אבקש מאד לא להספידני, לא בפני ולא שלא בפני ולא לעשות עצרת התעוררות או עצרת אבל, או כל מיני שמות שבודים והכוונה בהם להספיד.
I’m not going to delve into the instruction itself, the predictable ruling overriding his wishes, etc. But I do find his impatience with this one legal fiction noteworthy (regular Halacha aside). See? You don’t need Semicha to know some things! And don’t you love how he heads off the exits in advance by saying “או כל מיני שמות שבודים”?
Indeed, Rabbi Steinman, while living, would often criticize the silly euphemisms employed to eulogize the deceased during times this is forbidden (apart from special requests).
Needless to say, legal loopholes are more resistant than regular sins (which are no picnic to eradicate, either). And this is done by people important enough to be doing the eulogizing itself; other rabbis.
Just like Shabbos Hagadol speeches lacking in practical Halacha, given by rabbis.
Mishna Berurah 429:2:
ועכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול… ובשבת שובה [והעיקר להורות לעם דרכי ה’ ללמד המעשה אשר יעשון דהיינו דיני הגעלה וביעור חמץ ואפיית המצה ושאר הלכות פסח וכן בשבת שובה לדרוש לפניהם הלכות יוה”כ וחג הסוכות לבד מה שדורש מענין התשובה אבל אם יהיה הדרשה רק בפלפול או דרוש בעלמא אין יוצאין בזה ידי חובתן]…
The fish rots from the head down. But don’t give up!