On Cursedian Dualism

Mesillat Yesharim: Should We Treat This World with Disdain?-Interview with Rabbi David Bar-Hayim

WEDNESDAY, 10 FEBRUARY 2016 09:58
The book “Mesillat Yesharim” contains expressions of disdain for this world, as compared to Olam HaBah.

In the following video interview Machon Shilo’s Rabbi David Bar-Hayim assesses whether we should indeed treat this world with disdain:

In English:

:בעברית

From Machon Shilo, here.

מותר לקיים אילן שהורכב באיסור?

אם מותר לקיים אילן שהורכב באיסור

[א] איסור הרכבת אילן ● [ב] חומרת הרכבת אילן על כלאי זרעים וכלאי כרם ● [ג] כלאי זרעים וכלאי כרם אסור לקיים ● [ד] מה הדין בהרכבת אילן אם יש בזה איסור קיום ● [ה] יש בזה מחלוקת ראשונים ואחרונים ● [ו] ראיה מן הירושלמי שאין איסור בקיום הרכבת אילן ● [ז] להרבה ראשונים מפורש בבלי שמותר לקיים הרכבת אילן ● [ח] ראית החזו”א שיש איסור קיום בהרכבת אילן והדחיה ● [ט] דעת החתם סופר ● [י] סיכום

11-6135o4F9gc.jpg (768×990)

12:03 (07/02/16) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

[א]

איסור הרכבת אילן

למדנו במשנה (מסכת כלאים פרק א משנה ז) “אין מביאין אילן באילן ירק בירק ולא אילן בירק ולא ירק באילן ר’ יהודה מתיר ירק באילן”.

[ב]

חומרת הרכבת אילן על כלאי זרעים וכלאי כרם

בגמרא קידושין למדים שיש בזה חומרא לעומת כלאי זרעים וכלאי כרם, שהרכבת אילן הוא מן התורה גם בחו”ל. וז”ל הגמ’ (קידושין דף לט עמוד א): “אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לוקין על הכלאים דבר תורה. [הכוונה בחו”ל] אמר ליה רבי אלעזר בר’ יוסי, והאנן תנן: הכלאים – מדברי סופרים! לא קשיא: כאן בכלאי הכרם, כאן בהרכבת האילן; כדשמואל, דאמר שמואל: את חקתי תשמורו – חוקים שחקקתי לך כבר, בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע – מה בהמתך בהרבעה, אף שדך בהרכבה; ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בח”ל, אף שדך נוהג בין בארץ בין בח”ל. ואלא הכתיב: שדך! ההוא, למעוטי זרעים שבח”ל”.

[ג]

כלאי זרעים וכלאי כרם אסור לקיים

כדגרסינן במשנה (מסכת כלאים פרק ח משנה א) “כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים ואסורין בהנאה כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכל שכן בהנאה כלאי בגדים מותרין בכל דבר ואינן אסורין אלא מללבוש, כלאי בהמה מותרים לגדל ולקיים ואינם אסורים אלא מלהרביע, כלאי בהמה אסורים זה בזה”.

[ד]

מה הדין בהרכבת אילן אם יש בזה איסור קיום

אולם האם איסור לקיים הכלאים נוהג גם בהרכבת האילן או לא, והשאלה היא האם נדמה הרכבת האילן להרבעת בהמה שאין בו איסור קיום, או נדמה לכלאי זרעים שיש בזה איסור קיום.

והיינו משום שבמשנה (פ”ח של כלאים) כתוב שאסור לקיים כלאי זרעים וכלאי כרם, ואילו כלאי אילן לא הוזכר שם, רק כתוב (פ”א מ”ז) שאסור להרכיב אילן ע”ג אילן, ולא מדברים על קיום, ולענין כלאי בהמה כתוב שאסור להרביע ומותר לקים, ואילו קיום בהרכבת האילן לא כתוב לא היתר ולא איסור.

[ה]

יש בזה מחלוקת ראשונים ואחרונים

מקור האוסר הוא הרא”ש (הלכות קטנות לרא”ש מנחות הלכות כלאים סימן ג) שכתב שלוקין על הרכבת אילן וקיומו. וז”ל: “אף על פי שלוקין על הרכבת האילן ועל קיומו אפ”ה הפרי מותר”.

הועתק בשו”ע (סי’ רצה סעי’ ז) שמדבר על איסור הרכבת אילן, וז”ל “אסור לקיים המורכב כלאים, אבל הפרי היוצא ממנו, מותר, ואפילו לזה שעבר והרכיבו. ומותר ליקח ענף מהמורכב ולנטעו במקום אחר”.

אולם בתוס’ הרא”ש (סוטה דף מג ע”ב) מסתפק בזה, וז”ל: “ואפשר דהרכבת האילן מותר לקיים, דכי היכי דילפינן הרכבת האילן מהרבעת בהמה לאסור בחוצה לארץ הכי נמי ילפינן מיניהו דמותר לקיימן, ובכלאי בהמה תנן כלאי בהמה מותרין לגדלן ולקיים ואינן אסורין אלא להרביע”.

וא”כ יש כאן סתירה ברא”ש.

ועי’ חזו”א (כלאים סי’ ב ס”ק ט) שכתב שמה שהרא”ש נוטה שאין איסור בקיום בהרכבה זה מדאורייתא, אבל מדרבנן אוסר, ובזה מיישב הסתירה ברא”ש [תירוץ זה קצת קשה, דלשון הרא”ש משמע שיש בזה איסור תורה.

ובריטב”א (קידושין דף לט עמוד א) כתב שלא מצאנו איסור בקיום כלאים באילן, וז”ל: “ומכאן אזהרה למרכיב אילן שהוא לוקה משום לאו דשדך לא תזרע ואסור לעשותו על ידי גוי כדאיתא בירושלמי(כלאים פ”א ה”ד), והיינו מדרבנן, ולא מצינו איסור במקיים אלא בכלאי הכרם דכתיב בהו לא תזרע תרי זימני כדאיתא התם (ע”ז דף סד ע”א)”. עכ”ל. וממילא ס”ל שאין איסור במקיים אילן המורכב מכלאיים.

בשו”ע (סי’ רצה סעי’ ז) כתב שזה אסור. ואילו דעת הערוך השולחן (סי’ רצה סעי’ יז) שמותר לקיים אילן שהורכב באיסור. ודעת החזו”א (כלאים סי’ ב אות ט) שאסור לקיים. [וע’ בזה ביביע אומר (ח”ה או”ח, סי’ יט ד”ה ז. ונראה)].

והריני מעתיק דברי הערוך השולחן (יורה דעה סימן רצה סעיף טז) וז”ל: “כתב רבינו הב”י בסעי’ ז’ אסור לקיים המורכב כלאים אבל הפירי היוצא ממנו מותר ואפילו לזה שעבר והרכיבו ומותר ליקח ענף מהמורכב ולנטעו במקום אחר עכ”ל וכבר צעקו כמה גדולים ככרוכיא דבכל המדינות רובם ככולם הכרמים והפרדסים מורכבים וכמעט שנה שנה דרכם להרכיב והישראל קונה הכרם או הפרדס וכיון שאסור לקיימן הרי מחוייב לעקרן ואין מי שיעשה כן ונמצא שכולם עוברים בכל יום על לאו דמקיים כלאים ויש מי שרצה לפסלם לעדות ואינו כן דאינו פסול לעדות אלא בלאו שע”י מעשה דלוקין עליו וכאן אין הישראל עושה מעשה [כנ”י סי’ צ”ט] ואין לומר דבלא מעשה אין איסור כלל דלהדיא אמרינן בירושלמי ריש פ”ח דכלאים אמשנה דכלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים וכו’ מה כר”ע דאמר המקיים בכלאים לוקה אר’ יוסא הכל מודים באיסור שהוא אסור ע”ש ויש מי שטרח לחלק בין א”י לח”ל כשאינו ע”י מעשה לפי הנראה מתוס’ [עבודה זרה ס”ד א] דאפילו לר”ע לא אסר בלא מעשה [ח”ס סי’ רפ”ח] וא”א לומר כן חדא דזהו נגד הירושלמי שהבאנו וגם מתוס’ לא מוכח כן ע”ש [הלב”ש בסופו סי’ ק”ו כתב דתפוחי יער הוי כלאים עם תפוחי פרדס והמשכנ”י סי’ (ס”ו) [ס”ט]והגרא”ז מרגליות דחו דבריו דמין אחד הם ועכ”פ כולם הרעישו על מה שאין נזהרין בזה וגם הח”ס שם]”.

סעיף יז: “ולענ”ד נראה ללמד זכות על כלל ישראל דהנה יש לדקדק במשנה רפ”ח דכלאים דתנן כלאי הכרם אסורין לזרוע ולקיים וכו’ כלאי זרעים אסורין מלזרוע ומלקיים וכו’ כלאי בגדים מותרים בכל דבר וכו’ כלאי בגדים מותרין בכל דבר וכו’ כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים ואינן אסורין אלא להרביע וכו’ ע”ש, ולמה לא חשיב כלאי האילן, וכן הרמב”ם ריש פ”א כתב ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו, וכן בפ”ה דין ח’ בכלאי הכרם כתב אחד הנוטע ואחד המקיים כיון שראה כלאים צמחו בכרמו והניחם ה”ז קידש וכו’, ואלו בכלאי אילן בפ”א דין ה’ כתב כלאי האילנות וכו’ המרכיב אילן באילן ה”ז לוקה וכו’ ולמה לא הזכיר כאן המקיים, וכן הא דתנן בריש שקלים באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ובריש מועד קטן דבחוה”מ יוצאין ב”ד על הכלאים, ואמרינן בגמ’ שם [ו’ א] ורמינהי באחד באדר וכו’ ומתרץ כאן בבכיר כאן באפל כאן בזרעים כאן בירקות, ואמרינן שם בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהם לפני בהמתן והיו שמחים התקינו שיהא עוקרין ומשליכין על הדרכים וכו’ התקינו שיהא מפקירין כל השדה כולה ע”ש, ולמה לא הזכירו כלאי אילן כלל, וכן בכל הש”ס כשהביא הך דמקיים כלאים הביא ברייתא דהמנכש והמחפה בכלאים לוקה ר”ע אומר אף המקיים בריש מ”ק, ובשלהי מכות ובהשוכר [עבודה זרהס”ד א] וזהו הכל בזרעים וירקות ותבואות שיש בהם ניכוש וחיפוי אלא וודאי דבכלאי אילן ליכא כלל איסור דמקיים כלאים, וטעמא רבה איכא במילתא דהא כלאי אילן למדנו מכלאי בהמה מקרא דבהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה [קדושין ל”ט א] וכמ”ש בסעי’ א’, וכיון שכל עיקר האיסור למדנו מכלאי בהמה הרי להדיא שנינו שם דכלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים, וממילא דגם כלאי אילן כן הוא, ולכן השמיטם התנא משום דחד דינא אית להו, ועוד דבשלמא כלאי זרעים וכלאי כרם שעומדין עתה באמצע גידולן וכשיתגדלו יתלשום לגמרי שייך קיום בעת שהם בגידולם והיינו להניחם שיתגדלו אבל בכלאי אילן האיסור הוא רק לשעה קלה ואח”כ עומדת העץ לעולם ואין עושים לה מאומה והפירות גדילים מאליהם והרי הם מותרים באכילה וא”כ מה שייך בהם מקיים כלאים, ועוד דלקצוץ אילן איסורא נמי איכא משום לא תשחית את עצה ולפ”ז לדעת הרמב”ם וכפי כל סוגיות הש”ס לא שייך כלל באילנות מקיים כלאים”.

עכ”ל הערוך השולחן.

[ו]

ראיה מן הירושלמי שאין איסור בקיום הרכבת אילן

ונבאר הדבר שהעיקר כדעת הערוך השולחן לפי מה שנכתוב אי”ה, מבואר ההיתר מפורש בירושלמי, וכדעת הריטב”א בקידושין, וכן בדברי הרמב”ן ר”ן ורשב”א וריטב”א (ר”ה ט ע”א) מפורש זה גם בבבלי, שמוקים הברייתא “אחד הנוטע אחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית ל’ יום לפני ר”ה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית”, דאיירי בהרכיב ע”ג אילן סרק שיש בזה איסור הרכבה, ומ”מ כתוב שמותר לקיים בשביעית, אלמא שאין בזה איסור כלאים לקיים אילן שהורכב באיסור וזה דלא כהרא”ש והשו”ע.

ונראה לדייק מן הירושלמי ערלה הנ”ל שמותר לקיים אילן שהורכב באיסור.

ומקודם נביא דברי הספרא (קדושים פרשה ב פרק ד יז) שהמרכיב ע”ג אילן סרק כשזה אינו מינו עובר משום כלאים, וז”ל: “מנין שאין מרכיבים עץ סרק על גבי עץ מאכל ולא עץ מאכל על גבי עץ סרק ולא עץ מאכל על גבי עץ מאכל תלמוד לומר את חוקותי תשמורו”. [והובא ברמב”ן (ר”ה דף י ע”א)ובר”ש (כלאים פ”א מ”ז) בשם הירושלמי].

וכעת נביא דברי הירושלמי (ערלה פרק א ה”ב) לראיה שאין איסור כלאים בקיום הרכבת אילן שנטעו באיסור, וז”ל: “תני גוי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן חייב בערלה, ערלה מאימתי הוא מונה לו משעת נטיעתו, רבי שמעון בן לקיש אמר בלבד דברים שהן באין במחשבה כגון חרובי צלמונה וחרובי גידודה אבל ערבה כנטוע בארץ, רבי יוחנן אמר אפילו ערבה והתנינן אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה ואם נטע או הבריך או הרכיב ייעקר, על דעתיה דר”ש בן לקיש דו פתר לה בערבה ניחא, על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אפילו ערבה למה לי יעקר, שנייא היא שהן מתאחין בשביעית, והיידא אמר דא הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה שלימה ומותר לקיימה בשביעית פחות משלשי’ יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה שלימה ואסור לקיימו בשביעית אבל אמרו פירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט תני רבי יהושע אוניא לית כאן מרכיב אמר רבי אבא מרי אפילו כר’ שמעון בן לקיש לית כאן מרכיב לשעבר הא בתחילה לא“. עכ”ל הירושלמי.

נביא ביאור הרידב”ז לירושלמי (מסכת ערלה פרק א הלכה ב) וז”ל: “תני עכו”ם שהרכיב אילן מאכל ע”ג אילן סרק כו’ חייב בערלה ערלה מאימתי. תיבת ערלה מחק הגר”א ז”ל בכי”ק וה”ג חייב בערלה מאימתי הוא מונין לו רצה לומר במרכיב מאימתי המנין לשני ערלה אם מזמן הרכבה או מזמן נטיעה, ע”ז קאמר דמונין משעת נטיעת האילן ולא מזמן הרכבה ע”ז קאמר רשב”ל ובלבד בדברים שהם באין במחשבה ר”ל שלא הרכיב ע”ג אילן סרק לגמרי אלא ע”ג סרק שיכול לבוא לתורת אוכל במחשבה כגון חרובה צלמונה וכו’ אבל אם הרכיב ע”ג ערבה דהוא סרק גמור ע”כ דמונין מזמן הרכבה דחשיב ההרכבה כאילו נטוע בארץ, ר’ יוחנן אמר אפילו ערבה ר”ל אפילו הרכיב ע”ג ערבה דהוא סרק גמור מ”מ מונין משעת נטיעת הערבה. ופריך והתנינן אין נוטעין ואין מבריכין כו’ ואם נטע כו’ יעקור. ע”ד דרשב”ל פתר לה בערבה ר”ל דרשב”ל מוקי להברייתא הזאת בערבה דאז מונין משעת ההרכבה ע”כ מכיון שהרכיב ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר”ה נמצא דכיון דישראל מונין לשביעית ימנה משעת הרכבה. אבל לר’ יוחנן קשיא דלמה יעקר, הא כל הטעם דיעקור הוא משום דישראל מונין לשביעית ולדידי’ המנין הוא מזמן הנטיעה. ומשני שניא היא שהן מתאחין בשביעית פי’ דהוא משום מלאכת שביעית דבהרכיב פחות מל’ יום מתאחד הוא עם האילן בשביעית והגם דעלתה לו השנים לההרכבה משנת נטיעת האילן מ”מ האיחוד הוא בשביעית, א”כ לא קשיא מהאי ברייתא על ר’ יוחנן, והיידא אמרה דא, רצה לומר, אבל מאיזה ברייתא אמרה כן דמנין השנים מתחילין מזמן הרכבה ולא מזמן הנטיעה דיהי’ קשיא לר’ יוחנן, הוא מהאי ברייתא הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ר”ה עלתה לו שנה שלימה וכו’ פחות משלשים יום לא עלתה לו שנה כו’ א”כ מוכח בפירוש דמנין השנים דאימתי עולה לו שנה הוא מזמן ההרכבה דקחשיב בפירוש עלית שנה, ע”ז תני ר’ יהושע אוניא לית כאן מרכיב, רצה לומר דלא גרסינן במתניתא מרכיב, על זה א”ר אבא מרי אפילו כרשב”ל לית כאן מרכיב ר”ל דאפילו לרשב”ל דס”ל דמשכחת לה דמנין השנים יהיה משעת הרכבה ושפיר ניחא הא דתני עלתה לו שנה ולא עלתה לו שנה כגון שהרכיב ע”ג אילן ערבה, מ”מ ע”כ דל”ג בברייתא הזאת מרכיב דהא בברייתא הזאת תני לשון לכתחלה דמותר להרכיב בתחלה, ובאמת אינו מותר, [משום איסור כלאיים] אלא לשעבר ר”ל בדיעבד שייך למיתני בדין דהמרכיב אבל לא לשון בתחלה וכיון דתנינן בברייתא לשון לכתחלה ע”כ דל”ג בברייתא הזאת מרכיב”. ע”כ ביאור הירושלמי.

הנה הירושלמי מקודם חושב שרק לר’ יוחנן צריך למחוק מילת הרכבה בגלל שרבי יוחנן ס”ל שגם בהרכיב ע”ג אילן סרק מונים משעת הנטיעה ואילו בברייתא כתוב שמונים משעת ההרכבה, שהרי כתוב שאם הרכיב לפני ל’ יום עלתה לו שנה ובתוך ל’ יום לא עלתה לו שנה, וא”כ רואים שיש כאן חשבון חדש להרכבה, אבל לריש לקיש שס”ל שבנוטע ע”ג אילן סרק מונים משעת ההרכבה, אי”צ למחוק לשון הרכיב מן הברייתא, שהרי ניתן לאוקים הברייתא כשנטעו ע”ג אילן סרק, ואח”כ כותב הירושלמי, שבאמת גם לריש לקיש צריך למחוק לשון הרכבה, בגלל שלשוןהמרכיב משמע לכתחילה ואילו כשהרכיב ע”ג אילן סרק אסור להרכיב מצד איסור כלאים, שהרי בהכרח מדובר כאן שהרכיב ע”ג אילן סרק שאם לא כן אלא באילן מאכל בודאי מונים משעת הנטיעה.

ועכשיו יש להקשות, אילו היינו אומרים שהמרכיב באיסור אסור לקיים, למה לירושלמי להקשות מכח הדיוק שלשון המרכיב משמע לכתחילה, הרי כתוב מילה הרבה יותר מפורשת בברייתא, שהמרכיב לפני ל’ יום יקיים בשביעית, וכיון שצריך לפרש דאיירי בהרכיב לתוך אילן סרק שזה הרכבה של איסור, איך יקיים, אלא ודאי שס”ל לירושלמי שאין איסור לקיים אילן שהרכיבו באיסור, והאיסור הוא רק להרכיב, וממילא אין זה מפורש ברייתא שמותר להרכיב רק יש דיוק שמותר להרכיב.

וכן מן הברייתא הראשונה שכתוב שאם הרכיב בתוך ל’ יום יעקור ומקשה הירושלמי על ר’ יוחנן שס”ל שגם ע”ג אילן סרק מונים משעת הנטיעה, למה לי יעקור הרי מונים משעת הנטיעה ואין כאן חשש של מנין שנות ערלה של הענף, ולפי האוסרים לקיים קשה הרי בודאי צריך לעקור משום איסור כלאיים.

אולם ראיתי בחזו”א (שביעית סי’ כה ס”ק יג) שבאמת מפרש כך קושית הירושלמי, מן הברייתא השניה, שאם גורסים הרכבה ואיירי בהרכבת איסור, איך יקיים כשהרכיב לפני ל’ יום, ובשביל זה מוחקים מילת הרכיב, אולם לשון הירושלמי לא משמע כלל כך, שהרי רק שואל לשעבר הא בתחילה לאמהרכיב לשעבר הא לכתחילה, דהיינו לשון הרכיב משמע שמותר לעשות כך, ולא שואל מן הדין דלפני ל’ יום יקיים, אלא ודאי שמ’יקיים’ לא מקשה, שאף עם עשה עבירה ברהכבה היה מותר לקיים, וכן מן הברייתא הראשונה מקשה על ר’ יוחנן שס”ל שגם ע”ג אילן סרק מונים משעת הנטיעה, למה לי יעקור, ולפי החז”א קשה הרי בודאי צריך לעקור משום איסור כלאיים, וגם לפני ל’ יום צריך לעקור,

אלא ודאי שאף שאסור להרכיב ענף ע”ג אילן סרק, אבל אם הרכיב אינו חייב לעקור, וממילא ממה שנאמר שלפני ל’ יום יקיים אינו קושיה כלל, אף אם נעמידנו בהרכיב ע”ג אילן סרק.

[ז]

להרבה ראשונים מפורש בבלי שמותר לקיים הרכבת אילן

וכן איתא בבבלי (ר”ה דף ט ע”ב) “אחד הנוטע אחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית ל’ יום לפני ר”ה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית, פחות מל’ יום לפני ר”ה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית”.

למה שביארו הרמב”ן והר”ן והרשב”א והריטב”א הברייתא דראש השנה הזו שזה אותו ברייתא שהובא בירושלמי הנ”ל דאיירי בהרכיב אילן פרי ע”ג אילן סרק, [עי’ במאמר ערלה וכלאים בחושחש שביארנו באריכות שיטות אלו]. א”כ מבואר כאן בברייתא שמותר לקיים אילן שהורכב באיסור, ואף שהירושלמי מוחק הרכבה בגלל שלא רוצים שמדובר בהרכבת איסור, זה רק בגלל שמשמע שלשון הרכיב גם לכתחילה, ולפי הראשונים שמפרשים שבבבלי איירי בהרכיב אילן מאכל ע”ג סרק צ”ל שאה”נ לפי הבבלי מפרשים שאיירי בדיעבד, אבל לשון יקיים אם הרכיב לפני ל’ יום, מוכרח שזה לכתחילה, וא”כ לפי דבריהם מבואר מכאן שמותר לקיים אילן שהורכב באיסור.

ומחמת הקיצור אני מעתיק רק לשון הרשב”א והר”ן שהם יותר קצרים מלשון הרמב”ן, אבל הכל באותו ענין בנושא זה, וז”ל הרשב”א (מסכת ראש השנה דף ט עמוד ב): “הא דתניא אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ר”ה עלתה לו שנה וכו’ אם לערלה ערלה ואם לרבעי רבעי, דאלמא יש בהברכה והרכבה משום ערלה, קהו בה רבוותא קהייתא מדתניא בסיפרא ונטעתם כל עץ מאכל פרט למבריך ומרכיב. ויש מפרשים דהברכה דהכא בשנפסקה מן האב ומשעת הפסקה מונין לה שלש שנים וההיא דהתם קודם שנפסקה. ויש מפרשים דאפי’ קודם שנפסקה אם אינה חיה מן האב חייבת בערלה והכין מוכח בירושלמי (ערלה פ”א ה”ג), ואמרי’ התם מאן מוכח ואהדרו מאן דאכיל דלא דיליה בהיל לאיסתכולי ביה. ומרכיב אמרכיב נמי לא קשיא ההיא במרכיב באילן הנטוע למאכל ומפני שזו בטלה לגבי הראשונה דילדה שסבכה בזקנה בטלה ואפי’ ילדה בילדה לכי מלו שלש לילדה ראשונה שניה נמי שריא. והא דהכא בשנטעה לראשונה לסייג ולקורות שאין בראשונה משום ערלה כלל והילכך זו אינה בטלה לגבה. וכן נמי בשהרכיב בתוך אילן סרק ואף על פי שאינו רשאי משום כלאים. והכין איתא בירושלמי (שם ה”ב)דתני גוי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן יש בו משום ערלה, מאימתי מונין לה משעת נטיעתה“. עכ”ל הרשב”א.

וז”ל הר”ן (על הרי”ף, מסכת ראש השנה דף ב עמוד א): “ואיכא למידק אשמעתין דהכא משמע דנהגא ערלה בהברכה והרכבה ואילו בספרי תניא ונטעתם כל עץ מאכל פרט למבריך ומרכיב יש לומר דהברכה אהברכה לא קשיא דההיא דספרי בשלא נפסקה מן האב והיא יונקת ממנו והא דהכא בשנפסקה א”נ לא נפסקה אלא שאינה יונקת ממנו וכל כה”ג נוהגת בה ערלה ומונין לה משעה שיונקת מעצמה ולא מן האב והכי מוכח בירושלמי ואמרינן התם מאן מוכח ומהדרינן מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאיסתכולי ביה כלומר שכשהיא יונקת מן האב היא הופכת עליה שלא יעמדו כנגד העלין של אב ומרכיב אמרכיב נמי ל”ק דההיא במרכיב באילן הנטוע למאכל ומש”ה לא נהגא ערלה בהרכבה דקי”ל ילדה שסבכה בזקנה בטלה כדאיתא בפרק משוח מלחמה (דף מג ב)ואפילו ילדה בילדה נמי לכי מטו שלש לילדה ראשונה שניה נמי שריא והכי מוכח התם והא דהכא בשנטעה לראשונה לסייג ולקורות לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל ומש”ה אין זו בטלה לגבהומשכחת לה נמי בשהרכיב בתוך אילן סרק ואף על פי שאינו רשאי משום כלאים והכי איתא בירושלמי דתני נכרי שהרכיב אילן מאכל ע”ג אילן סרק אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן יש בו משום ערלה מאימתי מונין לה משעת נטיעתה“. עכ”ל הר”ן.

[הג”ה: כאן יש לתקן מה שכתבנו במאמר “ערלה וכלאים בחושחש“, ששם כתבנו שדעת הרשב”א שבין בהרכבה ע”ג אילן שנטעו לקורות ובין כשהרכיב ע”ג אילן סרק מודדין משעת ההרכבה ודעת הר”ן שמודדין משעת נטיעת הראשון, ואילו הגר”ש ווזנר זצ”ל מסתפק בדעת הר”ן ונוטה שמודדין משעת ההרכבה רק כתב שהגר”א מפרש בר”ן שמודדין משעת הנטיעה וכתבתי שבאמת יש בר”ן סתירה מרישא לסיפא שבתחילה משמע שמודדין משעת ההרכבה ובסוף משמע שמודדין משעת הנטיעה של הראשון, ובאמת נראה כאן שאותו סתירה הוא גם ברשב”א שזה אותו לשון ומה שמפרשים בר”ן מפרשים גם ברשב”א, ועכ”פ לעניננו של היתר קיום באילן שהרכיבו באיסור אין נפ”מ בכל זה, שכאן מפורש שמותר לקיים. ע”כ ההג”ה].

[ח]

ראית החזו”א שיש איסור קיום בהרכבת אילן והדחיה

החזו”א (כלאים סי’ ב ס”ק יא) הביא ראיה שאסור לקיים אילן המורכב, מן הירושלמי (כלאים פרק א ה”ד).

וז”ל המשנה: “ובאילן האגסין והקרוסטמלין והפרישים והעזרדי’ אינן כלאי’ זה בזה”. וגרסינן בירושלמי (שם): “בשוקי של ציפורין היו מרכיבין קרוסטמלין על גבי אגס ראם תלמיד אחד אמ’ להן אסורים אתם הלכו וקצצום ובאו ושאלו ביבנה אמר להן מי שפגע בכם מתלמידי בית שמאי הוו לא אמר אלא קרוסטמיל על גבי אגס הא אגס על גבי חיזרר לא, בתחום אריח היו מרכיבין תפוח על גבי חיזרר ובא תלמיד אחד אמר להן אסורין אתם הלכו וקצצום ובאו ושאלו ביבנה, אמר להן יפה אמר התלמיד”. עכ”ל הירושלמי. ורואים משם שעקרו אילן שהרכיבו באיסור.

ויש לדחות שאולי שם זה לא מצד הדין, רק נתביישו ממה שעשו. וכן שלא ילמדו לעשות כן.

אולם יש להקשות אם אין בו חיוב איך מותר לקצוץ הרי יש כאן בל תשחית, וצ”ל שכל שעושה לתועלת אין בו משום בל תשחית, כמו שמותר לקצוץ כדי לבנות בית, כמו שכתב הרא”ש (ב”ק פ”ח סי’ טו) והובא בט”ז (יו”ד סי’ קטז ס”ק ו), וכן כאן מותר לקצוץ כדי שלא יבואו להתיר, אבל אין חיוב לקצוץ. וכמו שנתבאר מן הירושלמי ערלה הנ”ל.

[ט]

דעת החתם סופר

החת”ס מקודם לא מבין כלל למה קיום הרכבת אילן יהא אסור שמצד הלימודים נראה לכאורה שאין איסור, אולם מכיון שבשו”ע אוסר מצא המקור בלימודים מן הפסוקים שהוא אסור.

וז”ל (שו”ת חתם סופר חלק ו, ליקוטים סימן כה): “ואי עבר והרכיב ע”י גוי אי שרי לקיימו הנה בטוש”ע אוסר ומי יבוא אחריהם אבל לא מצאתי כן מפורש בש”ס או ברמב”ם ורא”ש ולכאו’ הי’ נראה לומר דהרכבת האילן מותר לקיימו דמהקישא אתי’ מכלאי בהמה ובהמה מותר לקיים אפי’ בשעה שרואו’ מין ואינו מינו רובעי’ זא”ז אינו צורך להפרידם ואינו אסור אלא להכניס כמכחול בשפופרת בידים וזה ברור וא”ל דלענין זה נילף לחומרא הרכבה מזריעה דאסור לקיימו דא”כ כלאי בהמה גופי’ נילף מהך הקישא לזרעי’ ותיאסר אפי’ לקיימו וכעת לא ידעתי שום רמז מנ”ל להטוש”ע דאסור לקיים הרכבת אילן וא”ל נמי מק”ו דזרעי’ דמותר בחו”ל ואסור לקיימו בארץ דכלאי בהמה יוכיח וא”ת היא גופי’ נילף אה”נ ותקשה דהא הלכה מרווחת דכלאי בהמה מותר לקיימן וכעת צל”ע.

“והנה רש”י פי’ בע”ז ס”ד ובמכות דמדה”ל למכתב כלאים בהמתך לא תרביע וכ’ בהמתך לא תרביע כלאים וכו’ ש”מ למידרש כלאים שדך לא וצ”ע מה”מ דה”ל למיכתב הכי אדרבא דומי’ דסיפא דכתי’ נמי שדך לא תזרע כלאים ולא דמי לגר אשר בשעריך וגו’ התם שפיר אמרינן מדכתי’ ברישא הנפעל שהוא הגר קודם הפעולה שהוא הנתינה ובסיפא כתי’ הפעולה שהיא המכירה קודם הנפעל שהוא הנכרי ש”מ למידרש לפניו ולאחריו משא”כ הכא דבין ברישא ובין בסיפא לעולם הפועל שהוא הבהמה והשדה קודם הפעולה הכלאים אי מהכ”ת דה”ל להפך השיטה ונ”ל משום דפשיטא לן דהרכבה נמי אסור מהקישא דהרבעה והרבעה דהאילנות היינו הרכבה וכן בשאלתות דר”א קרי’ לי’ הרבעה דאילנות א”כ ה”ל למיכתב בהמתך כלאים לא תרביע כדי למסמך לשדך ולמידרש מיני’ לפניו ולאחריו בהמתך כלאי’ לא תרביע כלאים לא תרביע שדך והיינו הרכבה ומדלא כ’ הכי וסמך עצמו אהקישא ש”מ דבעי’ למדרש כלאים שדך לא למיסר קיומו של כלאים והנה רש”י ריש מ”ק כ’ דנפקא לן מקרא עצמו שדך לא תזרע כלאים וגורעי’ ומוסיפי’ ודורשי’ ואם כן תיהדר קו’ הנ”ל דה”ל למיכתב בהמתך כלאי’ לא תרביע דהא איסור קיום נפקא לן מגורעי’ ומוסיפי’ אע”כ דהך קרא קאי אהרכבה לאסור קיומו וכהטוש”ע כנלע”ד יהי’ איך שיהי’ לא מצאתי שום היתר למנהג ארצכם.

“וזאת לדעת דאסור לקיימו היינו כ”ז שלא נתאחדו והי’ לאחד אבל בשכבר נתאחדו והי’ לאחד באופן שאין ההרכבה שוב ניכר בהם שוב אין בהם איסור קיום וזה פשוט הכ”ד הטרוד. פ”ב יום ב’ י”א מנחם תקע”ג לפ”ק. משה”ק סופר מפפד”מ”. עכ”ל החת”ס.

הנה אף שמסיק לאיסור, אבל הוא צימצם האיסור כל זמן שלא נתאחדו [דברי החת”ס הובאו ביביע אומר (ח”ה סי’ יט אות ז)].

ועכ”פ למדים ממנו שכל מה שחיפש איזה איסור בתוך הפסוקים זה בגלל השו”ע, אבל אילו היה רואה כל סברות המתירים, היה נראה לו כפשטות המקראות שאין בזה איסור.

[י]

סיכום

וא”כ נראה לדינא כדעת המתירין לקיים אילן שהורכב באיסור כמבואר בירושלמי, וכן לדעת הרמב”ן רשב”א ריטב”א ר”ן מבואר זה גם בבלי, וכן הרמב”ם לא הזכיר שום איסור בקיום הרכבת אילן. וזה דלא כהשו”ע (ס”ס רצה).

ויוצא שהיתר הערוך השולחן הוא לא רק לימוד זכות, אלא ההיתר בנוי על הירושלמי והרבה ראשונים בר”ה.

ונראה לומר שלא רק מה שכתב הערוך השולחן סברה שאין עושים פעולה באילן רק הוא צומח מעצמו, שהרי גם באילנות עושים פעולות להשביחו, כמבואר בכל מסכת שביעית, ולשון יקיים המבואר בבבלי וירושלמי, היינו שלא רק שאין חיוב לעקור אלא ממשיך לטפל כרגיל, ומה שכתוב בברייתא שיקיים בשביעית היינו בדברים שמותר לעשות בשביעית וממילא אחר שביעית מותר כל דבר.

נכתב בעזהי”ת ע”י מורנו הרב שליט”א

י”ז שבט תשע”ו

From Rabbi Brand, here.

הפתרון לתקשורת ממשלתית

ערוץ 20 – מורשת ישראל, משקף את שעבוד התקשורת

יחס הממסד הפוליטי לתקשורת ההמונים (רדיו וטלוויזיה) התבסס, מאז הקמת המדינה, על השקפת עולם קומוניסטית-טוטליטארית. חופש הפרט לא היה בראש מעייניו של שלטון מפא”י, אלא הבטחת “ההגמוניה הפועלית” במדינת ישראל – המשכיות שלטון מפלגות השמאל הכלכלי על גווניו.

במסגרת השקפת עולם זו נאסר לחלוטין על אנשי עסקים ליזום הקמת ערוצי רדיו וטלוויזיה. נאסרה על האזרח בחירה חופשית במה יצפה ולמי יאזין. מונופול השידורים נשמר בידי “המדינה”. כלומר, בידי הקבוצה השלטת.

מדינה ומונופולים ממשלתיים מגיבים תמיד באיטיות אחרי התפתחויות טכנולוגיות (משרדי הממשלה טרם הצליחו לאמץ עד היום את השימוש במיילים… צריך לשלוח פקס…). הממשלה ומונופול התקשורת מטעמה התקשו “לעכל” את “החידוש” האחרון של אז – הטלוויזיה; ולכן, נאסרו כליל שידורי טלוויזיה בעשרים השנים הראשונות שלאחר קום המדינה. במדינה עם מוקד שליטה ריכוזי, כל יוזמה “מהפכנית”, כמו שידורי טלוויזיה, צריכה להתבצע על ידי “המדינה”. אבל לבן גוריון היו בעיות אחרות, דחופות יותר, להתעסק בהן – אז העניין נדחה: “חיינו 2000 שנה ללא טלוויזיה אז לא נורא עם נמתין עוד מספר שנים”.

כל דיקטטורה, עוינת לחופש הפרט, מצדיקה את הגבלת החופש בנימוקים “לאומיים” ובנימוקים של “דאגה לציבור” – דאגת השליטים הנאורים להמונים הנבערים.

עם השנים הותר הרסן. הותרו בהדרגה שידורי טלוויזיה ואפילו צבעוניים. גם שידורים בכבלים הותרו – לא לפני שמאות יזמים “פיראטיים” התחברו לבניינים בשכונה ושידרו סרטים בתשלום באמצעות קלטות וידיאו.

שלטון מפא”י אמנם עבר מהעולם, אבל הווירוס הסוציאליסטי התנחל במוחו של העם היושב בציון. כולם משוכנעים שתקשורת ההמונים המשודרת חייבת להיות מוסדרת ומפוקחת לאורכה ולרוחבה. כך קמו לנו רשויות שידור, מועצות שידורים – גופי פיקוח ורגולציה מסועפים ששואבים את כוחם ממאות דפים של חוקים ותקנות סבוכים ומעסיקים מאות או אלפי עובדי ציבור יקרים ומיותרים. הרגולטורים הם התחליף המודרני והיקר למפא”י ההיסטורית.

Continue reading

From Kav Yashar, here.

Zohar and Rebbe Nachman on Learning Torah

Heavenly GPS

If even the worst sinner would take upon himself a set practice to study a fixed amount of Torah every day, he would be able to escape from the ensnarement of evil…

By: Yehoshua Goldstein Update date: 2/9/2016, 19:28

We all know that when you need to get around in this world, there are navigation software programs such as GPS and Waze where you can simply type in the address and be guided to your destination. But what will be in the next world, after the soul is separated from the body and you can’t use your little phone machine anymore to give you directions? How will you then know how to get around?

In the Zohar Parashat Vayishlach (175 b) we are given the answer…

Rebbe Yehuda opened and said, “For the ways of Hashem are straight (Hoshea 14)” – All the ways of The Holy on Blessed be He are all straight and ways of truth, and people do not know and do not pay attention to what they have available for themselves. This is the intent of the verse, “And the Tzaddikim go in them,” for the Tzaddikim know the ways of The Holy One Blessed be He and they toil in the Torah. For all those who toil in the Torah, they know how to go in those ways (of Hashem), and they do not err to the right or to the left. “And the sinners stumble in them,” these are the evil ones who do not toil in the Torah and do not look into the ways of the Holy One Blessed be He, and they do not know to which destinations these ways lead. And since they do not know to look into and toil in the Torah, they stumble in their ways in this world and also in the next world.

Come and see, each person who toiled in the Torah, when he leaves this world, his soul will be able to ascend along those very same ways and paths of the Torah. Those ways and paths of the Torah will be known to him. Those that know the ways of the Torah in this world will be able to travel along them also in the next world, after they leave this world.

And if one did not make efforts in the Torah in this world, and is unfamiliar with its ways and paths. When he leaves this world, he will not know how to travel on those ways and paths in the next world, and he will stumble in them. Then he will travel on other ways that are not the ways of the Torah and there will be aroused upon him many judgements and he will suffer on account of them.

And someone who does toil in the Torah, what is written in his regard?

“When you lie down it will guard you and when you awaken it will be your conversation (Mishlei 6).” When you lie down – In the grave, the Torah will guard you from judgements in the next world. When you wake up – When the Holy One Blessed be He will arouse the souls to revive the dead, the Torah will be the defending agent for your body, to ensure that your body who toiled in the Torah will also receive the merit to return from the dead. And these bodies will have priority in returning from the dead and will merit eternal life since they toiled in eternal life which is the Torah.

Let’s have a look now at a few short conversations of Rebbe Nachman of Breslev recorded by his follower Rebbe Natan in the book ‘Sichot HaRan’ which we can use to help us further understand this piece of Zohar.

Sichot #28: Attempt to go through all of our sacred books in the course of your lifetime. You will have then visited every place in the Torah.

The very rich constantly travel from land to land. They spend huge amounts just so that they should be able to boast that they have been to some faraway place… You should likewise travel everywhere in the Torah. In the Future Life you will then be able to boast that you have visited every place in our sacred literature. At that time, you will also remember everything that you have ever learned.

Sichot #26: In the future, G-d will make every person remember everything he ever learned, even if it was forgotten during his lifetime.

Sichot #23: If a person lacks clothing in this world, others can take up a collection and buy it for him. Such pity is impossible in the Future World. The clothing one needs in the Future World is Torah and good deeds, and these cannot be given as charity. (The Rebbe explains that people will try to offer food and clothing to those crying and suffering in the next world and how they will respond) No! No! We cannot use such food. What we need is the food of Torah and devotion. (And) No! Such clothing is absolutely useless to us. We need Mitzvot and good deeds to cover ourselves with.

The Rebbe then said, “Happy is he who is worthy of eating many chapters of Mishnah, drinking a number of Psalms, and clothing himself with some good deeds.”

Lastly for one who feels that he simply cannot learn Torah because of his great many sins and because of the improper way he has been leading his life up to now, the Rebbe had this to say, Sichot #19: I have a great longing to institute a rule that each person study a fixed amount in our sacred literature each day without fail.

He said that this should even apply to those who are very far from holiness, even those who are caught in the evil trap and sin habitually, heaven forbid. Still, the strength of the Torah is so great that it can free them from their habitual sins.

If even the worst sinner would take upon himself a set practice to study a fixed amount every day, he would be able to escape from the evil trap. The Torah’s strength is so great that it can accomplish everything.

Hashem, please help me merit to make the learning of Torah a fixed practice in my life. May I be consistent in it and never miss a day of my fixed amount of learning. May the power of the Torah that I learn help guide me along the right path in life and may it also help me free myself of all my bad character traits and desires to sin.

May it be my food and clothing in the next world and may it guide me along to all sorts of wonderful delights in the Future World, which no eye has ever seen.

(Leilui Nishmat Shmuel ben Baruch HaLevi A”H and all the other passed on souls of Am Yisrael)

From Breslev Israel, here.

Moshe Feiglin, Identitarian

Why Zehut? By Moshe Feiglin

Feb-04-2013
Because at the root of Israel’s woes is the question, “Who are we?”

Because the great debates, the essential rifts, the real challenges that we face – all revolve around the question of Israel’s identity.

The answers being offered in Israel in the face of the diplomatic/security challenge do not deal with security or peace. They deal with Israel’s identity.

The answers being offered in Israel in the face of the economic/social challenge do not weigh social justice against economic effectiveness. They deal with Israel’s identity.

And the answers being offered in Israel in the face of the religion and state challenge do not deal with religion or state. They deal with Israel’s identity.

The initiators of Oslo and the Expulsion from Gush Katif continue to claim that their intention was – and still is – to bring peace and security. Despite the fact that they brought just the opposite.

Those who push the economy toward more and more government interference pretend to be fighting poverty. Despite the fact that capitalistic countries always suffer less poverty.

“For me, Oslo means being able to forget that I am a Jew,” explained authoress Dorit Rabinian when the Accords were signed. The challenge of peace and security were never the reason. They were the means to the end; the end that would allow their proponents to forget that they were Jews.

The same is true for economics and the religion-state debate. All the sides are hiding behind the masks of different values that have nothing to do with the real reason. For the Left, it is not about Peace. It is about their desire to forget and be ‘normal’. For the Right, it is not about security. It is about settling the Land of Israel. For the Socialists, it is not about concern for the poor. It is about waging war against the rich. And for the Religious, it is not about religion. It is about influence and power.

So if the arena upon which we are waging our battles is not the security, economic, social or religious arena, what is the true arena?

The true arena is the Jewish identity arena. Zehut (Identity) is the political party that removes all the masks and speaks the truth. Zehut is not a party for religious or secular. Zehut is not about Right or Left. We do not care how you define yourself and what is more important to you: Education, human rights, the Land of Israel, economy, ecology, peace or security. As long as you are part of the large Jewish majority that wants to remember that we are Jews – your place is with us.

From Manhigut Yehudit, here.