The Torah On Peace and Non-interventionism

The Enemy Of My Enemy Is Our Enemy

We recently read:

יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל. יג וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ. יד וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ–הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.1

Rav Ya’akov Kamenetsky comments:

והנה מצינו כמה פעמים במקראות וחז”ל שדתן ואבירם היו שונאים את משה. ולכאורה בשלמא דתן שפיר שנא אותו ומפני שהוכיחו וקראו רשע, אבל אבירם מדוע היה הוא כועס על משה, והלוא אדרבא הוא רב את ריבו.

אבל באמת נראה לי דלמדנו מזה לימוד גדול, דהא דתן ואבירם היו אחים וכדאשכחן בבמדבר כ”ו פ”ט ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם קרואי העדה וגו’, ואם כן ילפינן מזה שבין אחים אם יתערב זר הם ישלימו ביניהם והכעס ישאר על הזר והבן.2

Rav Ya’akov’s “great lesson” is actually an ancient Middle Eastern aphorism:

I against my brother, my brothers and I against my cousins, then my cousins and I against strangers.

My Brother and I against My Cousin; My Cousin and I against the Stranger.

Rav Ya’akov’s actual phrasing seems to be drawn from language of the Rosh:

אל תתעבר אל ריב לא לך כי לסוף הם ישלימו ביניהם ואתה תשאר בכעס:3

  1. שמות ב:יא-טו – קשר [↩]
  2. רב יעקב קמנצקי, עיונים במקרא (נוא יורק תשד”מ) שמות ב:יג עמוד קלב [↩]
  3. אורחות חיים לרבינו הרא”ש ז”ל (ברוקלין תש”ן), ליום רביעי אות ס”ה – קשר [↩]

From Bein Din Ledin, here.

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.