אי שמים! לא אחים אנחנו, וכו’: למה *היום* לא אומרים זאת

תענית י”ח ב’:

דתניא בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא שפעם אחת נגזרה גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה אמרה להם עמדו והפגינו בלילה הלכו והפגינו בלילה אמרו אי שמים לא אחים אנחנו לא בני אב אחד אנחנו לא בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות ובטלום ואותו היום עשאוהו יו”ט.

נשאלתי (כלומר אני ללבי) מדוע לא נוקטים גם היום בעצה זו?

וי”ל שמאמינים להיפך, שה”ציונים” גרועים מכל אומה ולשון, ויש בהם כל ה’ סימני הערב רב, ואינם לא בכלל עמיתך אף לא רעך.

וההמון תנוקות שנשבו (אולי), אבל ראשיהם וגדוליהם אין מהם מקוה, ועליהם נאמר “אשרי הגבר אשר שם ד’ מבטחו ולא פנה אל רהבים”.

אלא מה שלא הולך בכח הולך ביותר כח, אם לחטוף, אם להחטיף, אם שתדלנות מול האו”ם ואם מסחרא מתחת לשלחן.

צעקה (כדמתרגם רש”י תיבת “הפגינו” כאן) אינה פועלת אלא בדברים היוצאים מן הלב. רומי כמו אח ליעקב, אבל משומדים ציונים בע”ז יהודי?!