כידוע, הקראים שר”י חיקו והרחיבו הרבה את דרכי “אבלי ציון” ועשו מזה עיקר ותנועה משיחית כאילו בזה תלוי הגאולה בפועל, ואעפ”כ זה לא נהיה “טרף” בשבילנו (היו אבלי ציון כשרים, כגון הרב מאיר בן הרב יצחק ש”ץ בעל האקדמות). הקראים לא סתם בכו אלא עלו בחומה ובטלו ממלאכתם וכו’. בנימין מטודלה כותב (לגבי הר ציון, כאן באנגלית) שהקראים היו רוב מוחץ, אבל הפרושים המשיכו להיות אבילי ציון אע”פ כן.
הציונות עשתה את הגאולה המקווה שטחית וחילונית וה”גאולה” של הקראים היא ג”כ לא מה שאנו רוצים. לשם המחשה, הגאולה לה קיוו הכונה בלי טשולנט בשבת!
ז”ל בעל המאור שבת הידוע:
“ויש אומריםכי תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמיןוכל מי שאינו אוכל חמיןצריך בדיקה אחריו אם הוא מיןואם מת יתעסקו בו עממיןולהזמין לבשל להטמיןולענג את השבת ולהשמיןהוא המאמין וזוכה לקץ הימיןויש מן החכמיםאומרים על השמאל שהוא ימין…”
א”כ, ה”ה התנועה הציונית לא “מטמאה” את חבת הקדש והעליה וכו’.
הערה:
גם הציונים החילונים מחזיקים את עצמם יותר “דתיים” (ויש שאפי’ מאשימים את המזרחי שנותנים למצות להעיב על שלמות הציונות) וכקרובים לתנ”ך וחולקים על הגדרת ה”יהדות” גופה,
ובפרט בראשית הציונות. מה שכותבים לשונות כמו “ציונות היא המרד הגדול ביהדות” הרבה פעמים הכונה ליהדות של סטמר, דוק ותשכח.