Why so many Gedolim pictures? See this painful article.
An excerpt:
I recently commented to a good friend that a quick walk though the buildings of their mosdos reveals a substantial number of large, framed photos of their rebbe (estimate anywhere between 25-40). In all of those buildings, just how many Shivisis are found? (The signs that say שויתי ה’ לנגדי תמיד. They can glorify their rebbe. But do their yeshivas push the agenda of Emunoh in Hashem?)
Never forget past crimes by lofty heads of state. Such as Barak’s Lebanon retreat. And Bibi’s erosion of the legitimacy of Jewish self-defense.
A reminder suffices (by Moshe Feigin).
YWN: Teudat Zehut Forgery Operation Uncovered In The Shomron
The title is self-explanatory.
The “counterfeiting” enterprise was found in an Arab village. The Israeli police almost never enter those places in cases of real, man-to-man crime. “Officer safety” is more important. And they are intimidated by those whom they believe to be the rightful owners of this land, as Moshe Feiglin always says. But crimes against the government, such as “treason” are always treated far more severely than the mere murder of fellow tax-slaves, which harms the owners far less.
Although Israeli Arabs have it good from the state in many ways, they do suffer a lack of “law and order”. The state forbids competition in policing and erect barriers against private security but then refuse to do the job (however ineptly) themselves, either.
הודעה שהועברה
מאת: Mordechai Adler <adler.motti@gmail.com>
תאריך: 23 באוגוסט 2016 בשעה 20:08
נושא: מתיבתא גבורת ארי
אל:
שלום!
מומחה בתחום הבטיחות פעם סיפר לי “איך מונעים תאונות? על ידי שמונעים כמעט תאונות!” וכולנו מכירים את זה מהנהיגה עם פלאפון ביד. כמעט תאונה, כמעט תאונה כמעט תאונה וה’ יעזור הלאה! עיקרון זה נכון גם לגבי נשירה מן הישיבה/דת. נשירה סמויה מבטיחה נשירה גלויה!! איך מונעים נשירה גלוייה על כל השלכותיה ההרסניות? על יד שמונעים נשירה סמוייה.
ומה ההבדל בין נשירה סמוייה לגלוייה? בנשירה גלוייה, יש כבר שינוי מסגרת, סגנון, לבוש ודיבור מעל ומעבר לקיומם או אי-קיומם של מצוות. בנשירה סמוייה, המסגרת ושאר הסממנים החיצוניים נשארים אבל ישנה ריקנות פנימית בה הבחור מרגיש שאין לו כל תועלת או סיפוק במה שהוא עושה עם עצמו בישיבה.
שלא נטעה את עצמינו! בחורים שלמדו והצטיינו בחיידר ובישיבה קטנה והפסיקו ללמוד כשהגיעו לישיבה גדולה אינה תופעה נדירה. ישנם אלפים המסתובבים בעולם הישיבות ובשלב הזה הם אינם מעוניינים להיחשב לכישלון כשלהנהלה אין סיבה מספקת לסלקם.
אבל זו פצצה מתקתקת. פתרון שאינו נותן לבחורים אתגר וסיפוק נועד לכישלון. לכן קמה מתיבתא “גבורת ארי”, להילחם בתופעות של ישיבות לנושרים למיניהן. במתיבתא “גבורת ארי” הבחורים ילמדו לימודי קודש ולימודי חול וייבחנו על לימודיהם והשיגיהם. מי שיעבוד קשה, יצליח וייהנה ומי שלא, עדיף שלא יגיע לכתחילה.
המתיבתא תקום בעז”ה ברמלה עם פנימייה. ר”מ שיעור א’ יהיה הרב משה יחזקאל פיליפס שליט”א בוגר ישיבת “מערבא” ו”חברון” – גבעת מרדכי. לפרטים נוספים, אפשר להירשם ב https://goo.gl/forms/dO3EpsqQl
בתום שנתיים, תלמידי המתיבתא יכולו לחזור ללמוד בכל ישיבה ובית מדרש בארץ עם תעודת בגרות מוכרת ביד.
בברכת התורה,
מרדכי אדלר
מנהל
ציטוט מתוך כתבה באתר סרוגים:
רב שאוסר על יהודים לעלות להר הבית, פוסק למעשה שאת הר הבית יש למסור לערבים. רב שאוסר על יהודים לעלות להר הבית, פוסק שהשועלים ימשיכו להלך בהר ציון ששמם. רב שאוסר על יהודים לעלות להר הבית, פוסק שהבית השרוף והחרב ישאר שרוף וחרב.
רב כזה אינו מחמיר, רב כזה הוא רב מקל. מקל קולא גדולה. הוא מאפשר לספר התורה להשרף, ובלבד שלא יגעו בו ביד. מי שמחמיר – מציל את ספר התורה. רב שמחמיר במצות קדושת המקדש – יורה ליהודים לעלות להר הבית.
ולמעשה, זה הרבה יותר פשוט מהדוגמא של ספר התורה. כי ספר תורה, באמת לכתחילה אין לגעת בו כשאינו עטוף. אבל עליה להר הבית כדינה אחרי טבילה – אין בה שום איסור. היא אפילו מצוה.