Obsolete Traditions Die Hard

A certain gentleman told me he once asked Rabbi Asher Weiss why Charedim won’t say the prayer for the IDF soldiers. Rabbi Weiss answered: we have a hard time changing prayers. 800 years afters that institution is gone, we still pray for the welfare of the Exilarch, the deans of the Two Yeshivos, etc!

From Yekum Purkan:

יקום פורקן מן שמיא חנא וחסדא ורחמי וחיי אריכי ומזוני רויחי וסיעתא דשמיא ובריות גופא ונהורא מעליא. זרעא חיא וקימא זרעא די לא יפסוק ודי לא יבטול מפתגמי אוריתא. למרנן ורבנן חבורתא קדישתא די בארעא דישראל ודי בבבל לרישי כלה ולרישי גלותא ולרישי מתיבתא ולדיני די בבא. לכל תלמידיהון ולכל תלמידי תלמידיהון ולכל מאן דעסקין באוריתא. מלכא דעלמא יברך יתהון יפיש חייהון ויסגא יומיהון ויתן ארכא לשניהון. ויתפרקון וישתזבון מן כל עקא ומן כל מרעין בישין. מרן די בשמיא יהא בסעדהון כל זמן ועדן. ונאמר אמן


Whether the answer was genuine or for mere comfort, I don’t know. Myself, I would probably stress other points. Either way, good answer! Yet, why do Charedim (and other Jews) have a hard time changing prayers?!

Note: The exact phrasing above is mine (for clarity).

Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.