בהשענך על ה’ נתנם בידך – בהשענך על מלך ארם נמלט מידך

יום רביעי, כ”ט סיון התשפ”ה

כאשר מנסים להבין את ההגיון שמאחורי הסכם הפסקת האש עם איראן, כאשר משטר הרשע שאיים להשמידנו במשך עשרות שנים היה על סף קריסה מוחלטת ואנחנו במו ידינו הענקנו לו חבל הצלה כדי לְרַצּוֹת את הדוד מאמריקה והאינטרסים שלו, ניתן להצביע על כמה וכמה נימוקים כבדי-משקל, אשר כל אחד לכשעצמו היה ראוי בשביל לא לחתום על אותו הסכם נואל. העובדה, ולפיה אישרנו למעשה כי ניתן לאיים על ישראל בהשמדה ולפעול בשיטתיות למען כך מבלי לשלם את מלוא המחיר, העובדה ולפיה לא היה לאיראנים שום דרך להמלט מתבוסה מוחצת וכל יום של לחימה היה כותש אותם עוד יותר, העובדה ולפיה כעת יוכלו האיראנים לשקם אט אט את יכולותיהם, העובדה ולפיה הם יוכלו לספר לעם שלהם שהם למעשה ‘ניצחו’ [על-אף הגיחוך שבטענה, אבל כל עוד הם קיימים כמשטר – הם יעשו זאת] ועוד נימוקים חשובים דיים. אולם האסון הגדול ביותר שקרה בהסכם הזה הוא עצם ההיסמכות על בשר ודם במקום על בורא עולם, עצם העובדה שאנו מרגישים חובה למצוא כן בעיני טראמפ ולא בעיני א-להינו, עצם העובדה שדונלד טראמפ יודע, כי כאשר ירצה לעשות ‘שלום’ במזרח התיכון ויתבע מישראל לשלם את המחיר – תהיה כאן הנהגה שלא יודעת לומר לו את המילה הפשוטה – ‘לא’.

על כך קונן הנביא, על כך התריעו רבותינו. למדנו בספר דברי הימים פרק טז פסוקים א-ט –

“בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָשֵׁשׁ֙ לְמַלְכ֣וּת אָסָ֔א עָלָ֞ה בַּעְשָׁ֤א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ עַל־יְהוּדָ֔ה וַיִּ֖בֶן אֶת־הָרָמָ֑ה לְבִלְתִּ֗י תֵּ֚ת יוֹצֵ֣א וָבָ֔א לְאָסָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה. וַיֹּצֵ֨א אָסָ֜א כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב מֵאֹֽצְר֛וֹת בֵּ֥ית ה’ וּבֵ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֗ח אֶל־בֶּן־הֲדַד֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הַיּוֹשֵׁ֥ב בְּדַרְמֶ֖שֶׂק לֵאמֹֽר. בְּרִית֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּבֵ֥ין אָבִ֖י וּבֵ֣ין אָבִ֑יךָ הִנֵּ֨ה שָׁלַ֤חְתִּֽי לְךָ֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֵ֞ךְ הָפֵ֣ר בְּרִֽיתְךָ֗ אֶת־בַּעְשָׁא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וְיַעֲלֶ֖ה מֵעָלָֽי. וַיִּשְׁמַ֨ע בֶּן־הֲדַ֜ד אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א וַ֠יִּשְׁלַח אֶת־שָׂרֵ֨י הַחֲיָלִ֤ים אֲשֶׁר־לוֹ֙ אֶל־עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּכּוּ֙ אֶת־עִיּ֣וֹן וְאֶת־דָּ֔ן וְאֵ֖ת אָבֵ֣ל מָ֑יִם וְאֵ֥ת כָּֽל־מִסְכְּנ֖וֹת עָרֵ֥י נַפְתָּלִֽי. וַיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ בַּעְשָׁ֔א וַיֶּחְדַּ֕ל מִבְּנ֖וֹת אֶת־הָרָמָ֑ה וַיַּשְׁבֵּ֖ת אֶת־מְלַאכְתּֽוֹ. וְאָסָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ לָקַח֙ אֶת־כָּל־יְהוּדָ֔ה וַיִּשְׂא֞וּ אֶת־אַבְנֵ֤י הָֽרָמָה֙ וְאֶת־עֵצֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בַּעְשָׁ֑א וַיִּ֣בֶן בָּהֶ֔ם אֶת־ גֶּ֖בַע וְאֶת־הַמִּצְפָּֽה”.

אסא מלך יהודה, שהיה מלך צדיק, ונאמר עליו “ויעש אסא הישר בעיני ה’ כדוד אביו'” (מלכים א טו יא), ניחן במה שהיו קוראים היום ‘תבונה מדינית’. הוא הבין שבן-הדד מלך ארם הוא האיש החזק בזירה, בדומה לאיש בבית הלבן כיום. הוא לא רצה לצאת למלחמה לבדו ולבטוח בה’, ולכן קרא למלך ארם שיציל אותו. אך תגובת הנביא היא חד-משמעית, וממשיך הכתוב (פסוקים ז-ט) –

“וּבָעֵ֣ת הַהִ֗יא בָּ֚א חֲנָ֣נִי הָרֹאֶ֔ה אֶל־אָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו בְּהִשָּׁ֨עֶנְךָ֜ עַל־מֶ֤לֶךְ אֲרָם֙ וְלֹ֤א נִשְׁעַ֙נְתָּ֙ עַל־ה’ אֱ-לֹהֶ֔יךָ עַל־כֵּ֗ן נִמְלַ֛ט חֵ֥יל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֖ם מִיָּדֶֽךָ. הֲלֹ֧א הַכּוּשִׁ֣ים וְהַלּוּבִ֗ים הָי֨וּ לְחַ֧יִל׀ לָרֹ֛ב לְרֶ֥כֶב וּלְפָרָשִׁ֖ים לְהַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וּבְהִשָּֽׁעֶנְךָ֥ עַל־ה’ נְתָנָ֥ם בְּיָדֶֽךָ. כִּ֣י ה’ עֵינָ֞יו מְשֹׁטְט֤וֹת בְּכָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְ֠הִתְחַזֵּק עִם־לְבָבָ֥ם שָׁלֵ֛ם אֵלָ֖יו נִסְכַּ֣לְתָּ עַל־זֹ֑את כִּ֣י מֵעַ֔תָּה יֵ֥שׁ עִמְּךָ֖ מִלְחָמֽוֹת”.

דמותו הטראגית של אסא, אשר ידע להשען על ה’ ולהביס צבא אדיר תוך בטחון בה’ וקריאה אליו – ראה דברי הימים א פרק יד – מזדקרת לנגד עינינו בראותנו את ההנהגה הנוכחית מתקפלת מול טראמפ אחר שראינו נסים כה גדולים מאת ה’. חז”ל בעינם החודרת ידעו לשים את הפוקוס על כשלון זה כדי שנבין את מלוא המשמעות של ההשענות על הגוי. הפסוק במלכים א יא לט אומר ביחס לחלוקת הממלכה – “וַֽאעַנֶּ֛ה אֶת־זֶ֥רַע דָּוִ֖ד לְמַ֣עַן זֹ֑את אַ֖ךְ לֹ֥א כָל־הַיָּמִֽים”, ורש”י על המקום מביא את דברי רבותינו –”אך לא כל הימים – כי לימות המשיח תשוב המלוכה אליו. ובסדר עולם מצאתי – ‘ואענה את זרע דוד למען זאת’, כנגד שלשים ושש שנה שנתחתן שלמה את בת פרעה שנשאה בשנה הרביעית למלכו וכנגדו נגזרה גזירה על מלכות בית דוד ליחלק וראויה היתה המלוכה לחזור בימי אסא בשנת שש עשרה למלכו, אלא שקלקל לשלוח שוחד למלך ארם ולא סמך על הקדוש ברוך הוא”.

אותו חטא של חוסר בטחון בה’ שהביא את שלמה לשאת את בת פרעה – היה אמור להיות מתוקן כעבור שלושים ושש שנים מחלוקת הממלכה – מדה כנגד מדה. אלא שכאשר נשען אסא על הגוי ולא על ה’ – קלקל באותו החטא עצמו, התיקון לא הגיע, ומלכות בית דוד לא חזרה עד ימינו אנו!

ניתן רק לקוות, שה’ ברחמיו הגדולים, אשר הביאנו עד כה והנהיג אותנו בהנהגה מופלאה במאה השנים האחרונות על-אף התכחשותנו אליו בצמתים כה רבים, ירחם עלינו גם הפעם, ולא יתקיים בנו מה שנתקיים באחאב מלך ישראל, אשר ריחם על בן-הדד מלך ארם ולא השמידו, ונשלח אליו נביא לאמר (מלכים א כ מב) – “כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה’ יַ֛עַן שִׁלַּ֥חְתָּ אֶת־אִישׁ־חֶרְמִ֖י מִיָּ֑ד וְהָיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ”.