כל ישראל ערבים: תורת החזו”א כחזון לעם כולו

יום רביעי, י”ד מרחשון התשפ”ו

החזון איש, אשר התורה הייתה משוש לבו ותמצית חייו, השקיף על ההיסטוריה של גלותנו והבין, כי תמה ונשלמה תקופת הגלות, וארץ ישראל אינה רק המקום המיועד לקיום המצוות, כפי שעולה מפורש מפסוקים אינספור, אלא היא גם מקום לימוד התורה הנכון והראוי. וכך מובא באגרות חזון איש אגרת צ –

“מאות בשנים שהישיבות של בבל נודדים והולכים, סוללים המסילה לשוב אל הארץ שגלו ממנה, חרבו בבבל, ובנו הנהרסות באדמת נכר – בספרד, בצרפת ובאשכנז, חלפו שמותיהם אבל לא חלפה נפשם, זאת התורה שגלתה עשר גלויות ושבנתה ביתה בארץ שנער, ושגלתה מבבל לארצות המערב, זאת התורה החוזרת עכשיו מערבות שממות המערביות אל ארץ הצבי, ארץ הקדושה הניתנה לאבותינו לנחלת עולם, אשר היתה למעון לה בבואה מסיני, להופיע בקרני אורה בקרב ישראל”.

בספר פאר הדור חלק ב עמוד מ”ב מובא בשמו – “איך יתכן בכלל – היה טוען בפליאה – שאיש אשר חונך על ברכי התורה לא ירגיש חיבה והשתוקקות לארצנו? הלא מוטבע דבר זה בחינוכו של הילד הרך עד שאין למחות את הרשמים שהוא מקבל, הנחרתים כצפורן ברזל ושמיר על לוח לבו, הנה לומד הילד חומש, לומד על משה רבנו שלא קם כמותו, אדון הנביאים אשר קרע לנו את ים-סוף והביאנו לפני הר סיני – ועל שנותיו האחרונות, והנה משה העומד לפני פטירתו ושערי גן עדן פתוחין לפניו, והוא שיזכה להתענג מזיו שכינתו, יתברך לעילא מכל דרגין, בקשה אחת יתירה יש לו: ‘אעברה נא ואראה את הארץ הטובה…’ . איזה רושם כביר על ערכה של ארץ זו סופג לתוך נשמתו ילד זה הלומד את התורה, והלומדה לא כאחרים, אלא בקדושה ובטהרה, הנה הוא רואה לפניו את משה רבנו, אשר חין ערכה גבה בעיניו עדי שחק, וגדולתו בל תשווה לשאר בשר ודם, והוא משתוקק אל הארץ וקדושתו – ואיך הוא לא יאהב את ארץ ישראל?!”.

כאבו על המצב הירוד של שמירת התורה והמצוות באותם ימים לא הכהה את תשוקתו ואהבתו לארץ, וגם בפסקיו ניכרת שאיפתו לקיום התורה כתורת חיים של אומה ולא רק כהוראות הלכתיות ליחידים. הכל יודעים לספר על התנגדותו הגורפת להיתר המכירה בשנה השביעית, אך טועים הסבורים, כי נבע הדבר מחוסר הזדהות עם הישוב החקלאי. אדרבה – דווקא משום שהאמין ביכולת לקיים את מצות השמיטה כדינה ולא לחפש ‘פתרונות’ לעקוף אותה, ומשום שהאמין בכח גבורתם של החקלאים מוסרי הנפש – אסר את מכירת הארץ. הצצה נדירה לנפשו הרגישה והעדינה לצד דבקותו הבלתי מתפשרת בהלכה ניתן לקבל ממכתב ששלח לתושבי קיבוץ חפץ חיים (מובא בסוף כרך ד’ של הספר ‘דרך אמונה’ על הרמב”ם לאחיינו הגאון האדיר רבי חיים קנייבסקי זצ”ל במדור ‘מכתבים ממרן זצ”ל סימן ה), וז”ל –

“חברים יקרים יחיו שלום וברכה מרובה בכל משלח ידכם, מתכבד אני להודיעכם כי אני חוזר בי מהיתר לקיטת השקדים, כי אי אפשר להתיר הדבר, ומצבכם הקשה הנוגע אל לבי השחידנו להתיר, אבל אני מתאכזר לומר הדבר כמו שהוא, שצריך להתאמץ ולעמוד גם בנסיון הזה ולפרוש מעבודה זו, והמקום ב”ה יברך אתכם ויעודד אתכם לחיים טובים ולשמור התורה בכל חקותיה ומצוותיה”.

ניתן ללמוד תלים על גבי תלים של אהבת תורה, אהבת ישראל, יראת שמים, חינוך למצוות, ערבות הדדית ועוד אינספור מידות והנהגות טובות וישרות מהמלים הספורות הללו! גם פסק ההלכה המפורסם של החזון איש, האוסר שימוש בחשמל המיוצר על-ידי יהודים העובדים בחברת החשמל בשבת – נובע מדקדוק ההלכה ומתוך הבנה, כי לא רק היחיד, אלא הציבור כולו חייב להנהיג את מערכות חייו לאור התורה הקדושה. השימוש בגנרטורים, הרווח בקרב תלמידיו – אינו אלא פתרון זמני, נקודתי. השאיפה האמיתית היא כינון מערכת כוללת של מדינה שלמה, המתנהלת לאור ההלכה.