטת הגאונים בחליצה באופן אחר עיי”ש.
מהו הוראה בזמן שאסור
הנה הט”ז הוכיח מלשון הש”ע שמחלק בין היה בא בדרך ושקעה עליו חמה לבין היה יושב בבית המדרש וקדש עליו היום שבבית המדרש אין בעיה של הוראה אמנם מלשון המ”א לעולם ברבים הוי הוראה עיי”ש, והנה באר היטב הביא משכנה”ג שהיה רגיל להשאר עם התפילין עד אחר ערבית ומשמע שם שהיה עם הציבור ומ”מ לא חשש בזה להוראה וכתב שהעולם חולץ קודם ערבית ואין להורות להם להשאר עיי”ש ומסיים בבאר היטב בשם מהרי”ל שהיה חולץ מיד אחר קדושה של מנחה עיי”ש [וצ”ע להוכיח משם שהרי אף עד סוף התפילה לא היה נשאר וע”כ או מטעם שבתשעה באב לא רצה להניח יותר משום אבילות היום או כיון שלא היה מניח כל היום זמן החליצה שלו הוא לפי סיום התפילה וכמו בשחרית אחר ובא לציון אף שלכו”ע מותר להשאר בתפילין אחר כן וא”כ אין להוכיח ממנו להלכה וצ”ע], ובלחם חמודות ועולת תמיד כתבו להשאר עד אחר ערבית והעתיקום כמה אחרונים [אליה זוטא, באה”ט ועוד].
ע”כ נראה בעניין זה למעשה דמכיון ששיטת רש”י ואולי גם הרא”ש דלגבי להשאר עם התפילין הוא הלכה ומורין כן אפילו כל הלילה וכדכתב הב”ח ולפחות עד שתכלה רגל מן השוק וכן שיטת הרשב”א וכ”כ עוד אחרונים וכנ”ל, ואף למ”ד שהוא הלכה ואין מורין כן [רמב”ם וש”ע וטור בשיטת הרא”ש ועוד כנ”ל] הרי שיטת הט”ז שבבית המדרש אינו הוראה ומ”מ מנהג הגאונים היה להניח תפילין בערבית וכמבואר בשבלי הלקט.
(ובזמנינו יש עוד טענה שכיון שבזמן לילה יש מח’ גדולה בפוסקים והרבה כתבו להחמיר כשיטת רבינו תם א”כ לשיטתו ודאי עד עב’ דקות אחר השקיעה ודאי יש מצוות תפילין א”כ הנשאר אינו מורה הלכה שהרואה יכול לומר דס”ל כרבינו תם וכ”ש עד חצי שעה מצא”כ דהגר”א שהוא כ45 דק’ אחר השקיעה ואז גם להחזון איש י”א שהוא יום א”כ לשיטה זו אינו הוראה כלל).
כנגד זה יש מעלה בתפילה עם תפילין דהנה בגמ’ במנחות הביאו דלמ”ד הלכה כר’ יעקב מצלו ביה באורתא פירוש תפילת ערבית ולכאורה יל”ע מה הביאו עניין זה שיאמרו שהיו נשארים בתפילין, ונ”ל דהנה בגמ’ בברכות [יד:] איתא “ואמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלמה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן דכתיב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'” וכיון שיש מעלה בתפילה בתפילין ע”כ נהגו להתפלל עמהם ואח”כ חלצו, ובזה יש לבאר מנהג הגאונים שהיו חולצין מיד אחר ק”ש שאמנם עניין הנחת תפילין בתפילה לא חששו לו כ”כ אבל לעניין מעיד עדות שקר בעצמו יותר חששו לזה וע”כ קראו ק”ש עם תפילין וכמבואר.
כמה הערות
המג”א והמשנה ברורה נקטו לא כן אלא שבציבור יחלוץ ואת דברי הגאונים פירש המג”א שהיו מתפללין מבעוד יום ונראה שנמשכו אחר לשון הש”ע, והנה שיטת השו”ע בעניין זה תמהו עליו הרבה מהאחרונים, הב”ח יובא לקמן ס”ל שסותר עצמו בעניין להשאר אם הוא הלכה ומורין כן או אין מורין כן כיון שתולה את זה בזמן תפילין או לאו זמן תפילין, הגר”א דלעיל ס”ל שסותר עצמו לגבי להניחן לכתחילה לשמרן אם מותר או אסור שבמקום אחד העתיק לשון הרמב”ם ובמקום אחר נקט שמנין ביוצא לדרך אף שהרמב”ם השמיטו, בסי’ לא’ נקט שבשבת ויו”ט אסור להניח תפילין וכתב הגר”א עליו שבסי’ כט’ קיי”ל שאינו איסור אלא אין מצוה ושם תלאו בעניין אם לילה זמנן תפילין או לאו זמן תפילין והיינו אף להרמב”ם אם מותר להשאר בלילה עם תפילין אין בזה איסור להשאר אף בשבת וע”כ בבין השמשות אינו חולץ ואינו מניח ועוד מקומות והנראה בזה שכדרך השו”ע בכמה מקומות להעתיק לשון הרמב”ם ובמקום אחר לבאר את שיטתו א”כ י”ל דגם בהא העתיק לשונו ונמשך מדבריו גם בעניין חליצה בשקיעה ואחריו נמשכו האחרונים.
יש הרבה שטורחים לספר סיפורים ע”פ קבלה כך או אחרת אמנם האר”י חלץ תפיליו בשקיעה כיון דס”ל כהרמב”ם וסבר שבלילה הוא איסור עשה ואכמ”ל מ”מ אין דרך הפסק לילך לפי כל מיני כללי קבלה כאלו ואחרים, ואנחנו נעבוד את ה’ כמו שמתבאר בהלכה ולא נחשוש לכלום, יש להעיר דלדברי הגמ’ בברכות שיש מעלה בתפילה עם תפילין יל”ע במנהג העולם שנהגו ע”פ המקובלים לחלוץ תפילין קודם מוסף ונמצא כבר בב”י סי’ כה’ דלכאורה ע”פ הגמ’ אם הוא זמן תפילין לכאורה יש מעלה מיוחדת בתפילה עם תפילין ויותר משאר היום וצ”ע, אמנם כ”ז רק קושיא והיינו לחולצים התפילין וכדרך כל יום שחולץ ואינו מניח אח”כ י”ל שכאן רצו לחלוץ משום כבוד ר”ח שיראה התפילה כתפילת יו”ט, אבל הנוהגים לחלוץ ואחר מוסף מניחין מיד נראה במעשיהם דס”ל מוסף לאו זמן תפילין ומחזי כעובר על ‘לא תגרעו ממנו’ וראיתי שכך כתב ברמ”ע מפאנו [סי’ קח’] לעשות ואולי כיון שעושה כן רק להראות את קדושת היום ואינו אומר שאינו זמן תפילין אין בזה בעיה וצ”ע.