ציטוט מתוך מאמרו של ישראל פרידמן ב”יתד נאמן” (משנת תשס”ג):
לבן תורה, כמו גם מי שנאלץ לעזוב את ספסלי בית המדרש אך חבל שייכותו טרם נותק, לא יכולה להיות שייכות לעולם החיצון. לבן תורה, אין בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה. בן תורה אינו יכול להיות מי שמביא אל תוך השקפת עולמו הבית-מדרשית את רוחות העוועים הנושבות מלבר. בן תורה הוא זה שנוטל עמו את בית המדרש גם את החוץ. מי שנושא עמו את חומות המבצר המגונן, שמכסה את שדה הראייה ומונע את הרעייה בשדות זרים.
לא מדובר בהוראה לתלמידי ישיבה. באיור המצורף לכתבה מופיע אברך שיוצא ממוסד הכולל אל “העולם הגדול” – הוא צועד על ציור של גלובוס שלם – עוטה מסכת גז (מימי מלחמת המפרץ) ולבוש כיסוי ניילון הרמטי, כשבידו רשימה של “סידורים הכרחיים דחופים”. האמרה הברורה היא שהזירה שלנו – זירת החיים של כל אדם חרדי, בין מי שתורתו אומנותו ובין מי שלא זכה לכך – היא זירת בית המדרש בלבד. מחוץ לבית המדרש אין אפשרות לנשום. העולם אינו מקום יישוב. אין שם חיים. ואם אין שם חיים, הרי שאין שם גם הלכה.
ד’ אמות של הלכה מצטמצמות אפוא לד’ אמות של בית המדרש. כמובן, גם בבית המדרש צריכים לאכול, ולכן עלינו לעסוק בהלכה הנוגעות לסעודה ולשאר העניינים והפעולות שמתרחשים בו. ואולם, אין מקום בבית המדרש לשאלות הגדולות של החברה האנושית או של מדינת ישראל. שאלות אלו שייכות לעולם שבחוץ, העולם שמחוץ לתיבת הנוח של הישיבה. ושם, הרי, אי אפשר לחיות.
בהקשר הזה, קשה שלא לצטט את המשך מאמר המערכת, המביא את עמדת הרב מבריסק זצ”ל בשאלה שרבים שואלים: כיצד החרדים היו מנהלים את המדינה אילו היו הופכים לרוב? תשובתו הייתה כי:
אף אם אני עצמי אהיה שר הפנים ואף אם מרן הג”י אברמסקי יכהן כשר הביטחון, כיון שמדבור בשאלה הרת גורל והכרעה על יצאה למלחמות – וזו שאלה של פיקוח נפש, ואין לנו ש”ך וט”ז בסוגייה זו, הרי שלא נוכל לנהל את המדינה ולקבל את האחריות”.
לדעת הרב מבריסק זצ”ל, גם אם העולם שבחוץ הופך להיות עולמנו אנו, כאשר אנחנו הרוב במדינה, עדיין נצטרך להתנהל מולו בניכור מוחלט ולהעביר את מפתחות הניהול לאחרים. אין לנו חלק ונחלה בעולם.
…
המאמר מציין את עמדת ה’חזון איש’. ה’חזון איש’, בניגוד חריף לעמדת הרב מבריסק – ניגוד שכותב הטור מעדיף להתעלם ממנו גם כשהוא נוקט בבירור כעמדת הרב מבריסק – נתן תשובה אחרת לשאלת “מה נעשה כשנהיה רוב”: “קודם שיתנו לנו להכריע, ואנו נדע להכריע על פי דין תורה”. כלומר, לדעת ה’חזון איש’ בוודאי שיש לנו עמדה תורנית, לא רק “דעת תורה” אלא דברי תורה כפי שמקובל בכל סוגיה הלכתית. המדינה היא בהחלט הזירה שלנו, אלא שלאותה העת – כנראה בשנות החמישים המוקדמות של המדינה – השאלה טרם הייתה רלוונטית. אף אחד לא שאל אותנו.
תיעוד נוסף ומפורט יותר לשו”ת עם הרב מבריסק והחזו”א, ניתן לראות בטור דעות בעתון “יתד נאמן” גם לאחרונה:
