מדוע היי טק מצליח יותר מענפים אחרים?

תחילת הסוף של תעשיית ההייטק הישראלית?

באמצע שנות השמונים נולד כוכב בשמי קליפורניה – המחשב האישי. החל עידן ההייטק. “הרך הנולד” תפס את הממסד הפוליטי הישראלי לא-מוכן. אף אחד מהמגזרים המסורתיים בכלכלה, או לובי אינטרסנטי קיים, לא ראה בהייטק, שזה עתה נולד, איום קיומי על מיקומו בסמוך לפטמות הכסף של משרדי הממשלה. אילו היה עולה רעיון להקמת מפעל שטיחים או צמיגים נוסף, הייתה מתרחשת “מלחמת עולם” – בידי מי תיפול השליטה – ההסתדרות וחברת העובדים, סקטור אחר, או אולי סתם “משקיע פרטי” שמקורב לשר… אבל בהייטק למזלנו הם לא הבינו ולא ראו בו איום על קבוצות האינטרס הקיימות. 

 

 

הענף החדש לא היווה חזקה מסורתית של שום קבוצה ותיקה ולא איים על אף סקטור. לכן, לא נוצר לובי של ותיקים שעלול היה ללחוץ על הממסד לחקיקה להגנת הותיקים. העדר חזקה מסורתית, יחד עם חדשנות הענף וגילם הצעיר של מועסקיו – מנעו יצירת תמריץ להשתלטות הממסד. לא התפתחו לחצים ל”הסדרת הענף”, ל”הגנה על האזרח”, או להסכמי עבודה “קיבוציים”. הפוליטיקאים בממשלה, בכנסת ובהסתדרות נרדמו. כך ניתנה הזדמנות לענף ההי-טק להתפתח כמעט באין מפריע. 

ענף ההיי טק אינו מאופיין בהשקעות כבדות בקרקע, ציוד, מבנים. מכונות, תשתיות חשמל ומים כבדות. בדרך כלל לא נדרשה “הקצעת קרקע” ממנהל מקרקעי ישראל. הענף גם לא נדרש לרישיון ייבוא לתשומות וגם לא לרישיון תפעול מיוחד. אופי הענף עזר להתחמקות מהביורוקרטיה הממשלתית-מפלגתית. 

לא קשה לתאר היכן היינו היום, אילו כבר בשנות השמונים כל מתכנת היה צריך להצטייד ב”תעודת מתכנת מורשה” מטעם משרד המדע, כל בית תוכנה וחברת סטארט-אפ היו נזקקים לרישיון ולרישום במשרדי “רשם התוכנה והמחשוב” הממשלתי. שיווק תוכנה ומוצרי הייטק לחו”ל היה נתון בידיה הבלעדיות של “מועצת המחשוב הלאומית”. כל השקעה בהייטק הייתה צריכה אישור של המועצה (כדי למנוע כפילויות וכדי לדאוג ל”שיוויוניות”…) ובמליאת המועצה היו יושבים נציגי מפלגות ו”נציגי ציבור”… 

בזמן קצר יחסית, תוך כ-15 שנים, הפך הענף ל”קטר המוביל” של הכלכלה הישראלית. 

לא אלמן ישראל… עו”ד חנינא ברנדס יזם חקיקה להקמת “רשות לאומית להייטק” (גלובס 4.9.2007). הנושא גם הועלה על ידי ח”כ מודי זנדברג, אך לשמחתנו העניין נתקע (בינתיים…).

הרעיון ל”רשות לאומית להייטק” נשמע מאד הגיוני למוח הסוציאל-דמוקראטי ואפילו נכתבה טיוטת חוק. וכך נאמר שם: “יש להכפיף את כל הגורמים העוסקים בתחום אל הרשות המוצעת…” אלמלא פורסם שמו של יוזם ההצעה, אחד מעורכי הדין המובילים בישראל, היינו משערים שהיוזם הוא פוליטיקאי שבאמתחתו מונחת כבר הצעה לאיוש יו”ר הרשות החדשה וחברי מועצת הרשות… על כך כבר נאמר שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות… אם אכן נקבל כתמימות את כוונותיו של עורך הדין המלומד.

 

הווירוס מכה שוב

 

בשנת 2014 חל מפנה היסטורי מדאיג בענף ההייטק: הווירוס הסוציאליסטי חדר לגוף בהצלחה והתמקם לתמיד –  ההסתדרות. עובדי הייטק בחסות ההסתדרות, התאגדו והקימו וועדי עובדים בחברות כמו נס, קומברס, SAP. גם אחרות בדרך. הפליאה היא כיצד הענף החזיק מעמד ללא ההסתדרות במשך למעלה מ-25 שנים.

 

הנזק לא יהיה מיידי, אבל הוא בלתי נמנע. זו רק שאלה של זמן שפעילי הוועד יפסיקו לעבוד בהייטק, יקבלו שכר מלא ויעסקו “פול-טיים” בהגנה על “זכויות העובדים”. נזכה לראות במהרה בימינו בשביתות מלאות ושביתות האטה בחברות הייטק. פיטורים של מתכנת יהיו בלתי אפשריים ואבטלה סמויה תתרחב. מנהלים יחששו לגייס עובדים נוספים ויעדיפו “מתכנתי קבלן”. אחרים יעדיפו מיקור חוץ בהודו.

 

לא רחוק היום שהוועדים ידרשו ש”נציגיהם” ישבו בדירקטוריון החברה כמו “בנאורות שבמדינות אירופה”. גם “הסכמים קיבוציים” יגיעו – שכר אחיד ללא קשר ליוזמה ותרומה לחברה. מינוי ראש צוות תוכנה יהיה באישור הוועד. ולבסוף – עובדים זועמים על “פגיעה בזכויותיהם” יכלאו את המנכ”ל במשרדו.

 

זה טבעם של “חוקי עבודה מתקדמים”.

 

מוטי היינריך

From Kav Yashar, here.

The Sorry Story of the State Rabbinate

When Rav Kook was appointed as Zionist chief rabbi, Rabbi Yosef Chaim Zonenfeld commented prophetically, “Their first chief rabbi is a Kohein. The second will be a Levi, the third will be a Yisroel, and the fourth will be a mamzer.” Indeed, the second chief rabbi was Rabbi Isaac Halevi Herzog, the third was Rabbi Isser Yehuda Unterman, and the fourth was Rabbi Shlomo Goren, who permitted mamzerim.

Excerpted from True Torah Jews, here.

And today…

 

ישעיהו ליבוביץ בענין יחס התורה למדע

המדע או התורה- מי צודק?

המכתב מ אדר א’, תשכ”ב

ונמצא גם בספר רציתי לשאול אותך פרופ’ ליבוביץ … מכתבים אליו וממנו, עמ’ 54

פתח מסמך ב-Word

ב”ה, ל’ אדר א’, תשכ”ב

לכבוד פרופ’ י.ליבוביץ

א.מ.נ.

רצו”ב בזה מכתב מעניין באנגלית מהרבי מליובאוויטש רבי מנחם מענדל שניאורסון מברוקלין, אל אחד הפרופסורים בארה”ב.

אני תקוה שכב’ ימצא ענין רב בתוכן מכתב זה.

בתודה ובברכה

ח’

ב’ אדר ב’ תשכ”ב

לכבוד מר ח’ הנכבד,

תודתי נתונה לך על מכתבו של הרבי מליובאוויטש שהואלת לשלוח לי.

קראתיו בעיון ובשימת לב רבה, אולם לא אכחד שלא נהניתי ממנו ושאינני רואה את שיטתו כנאותה לקירוב האדם לאמונה ולקבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצוות. לפי עומק הכרתי, משגה חמור וטעות גמורה הוא להשתדל “להציל” (כביכול) את אמיתת התורה ע”י הטלת ספק בוודאות של הכרות מדעיות וע”י הנסיון להוכיח ולהסביר ש”אמת מדעית” אינה ענין של ודאות אלא ענין של הסתברות בלבד, ואילו האמת של התורה היא ודאית ומוחלטת.

כל העושה זאת מעיד על עצמו שהוא מתייחס לתורה הקדושה באותו אופן שהוא מתייחס לספר-לימוד בפיסיקה, כימיה, ביולוגיה וכו’. ז”א – שהוא מעריך אותה מבחינת היותה מקור של אינפורמציה לאדם – ואין בינה לבין ספר לימוד מדעי אלא שהאינפורמציה שהתורה מוסרת מהימנה יותר.

בכך האדם מעיד על עצמו שאין הוא מבין כלל את המשמעות של כתבי-הקודש, שהרי כל עניין של אספקת אינפורמציה לאדם – ככל עניין של סיפוק צורך אנושי – חולין הוא ולא קודש, ובנדון זה אין שום הבדל בין סיפוק צורך הגוף, כגון מאכל ומשתה, ובין סיפוק צורך הנפש, כגון ידיעה והשכלה.

עניינה של התורה הקדושה ושל כל כתבי הקודש אינו אלא מעמדו של האדם לפני ה’ וחובת עבודת ה’ – ולא הקניית ידיעות על העולם, על הטבע, על ההיסטוריה ואפילו לא על האדם עצמו. והוא הדין גם בהלכה ובתושבע”פ.

הסעיף הראשון של השו”ע או”ח הוא: “יתגבר כארי לקום בבוקר לעבודת ה'” – לא “לקום בבוקר כדי לדעת איך נברא העולם”. לדעת איך ומתי נתהווה העולם – דבר זה חשוב רק מבחינת המחקר המדעי, והוא אירלבאנטי מבחינת הדת והאמונה . מעמדו של האדם לפני ה’ וחובתו לאלוקיו אינם תלויים ואינם מותנים בכך, אם העולם קדמון או מחודש, אם נברא ומתי נברא ואיך נברא ומה היו תולדותיו ותולדות האנושות.

כל אלה הן דאגות של האדם, דאגות אנושיות, אינטרסים של ידיעתו והכרתו, ובהם עוסק המדע ואילו לדת ולאמונה, לתורה ולמצוותיה, יש דאגות אחרות לגמרי – דאגות קדושות, כפי שהן מנוסחות באותו סעיף ראשון של שו”ע.

ממש מגוחך הוא הרעיון שהתורה ניתנה לבני אדם כדי ללמד אותם פרק במדעי הטבע, או במדעי ההיסטוריה, ושהשכינה ירדה על הר סיני כדי למלא תפקיד של פרופסור לפיסיקה, ביולוגיה, אסטרונומיה וכו’ – רק שהשי”ת הוא פרופסור טוב יותר מאשר הפרופסור באוניברסיטה! רעיון זה הוא לא רק מגוחך אלא ממש חירוף וגידוף.

כל הניגש לתורה מבחינת האינפורמציה המדעית שהיא מספקת (או לא מספקת), מעיד על עצמו שאין הוא ניגש אליה מבחינת הכוונה לעבוד את ה’ אלא מבחינת הכוונה שה’ (כביכול) יעבוד אותו וישרת אותו ע”י מתן אינפורמציה לסיפוק צרכי ידיעתו; לשון אחרת: הוא אינו מאמין בתורה ובנותן התורה אמונה לשמה, אלא אמונה שלא לשמה, אמונה שהיא לצרכיו הוא.

האדם המאמין באמת (ברוח האמונה של יהדות ההלכה, התורה והמצוות) אינו דורש מן התורה שתלמד אותו משהו על אודות העולם, הטבע, האדם וההיסטוריה; אם הוא מעוניין בבעיות הללו – הוא מטריח את עצמו ואת מדעו כדי לברר אותן, ואין הוא מתחצף להטריח בכך את השי”ת.

מן התורה הוא מבקש דבר אחד בלבד : שתורהו ללכת בדרכי ה’, לפיכך הוא מבין שכל מה שהתורה אומרת על אודות העולם והטבע לא נאמר לשם הקניית ידיעות לאדם – שזהו ענין של חול ולא עניין של קודש – אלא מתוך מגמה דתית, שדבר אין לה ולאינטרס המדעי.

כל החיטוט הרעיוני בשאלות כגון: “האם ברא ה’ את העולם, מתי בראו ואיך בראו” וכו’ – יש בו הרבה ממיתולוגיה ומהגשמת ה’. כל מי שתפס את כל עומק משמעותו של “שה’ יתברך אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל” – מבין שאין הבדל בין הפסוק “בראשית ברא . . .”וכו’ לבין הפס’ “וירד ה’ על הר סיני”, ושהשי”ת אינו פונקציונר של עולם, כדי שאפשר יהיה להקשות ממה שאנו יודעים על העולם (מן המדע) על מה שהתורה האלוקית מצאה לנכון להגידם, וד”ל.

ע”י התפיסה האמונית-דתית של התורה, מתבטלת מעצמה כל הבעיה של הניגוד בין התורה ובין מה שידוע לנו מן המדע, בלי כל תירוצים דחוקים ובלי כל ויכוח סרק עם הידיעות וההכרות שאנו רוכשים לעצמנו מן המדע.

בהוקרה ובכבוד,

 ישעיהו ליבוביץ

From Lishma, here.

Moshe Feiglin’s Alternative to the Oslo Tragedy