פרשת מטות-מסעי
רצח עם? תשאלו את משה רבנו…
יום חמישי, כ”ח תמוז התשפ”ה
בזמן שהעולם הנאור, אותו עולם שעמד מנגד כאשר יהודי אירופה הושמדו בכבשנים, מאשים את ישראל בביצוע רצח עם אחר שנאלצה להתגונן משותפיהם וממשיכי דרכם של הנאצים הארורים, רבים בתוכנו מתבלבלים וסבורים, כי מתפקידנו להצטדק ולהאכיל את מרצחינו, שמא יגיעו למסקנה אותם גויים נאורים, כי אכן אנחנו מבצעים רצח עם כלפי הפיקציה שהם המציאו, הלא הוא ‘העם הפלשתיני’, אשר תרומתו לאנושות מסתכם בנסיון להמשיך את מלאכתם של אותם נאצים ארורים ולהכרית את שם ישראל מעל פני האדמה.
והנה דווקא כעת, אנו קוראים בפרשת השבוע הקרובה, כיצד מתיחסת תורתנו הקדושה לעמים הבאים להשמיד את ישראל, ולרבים נכונה הפתעה מצערת – תורת ה’ לא בדיוק מכירה באמנת ז’נבה ובכל הקשקושים של האו”ם וארגוניו השונים, אשר שומרים על שלות נפשם מול כל טבח אכזרי על-פני הגלובוס, אבל יודעים תמיד לגנות את אותה אומה יחידה ואותה מדינה יחידה בעולם, אשר נתונה לנסיונות חיסול והשמדה מיום הקמתה בידי כל אויביה מסביב, בגיבוי רבים רבים מבני יבשת אירופה הרוויה בדם מליוני בניה, אליהם מצטרפים בני-בריתם בארה”ב. רק אתמול שמענו את בנו של הנשיא האמריקאי הקודם מאשים אותנו ברצח עם, וגם הממשל הנוכחי לא טומן ידו בצלחת ומביע ‘דאגה’ לנוכח הרעב בעזה.
תזכורת מהפרשה שעברה – ה’ מצוה לצרור את המדינים ולהכות בהם. מדוע? “כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם המוכה ביום המגפה”. השבוע מגיע תור הביצוע (במדבר לא א-ג) – “וַיְדַבֵּ֥ר ה’ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר. נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ. וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר הֵחָלְצ֧וּ מֵאִתְּכֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים לַצָּבָ֑א וְיִהְיוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן לָתֵ֥ת נִקְמַת־ה’ בְּמִדְיָֽן”.
שמתם לב לשינוי הלשון? ה’ אומר – “נקם נקמת בני ישראל”, אבל משה אומר – “לתת נקמת ה’ במדין”. רש”י לא מפספס כאלו שינויים, ומטעים – “נקמת ה’ – שהעומד כנגד ישראל, כאלו עומד כנגד הקדוש ברוך הוא”. זהו היסוד השזור בכל התורה כולה, בכל התנ”ך כולו. כן מצינו בגלית הפלשתי, שהתרברב (שמואל א יז י) – “אֲנִ֗י חֵרַ֛פְתִּי אֶת־מַעַרְכ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה”. בני ישראל עדיין לא מבינים את משמעות הדברים, וכשדוד מגיע, הם מסבירים לו את הסיטואציה על-פי מבטם השטחי (שם כה) – “וַיֹּ֣אמֶר׀ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְּאִיתֶם֙ הָאִ֤ישׁ הָֽעֹלֶה֙ הַזֶּ֔ה כִּ֛י לְחָרֵ֥ף אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל עֹלֶ֑ה”. אבל דוד הנועד לגדולות, ממנו יצא המלך המשיח במהרה בימינו, מעמיד אותם על טעותם (שם כו) – “מַה־יֵּעָשֶׂ֗ה לָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר יַכֶּה֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֣י הַלָּ֔ז וְהֵסִ֥יר חֶרְפָּ֖ה מֵעַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י מִ֗י הַפְּלִשְׁתִּ֤י הֶֽעָרֵל֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י חֵרֵ֔ף מַעַרְכ֖וֹת אֱ-לֹהִ֥ים חַיִּֽים“.
היום, לדאבוננו, התהפכו היוצרות. המרצחים העזתים מדברים על ‘מבול אל-אקצה’, ואילו ישראל מדברת על הסדרה, עסקה, פרימטר, נסיגה, אבו-שבאב, אבו-מאזן, אבו-כל-דבר-שזז, רק לא כיבוש, הורשה, קידוש ה’, מלחמת ה’ באויביו…
נחזור למלחמת מדין מהפרשה. ה’ מצוה לצרור את המדינים, ומודיע למשה כי לאחר מכן הוא יאסף אל עמיו. היה מקום לחשוב, שמשה ירצה להשאר יותר זמן בעולם, יש לו עוד הרבה דברים טובים לעשות. אבל מה לעשות, משה מתאוה. מתאוה מאד. למה יכול להתאוות משה רבנו? אומר המדרש (תנחומא מטות ו) – “‘נקום נקמת בני ישראל’. זה שאמר הכתוב ‘לא יגרע מצדיק עיניו’ (איוב לו ז), מהו ‘לא יגרע מצדיק עיניו’ – אין הקדוש ברוך הוא מונע מצדיק מה שרוצה לראות בעיניו, מלמד שהיה משה מתאוה לראות נקמת המדינים קודם שימות, ועליו נאמר ‘ישמח צדיק כי חזה נקם’ (תהלים נח יא), ‘ישמח צדיק’ זה משה, ‘כי חזה נקם’ – נקמת מדין, ‘פעמיו ירחץ בדם הרשע’ (שם) – זה בלעם”. סיוע הומניטרי? משאיות מזון למרצחים? רצון להגיע להסדר? היום שאחרי? עבור משה רבנו, היום שאחרי הוא היום שבו ידעו כולם, כי לא כל-כך משתלם להתעסק עם ישראל.
אנו ממשיכים לקרוא (במדבר לא ז-יא) – “וַֽיִּצְבְּאוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה’ אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר… וַיִּשְׁבּ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־נְשֵׁ֥י מִדְיָ֖ן וְאֶת־טַפָּ֑ם וְאֵ֨ת כָּל־בְּהֶמְתָּ֧ם וְאֶת־כָּל־מִקְנֵהֶ֛ם וְאֶת־כָּל־חֵילָ֖ם בָּזָֽזוּ. וְאֵ֤ת כָּל־עָרֵיהֶם֙ בְּמ֣וֹשְׁבֹתָ֔ם וְאֵ֖ת כָּל־טִֽירֹתָ֑ם שָׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ. וַיִּקְחוּ֙ אֶת־כָּל־הַשָּׁלָ֔ל וְאֵ֖ת כָּל־הַמַּלְק֑וֹחַ בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה”.
מזעזע, נכון? רצח עם, ג’נוסייד, איך קוראים לזה היום? משה רבנו גם מזועזע. הוא לא סתם מזועזע, הוא קוצף! אפליה מגדרית! (שם יד-טו) – “וַיִּקְצֹ֣ף מֹשֶׁ֔ה עַ֖ל פְּקוּדֵ֣י הֶחָ֑יִל שָׂרֵ֤י הָאֲלָפִים֙ וְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֔וֹת הַבָּאִ֖ים מִצְּבָ֥א הַמִּלְחָמָֽה. וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה הַֽחִיִּיתֶ֖ם כָּל־נְקֵבָֽה”! זה מה שמפריע למשה! השאירו את הנקבות בחיים, והרי הם היו בחוד החנית של המאבק הַמִּדְיָנִי. “הֵ֣ן הֵ֜נָּה הָי֨וּ לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בִּדְבַ֣ר בִּלְעָ֔ם לִמְסָר־מַ֥עַל בַּה’ עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וַתְּהִ֥י הַמַּגֵּפָ֖ה בַּעֲדַ֥ת ה’. וְעַתָּ֕ה הִרְג֥וּ כָל־זָכָ֖ר בַּטָּ֑ף וְכָל־אִשָּׁ֗ה יֹדַ֥עַת אִ֛ישׁ לְמִשְׁכַּ֥ב זָכָ֖ר הֲרֹֽגוּ. וְכֹל֙ הַטַּ֣ף בַּנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדְע֖וּ מִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר הַחֲי֖וּ לָכֶֽם”.
כפי שנמסר לנו מרבותינו, בנות עד גיל שלוש הושארו בחיים, וכל היתר – נטבחו למוות. בהמשך (פסוק לה), אנו למדים כי נשארו 32,000 בנות מתחת לגיל 3. חשבון פשוט מעלה, כי היה פחות או יותר אותו מספר של בנים באותו גיל, ואם לא היה שינוי דרמטי במספר הילדים בגילאים היותר גדולים, אז עד גיל 6 היו 128,000 ילדים מדינים, ועד גיל 12 – מעל חצי מליון. מתוכם, הושארו בחיים 32,000 ילדות עד גיל 3 שנלקחו בשבי.
כך מתנהג מי שמבין, כי המלחמה היא לה’, כי החרוף והגידוף של הגויים הוא כלפי ה’. כך מתנהג מי שמבין, כי המלחמה כאן היא על כבוד שמים, ולא על ‘בטחון’ מפוקפק ליושבי הדרום. כך מתנהג מי שאינו לוקה ברחמנות של טפשים על עם, אשר שיתף פעולה בגלוי עם הנאצים, ואחר כשלונם – המשיך את מפעל השמדת העם היהודי בדבקות. כך מתנהג מי שמבין, כי אין צורך בועדת חקירה לאירועי ‘השביעי באוקטובר’, משום שהמסקנה האמיתית היחידה כתובה גם היא בפרשת השבוע שלנו (בפרשה השניה – פרשת מסעי – לג נה-נו) שחור על גבי לבן – “וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ. וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם”.
במקום לענות לאנטישמים של העולם ולהסביר להם שאנחנו לא מבצעים רצח עם, הגיע הזמן להתנהג באמת לפי התורה הקדושה ולהסביר את האמת הפשוטה, ולפיה העזתים הביאו את אסונם על עצמם, כמו המדינים בזמן משה, וכמו הגרמנים והיפנים בזמן מלחמת העולם השניה, כאשר גויים שפויים הבינו, שלא מרחמים על ‘חפים מפשע’ כאשר נלחמים בעם שקם להשמיד אותך.
ג’ו ביידן אמר בשעתו, כאשר לחץ על ישראל להכניס סיוע למרצחים, כי לכן הוקם האו”ם, כדי שלא נחזור על מה שעשו לדרזדן ולשאר ערי גרמניה שהופצצו בלא רחמים. כמה טוב שביידן לא היה אז נשיא ארה”ב, כי אילו אכן היה יושב אז בבית הלבן – אדולף היטלר היה כובש את העולם! הגיע הזמן להפסיק להצטדק ולתרץ ולהתפתל. הגיע הזמן להבין, כי את מלחמות ה’ אנו נלחמים באויביו, והענישה הקולקטיבית מעוגנת היטב במקורותינו.
אולי ישנם יהודים, לרבות כאלו השומרים מצוות כלפי חוץ, אך רחוקים כמטחווי קשת מהמושגים התורניים השורשיים, אשר נעים בחוסר נוחות כאשר מעמתים אותם מול המושגים התורניים המקוריים, אשר לא תואמים את מה שמוחם המערבי התרגל אליו. אך זאת עלינו לדעת, כי התורה בנויה על ערכים, על רעיונות, על מושגים, והמצוות החיצוניות אינן אלא ביטוי של אותם מושגים. בגלותנו בין האומות, הושפענו בעל כרחנו ממושגים נוכריים. משחזרנו לארצנו, הגיע הזמן להשליך אותם מעל פנינו ולאמץ בחזרה את מושגי התורה הקדושה ולחדול מלהתנצל בפני עולם צבוע, אשר מעדיף לראות אותנו בכבשנים ותומך במרצחים העזתים, אשר מחכים בכליון עיניים להזדמנות לשחזר את הטבח הנורא שבצעו לפני פחות משנתיים. ראש הממשלה, שהרבה להשוות אותם לנאצים, חייב להבין שאכן עלינו להתיחס אליהם כמו לנאצים. לנאצים לא מכניסים סיוע. לנאצים לא דואגים שלא ימותו מרעב. לנאצים לא נותנים הזדמנות לטבוח בנו שנית!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת: 1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG