בין צנעה וטהראן לעזה ושכם‎

יום רביעי, י’ אלול התשפ”ה

ההשוואה מזדקרת לנגד העיניים. הצלחות מסחררות בתימן ובאיראן, בלבנון ובדמשק, ולעומתן – דשדוש, היסוס, חוסר הכרעה ועסקאות מפוקפקות העולות ויורדות מסדר היום בעזה וכניסות נקודתיות לקני הטרור ביהודה ושומרון, שאינן מתימרות אפילו לעקור את הטרור מהשורש, אלא רק לדוג כמה בכירים בפינצטה עד שיקומו אחרים תחתיהם. שלא לדבר על קני הטרור באום אל-פאחם ובלוד, בסכנין וברהט, שם תוכמים בגלוי בטרור, אבל יש להם תעודת זהות כחולה, אז בכלל אסור לגעת בהם…

בדרך הטבע, זה אמור היה להיות הפוך – כאן בארץ, אנחנו אמורים להכיר את השטח יותר, להחזיק במודיעין מדויק, להפעיל עוצמות כמתבקש ולהבין, כי האיום הוא קיומי הרבה יותר. ואילו שם, במדינות מרוחקות, מובן באופן טבעי שישנם קשיים לא מעטים בהשגת יעדים – באיסוף המודיעין, בהכרת השטח, ביכולות הטכניות המצריכות טכנולוגיות מורכבות, טיסות עם מגבלות של דלק וכיוצא בכך. אז איך זה שאת כל צמרת החות’ים אנחנו מחסלים בבת אחת, שהאיראנים רועדים מפחד, שחיזבאללה הוכה שוק על ירך בלבנון, ואילו בעזה – גם אחר שחיסלנו בעמל רב את הנהגת חמאס, לא רואים שינוי בשטח, חמאס עדיין שולט, החטופים עדיין נמקים בשבי וישראל מנהלת משא ומתן מביש על עסקת כניעה כאשר העולם הצבוע והשמאל התבוסתני נושפים בעורפה של הממשלה?

כמו במקרים רבים, התשובה לשאלה מונחת בשני רבדים – ברובד הפרקטי וברובד היותר גבוה, הרוחני. ברובד הפרקטי, אנחנו לא מוכנים לנצח בעזה, כפי שאנחנו לא מוכנים לנצח בכל הארץ – בשכם ובחברון, באום אל-פאחם, בנצרת ובטייבה. אנחנו לא מוכנים לעקור את הסרטן מגופנו בעכו ובלוד ובכל מקום בו אויבינו מדברים בגלוי על חיסול המדינה היהודית, משום שהמאבק מולם מושרש במאבק שבתוכנו – המאבק על הזהות היהודית. הכרעת האויב הערבי וגרושו מארצנו אינו רק מהלך מדיני ובטחוני, זהו מהלך רוחני שמשמעו חיבור ליעוד של עם ה’ בארצו, של התגשמות חזון הנביאים של קיבוץ גלויות והורשת הארץ, זהו מהלך של קיום הברכה של ‘הן עם לבדד ישכון’ ושלב מכריע בהפיכת ישראל ממדינת היהודים למדינה יהודית באמת, שחוקתה היא התורה הקדושה. ממשלת ישראל, הנתונה בלפתי הבג”ץ, היועמ”שית, הפצ”רית ושאר זרועות הדיפ-סטייט – אינה מוכנה לקבל את ההכרעה הזו. זה מה שהוביל לאסון הנורא בשמיני עצרת לפני שנתיים (לא צריך בשביל זה שום ועדת חקירה, רק להכיר את הבטחות התורה ולהשתמש במצרך הנדיר הקרוי ‘שכל ישר’). זה מה שמוביל אותנו כבר מעל מאה שנה לדרך ללא מוצא במאבק על הארץ הזאת.

כשתוקפים את תימן ואיראן, את סוריה ואת לבנון, לעומת זאת, הדבר אינו מחייב אותנו להתמודדות עם הזהות שלנו. זוהי פעולה בטחונית כפי שכל מדינה מותקפת מגנה על עצמה. את זה ישראל מוכנה לשאת, משום שזה אינו מטיל עליה את העול הכבד של התחברות לזהות היהודית המקורית והשורשית, ממנה מנסים לברוח כל העת.

ברובד הרוחני, התורני, ההסבר פשוט – במאבק מול אויב רחוק, לא עברנו על הלאו של ‘לא תחנם’, לא ביטלנו את חובת הורשת הגויים מארצנו. יש כאן עזרת ישראל מיד צר – ואת זה ממשלת ישראל מוכנה לעשות. אך כאן, בארצנו, אנחנו עוברים על לאו מפורש של ‘לא תחנם’ – לא תתן להם חניה בקרקע, אנחנו מתכחשים ליעוד התורני של כיבוש והורשה ומתעלמים מערך הנקמה, ואולי הגרוע מכל – אנחנו עוברים בשאט נפש על האיסור לשחרר רוצחים ביודענו כי ירצחו שוב. על עבירות, כידוע, יש עונשים, וכאשר העבירות נעשות בצורה לאומית, העונשים באים על האומה. חומר למחשבה לקראת הימים הנוראים…

אם רצוננו לשחזר את ההצלחות בארצות הרחוקות גם כאן, במקום הקריטי ביותר, בארץ בה בחר ה’ להשכין שכינתו – חייבים לעבור שינוי תודעתי. העולם מבין היטב את המשמעות של נצחון ישראלי בעזה ובארץ-ישראל כולה, ולכן הוא נעמד על רגליו האחוריות. הנצרות הקלסית, שעצם קיומה של מדינת ישראל היא מכת מחץ לאמונתה הנפסדת, רואה בנצחון כזה את המסמר האחרון בארון הקבורה של התיאולוגיה הנוצרית, המבוססת על כך שעזב ה’ את ישראל. האיסלאם הרצחני רואה בכך את ביטול אמונתו, השוללת אף היא את בחירת ישראל, כאשר המדינה היהודית מהווה עצם בגרון של חלום החליפות האיסלאמית המושלת במזרח התיכון כולו, בדרכה לכבוש אתה עולם. הפרוגרס העולמי, השואף לקעקע את כל הערכים האנושיים, אינו יכול לסבול את קיום דברי התורה ואת המלכת בורא עולם – המושג השנוא ביותר עליהם – על הבריאה כולה, ולכן הוא מוכן לעשות יד אחת עם האיסלאם הקיצוני ביותר, על-אף שהם יודעים היטב מה יהיה גורלם של כל הערכים הפרוגרסיביים תחת שלטון השריעה. ואילו השמאל כאן בארץ יודע יותר מכל, כי נצחון ישראלי והקמת ממלכת התורה פרושו קץ הנסיון הנואל להקים עם חדש – עם ישראלי המעורטל מכל זהות יהודית. נצחון פרושו שיבה לשורשים היהודיים בני אלפי השנים, מהם ניסו לברוח ללא לאות.

כנגד כל המגמות הללו, יש מגמה אחת של בורא עולם, החזקה יותר מכל, והיא תתקיים על אפם ועל חמתם. השאלה היחידה היא כמה דם וסבל יעבור על עמנו עד שנדע להתחבר למגמה הזו ולהביא את הנצחון המוחלט, שיבשר את קיום דבר ה’ ביד עבדיו, את כינון ממלכת התורה על-פני הארץ כולה ואת ביאת גואל צדק במהרה בימינו. חבל על כל יום שעובר, חבל על כל דם שנשפך. כל נסיון להתחמק מהיעוד לא יצלח, וכבר הבטיחנו יחזקאל בנבואתו (פרק כ פסוקים לב-מד) –

“וְהָֽעֹלָה֙ עַל־ר֣וּחֲכֶ֔ם הָי֖וֹ לֹ֣א תִֽהְיֶ֑ה אֲשֶׁ֣ר׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִֽהְיֶ֤ה כַגּוֹיִם֙ כְּמִשְׁפְּח֣וֹת הָאֲרָצ֔וֹת לְשָׁרֵ֖ת עֵ֥ץ וָאָֽבֶן. חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדֹ-נָ֣י ה’ (קרי א-להים) אִם־לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם. וְהוֹצֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפוֹצֹתֶ֖ם בָּ֑ם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְחֵמָ֖ה שְׁפוּכָֽה… כִּ֣י בְהַר־קָדְשִׁ֞י בְּהַ֣ר׀ מְר֣וֹם יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם֙ אֲדֹ-נָ֣י ה’ (קרי א-להים) שָׁ֣ם יַעַבְדֻ֜נִי כָּל־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל כֻּלֹּ֖ה בָּאָ֑רֶץ שָׁ֣ם אֶרְצֵ֔ם וְשָׁ֞ם אֶדְר֣וֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹֽתֵיכֶ֗ם וְאֶת־רֵאשִׁ֛ית מַשְׂאוֹתֵיכֶ֖ם בְּכָל־קָדְשֵׁיכֶֽם. בְּרֵ֣יחַ נִיחֹחַ֘ אֶרְצֶ֣ה אֶתְכֶם֒ בְּהוֹצִיאִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹצֹתֶ֖ם בָּ֑ם וְנִקְדַּשְׁתִּ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִֽם. וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה’ בַּהֲבִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖ה לַאֲבֽוֹתֵיכֶֽם. וּזְכַרְתֶּם־שָׁ֗ם אֶת־דַּרְכֵיכֶם֙ וְאֵת֙ כָּל־עֲלִיל֣וֹתֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נִטְמֵאתֶ֖ם בָּ֑ם וּנְקֹֽטֹתֶם֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם בְּכָל־רָעוֹתֵיכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם. וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה’ בַּעֲשׂוֹתִ֥י אִתְּכֶ֖ם לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לֹא֩ כְדַרְכֵיכֶ֨ם הָרָעִ֜ים וְכַעֲלִילֽוֹתֵיכֶ֤ם הַנִּשְׁחָתוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹ-נָ֥י ה’ (קרי א-להים)”.

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או