רות רבה א’ ב’:
רבי שאל לר’ בצלאל, מהו דכתיב (הושע ב’) כי זנתה אמם אפשר ששרה אמנו זונה היתה, אמר לו, ח”ו אלא אימתי דברי תורה מתבזין בפני עמי הארץ בשעה שבעליהן מבזין אותם. אתא ר’ יעקב בר אבדימי ועבדיה שמועה, אימתי דברי תורה נעשין כזונות בפני עמי הארץ בשעה שבעליהן מבזין אותם. ר’ יוחנן מייתי לה מהכא, וחכמת המסכן בזויה, וכי חכמתו של רבי עקיבא שהיה מסכן בזויה היתה, אלא מהו מסכן מי שהוא בזוי בדבריו, כגון זקן יושב ודורש לא תטה משפט, והוא מטה משפט לא תכיר פנים והוא מכיר פנים, לא תקח שחד, והוא לוקח שחד, כל אלמנה ויתום לא תענון, והוא מענה אותם…
מדרש שמואל פרשה כ”ח:
… שמשון הלך אחר עיניו. שנאמר, (שופטים יד, ג) אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. (שם טז, לא) והוא שפט את ישראל עשרים שנה גדעון עבד עבודה זרה. שנאמר, (שם ח, כז) ויעש אותו גדעון לאפוד וגו’ ויזנו כל ישראל אחריו (שם) והוא שפט את ישראל ארבעים שנה. הוי, שאין לך מסכן גדול מזה, אוי לדיין שמכיר פנים במשפט.